חגיגה יקרה ומבעבעת

זה עניין של ימים ספורים, והעולם, ברובו הגדול, יתחיל בשרשרת החגיגות המציין את סיומה של 2002 – קבלתה של 2003. זה מתחיל ב-24 בחודש, חג המולד, ומסתיים ב-31 בדצמבר, ראש השנה האזרחית. זה גם חגם הגדול של יצרני השמפניה הצרפתית, או היינות המבעבעים האחרים מיקבים שונים בארץ ובעולם – כיוון שנפץ הפקק הניתז מצוואר הבקבוק הוא קול התרועה החביב ביותר על החוגגים. על שולחנו של המדור התקבצו כמה אפשרויות תוססות ומומלצות.
נציגים יוקרתיים של הדבר האמיתי, כלומר בקבוקים ממחוז שמפניה, אשר הם ורק הם רשאים לשאת את השם המפורש על דש תוויותיהם, הגיעו לישראל מיקב בולנג'ה, שנוסד בשנת 1829 על ידי שני עובדי הענף פול רנודן וז'אק בולנג'ה יחד הרוזן דה וילרמון, אחד מאצילי המחוז, אשר טירתו היתה בעיר בעלת השם – ללא ספק מהקצרים ביותר בעולם: AY. שם היקב עד היום.
שלוש אפשרויות נמצאות בשוק כאן (ייבוא "הכרם"), ה"ספסיאל קווה – ברוט", שמחירו 410 שקלים לבקבוק, ה"גרנד אנה "(שנת בציר גדולה") 1995", במחיר 750 שקלים לבקבוק, וזה עוד כלום – לעומת ההמשך. כי בהישג ידנו (טכנית, פיננסית זה כבר סיפור אחר), אחד הפלאים הגדולים של השמפניה כיום, ה"אר.דה – 1990". זאת סדרת ייצור מיוחדת של היקב, הנעשית בשנים של בציר גדול, מענבי פינו נואר (69%) ושרדונה (31%) שנבצרו במעולים שבכרמי שמפניה. ואחרי כל זה, היין נח על שמריו לפחות 8 שנים (!). התוצאה, כפי שהיא מתוארת על ידי מבקרי יין צרפתיים: "עושר ארומטי מדהים ומורכב". מחיר האושר: 940 שקלים לבקבוק.
קרוב יותר לקרקע המציאות, שני יינות מבעבעים מספרד, מהיקב הקאטלוני "אגוסטי טורליו". הם מיוצרים בשיטה המסורתית של השמפניה הצרפתית, מזני ענבים מקומיים: פרליאדה, מקבאו, קסרל לו. "קווה אליגוור ברוט, 1999", אשר בין שתי התסיסות שלו שהה 3 חודשים בחביות עץ (מחיר הבקבוק 94 שקלים), ו"קווה אגוסטי טורליו מטה, גראן רזרבה 1998", אשר התיישן שנה בחביות עץ (200 שקלים).

האופציה הישראלית

האופציה המקומית הטובה מגיעה מיקבי רמת הגולן – "ירדן ברוט (ללא שנת בציר)". הוא עשוי שילוב זנים בנוסח המסורתי, פינו נואר ושרדונה, חצי חצי, אחיר בציר ידני, סחיטת אשכולות שלמים, ותסיסה שניה בבקבוק – כמו בשמפניה. בקבוקי השנים האחרונות מן הסדרה המבעבעת של רמת הגולן שומרים כל הזמן על רמתם הגבוהה. היין אלגנטי מאוד, מאוזן ונעים, ניחוחותיו טובים ופורחים, משהו תפוחי עם שמץ של שנף העולים אל האף על כנפי הבועות הזעירות. המחיר לבקבוק כ-85 שקלים. במיטבו כאשר הוא צונן, 5-7 מעלות, בגביעי חליל צרים וגבוהים.
לא מבעבע, אבל חגיגי ומפתה לא פחות, ה- ירדן heights wine 2000, של רמת הגולן, העשוי אפרופו יין הקרח האגדי של מרכז אירופה. בהעדר לילות כפור של מינוס 8-10 מעלות שיהפכו את הענבים לגושי קרח, בוצרים ומקפיאים באופן מלאכותי את אשכולות הגווירצטרמינר מכרם אלרום לפני הסחיטה. התירוש עם ריכוז הסוכר הגבוה המתקבל הופך בסופה של הדרך ליין קינוח ארומטי, זהב נוזלי, מניפה טרופית דבשית עשירה בטעמים ומגע קטיפה רכה על הלשון. מחיר הבקבוק כ-90 שקלים.
ובהמשך לטעם הדבש, חדש על המדף המקומי, הבקבוק השמנמן של "קרם דרמבוי" – העשוי בין השאר מוויסקי סקוטי משובח, בן 17 שנה ודבש פרחים. ה"דרמבוי" הנודע הוא אלכוהול המיוצר מזה עידן ועידנים על ידי משפחת מקינטוש, בפרבר של העיר אדימבורג, לפי הנוסחה שנמסרה לאחד מבניה על ידי משפחת אצולה צרפתית לה סייע להמלט מן הגיליוטינה, בעת המהפכה. מקור השם בשפה הגאלית: an dram buidheach שתרגומו אומר – הליקר המביא סיפוק. מחיר הבקבוק (ייבוא של מ. אקרמן) 230 שקלים.