געגועיי למזנון הכנסת

הכנסת ה-15 סיימה למעשה את תפקידה השבוע, בהצבעה על תקציב המדינה. לאחר אישור התקציב בשעת לילה מאוחרת, התרוממו כמה עשרות חברי כנסת מוכרים מכיסאותיהם, ואמרו שלום למושב במליאה. הם כבר לא ישובו אליו בתחילת חודש פברואר, עם השבעת הכנסת ה-16. הם הולכים הביתה.
לפחות 30 פנים חדשות ידחקו פנים ישנות ומוכרות מבית המחוקקים. השמות שכבר התחיל הציבור בישראל לשנן הם גילה גמליאל, ענבל גבריאלי, גלעד ארדן, רוחמה אברהם, יחיאל חזן, עומרי שרון, אהוד ודני יתום, אילנה כהן, ראלב מג'אדלה, בועז וכטל, אילן שלגי, מלי פולישוק וחן רשף. וזו רק רשימה חלקית.
מי שנפרדים ממשכן הכנסת בעצב, אולי בדמעות זעם, הם דן מרידור, רוני מילוא, נחמה רונן, דוד מגן ויחיאל לסרי (המרכז), משה ארנס, אלי כהן (ליכוד), יוסי כץ, דליה רבין, יעל דיין, נואף מסאלחה וצלי רשף (עבודה), אליהו סוויסה ויצחק גאגולה (ש"ס), ענת מאור (מרצ), נחום לנגנטל ויגאל ביבי (מפד"ל), שמואל הלפרט (יהדות התורה), חיים כץ (עם אחד) ואחרים.
הסיבה הראשונה להסתלקותם של הסלבריטאים הפוליטיים מחיינו היא קודם כל רצון הבוחר. בדיוק בגלל זה רשימת ש"ס מרזה, הליכוד משמין, שינוי מכפילה, המרכז מתה ואילו "עלה ירוק" ככל הנראה הולכת ובוקעת מקליפתה. בנוסף, בתוך כל רשימת מתמודדים – שפט הגוף הפוליטי (מרכז, ועידה, מועצה, או לישכה) את נבחריו, לטוב ולרע. וכמו בכל גוף בוחר אנושי, שלטו כאן בערבוביה רשימות חיסול ורשימות מומלצים, סימפטיה וסלידה, ואפילו כוונות פליליות לכאורה שחקירתן בעיצומה.
ארבע פנים מוכרות כל-כך בפוליטיקה נפרדו השבוע ממשכן הכנסת. אחרי נאום אחרון במליאה, הם כבר יכולים לומר את אשר על לבם, בלי סיסמאות, תוך חשיפת דמות איש הציבור כאנטי חבר כנסת לעתים תכופות. מסתבר שהשכר ותנאי השירות לא נוצצים כמו שנדמה, אולם הכנסת היא בכל זאת אבן שואבת לרבים שלוקים מהר מאוד בשכרון כוח, שכחה ואגו מוגדל. בשיחה עם ynet מסכמים הארבעה את פועלם בכנסת, ומנסים להסביר: מדוע סובל הח"כ הממוצע מדימוי שלילי כה נמוך?

לנגנטל: בגלל ריבוי ההצבעות

ח"כ נחום לנגנטל (מפד"ל) שהודיע על פרישה מהפוליטיקה לתמיד וכעת עסוק בייסוד חברה ליזמות כלכלית הוא מיעוט בקרב הח"כים הנוטשים, שאינו מעיד על הכלל. "אני לא אתגעגע ולא אחזור לפעילות פוליטית", הוא מתחייב בכנות. "כחבר כנסת - 70 אחוז מהזמן אתה עושה דברים שלא מעניינים אותך, מתעסק בענייני כבוד, פגישות עם רמי דרג, משתתף בדיונים משמימים... לא לשם כך באתי לכנסת. כדי לנצח בחוק אחד שהצעת, אתה צריך לתמוך בעשרים חוקים של אחרים שאתה לא מבין בהם".
לנגנטל נכנע לאחרונה ללא קרב, כאשר הבין שקטנים סיכוייו להופיע ברשימת המפד"ל החדשה. הוא הודיע על פרישה מהפוליטיקה לאחר שהפך למתון והליברלי בין חברי סיעתו. כל-כך מתון לנגנטל, עד שדיבר בזכות הפעלת מוקדי תרבות בשבתות, ואף הסתודד עם טומי לפיד בעניין. זה כמובן לא הסתדר עם עמדות הציונות הדתית, ששלחה אותו לכנסת כדי לצעוק. "שכח שהוא חובש כיפה", אמרו במפלגתו, ודחקו אותו אל יער המקומות הלא ריאליים.
הראשון שיעיד על כך הוא לנגנטל עצמו. "הופעתי עם טומי לפיד אצל ניסים משעל בנושא שינוי הסטטוס קוו בנושא השבת", הוא מספר. "למחרת קיבלתי פקסים בסגנון 'מה פתאום אתה יושב עם לפיד'. יכול להיות שאין מקום לאנשים כמוני, שמטרתם להגיע גם להסכמות. היו לי הצעות לעבור למפלגות אחרות, אך לא נראה לי נכון לנדוד ממקום למקום".

תגיד, הדימוי הרע של הפוליטיקאי מגיע לו?

"יש חשש שהעסק לא רציני, למרות שהתקשורת והציבור מגזימים בכך. קחו דוגמה: ח"כ מצביע כמאה הצבעות בשבוע במליאה. אז מה חושבים, שאני יכול להבין במאה נושאים שעליהם הצבעתי? תוסיפו לזה עוד 40-50 הצבעות בוועדת כספים בשבוע אחד... מה, אפשר בכל אלה להתמצא תוך שבוע? חבל שלכל ח"כ אין יועצים ואין חשיבה מסודרת לקראת כל הצבעה, כמו בקונגרס האמריקני. בפרלמנטים אחרים, בהשוואה, יש אולי עשר הצבעות בשבוע".

למה ח"כים רודפים אחרי התקשורת?

"קודם כל כדי לקדם את החוקים שלהם. אין להם דרך להשפיע על הממשלה במקרה בו היא מתנגדת לחוק, אלא אם יביכו אותה דרך התקשורת ויביאו לדיון ציבורי בעניין. יש חלקים מגעילים גם בעסק הזה, של חברי כנסת שדוחפים עצמם בלי קבלות ובלי סיבה אל מרכז הבמה. אני חושב שהציבור חש בזה. רואים את זה מצויין כשמכניסים מצלמה לוועדה בה הדיון מתנהל בשקט ומייד מתחילים בצעקות, כדי לזכות בכמה שניות תהילה במהדורת החדשות. כשהמצלמה יוצאת מהחדר, ממשיכים בדיון ענייני כאילו כלום".

חיים כץ: בגלל הריצה אחרי התקשורת

"לכנסת אני לא אתגעגע, אני מתגעגע רק לאשתי ולילדים", אומר ח"כ חיים כץ ש"ערק" מעם אחד למען המקום ה-38 הספק ריאלי בשורות הליכוד. "למה אני צריך את הכנסת? וואללה לא יודע. בכנסת לא מרוויחים משכורת גבוה, השכר הברוטו הוא 30,163 שקל. יש עורכי דין בכנסת שבחמש שעות ייעוץ עושים יותר", אומר כץ.
הפיחות שחל בתדמיתם של חברי הכנסת נובע, לטענת כץ, מריצתם אחרי התקשורת. "הדימוי שלהם זול בגלל שהם מתקרצצים על התקשורת. אם הם היו בורחים מחשיפה, הם כן היו זוכים להערכה. אני למשל לא ישבתי עם עיתונאים, הם לא עניינו אותי. באתי לכנסת רק ביום בו ידעתי שיש לי מה לעזור לאנשים".
תקוותו של כץ עוד לא אבדה, ולמרות השכר הלא גבוה עליו הוא מדבר בנימה מבטלת, הוא מקווה לחזור ולתפוס כיסא במליאה. למען ציבור העובדים, הוא אומר. מאחורי כץ, מזכיר עובדי התעשייה האווירית, ישנו כוח של עשרות אלפי משפחות. "אני חושב שסייעתי להם בחקיקה, חוקקתי את 'חוק החברות הקבלניות' שיחסל עבודה קבלנית".

חוק אחד בשלוש שנים וזהו?

"אם באתי לכנסת בשביל זה – דייני".

חברי כנסת לוקים בשיכרון כוח?

"הכוח שולט בכנסת במפלגות הגדולות. הם יכולים להרים חוקים ולהפיל חוקים. המפלגות הקטנות צריכות לחכות לסכסוכים בקואליציה כדי להגניב חוק פנימה".

ענת מאור: בגלל השליש שלא עובד

ח"כ ענת מאור ממרצ נחשבת למחוקקת פעילה, שרואה בפחות לעג מהיתר את הנעשה במשכן שבגבעת רם. בשלוש הכנסות בהן היתה חברה היא הכניסה 41 חוקים חדשים לספר החוקים. עכשיו, כשהיא פורשת לטובת ההוראה והדוקטורט, היא מתאבלת על יותר מ-10 הצעות חוק, שימשיכו במירוץ החקיקה בלעדיה.
"שליש מהח"כים שלא עובד ברצינות מקלקל את הדימוי לכולנו", היא אומרת. "בנוסף, התקשורת שופכת את התינוק עם המים. ישנה היום התרופפות מערכות ומגמדים את חברי הכנסת. עכשיו כשעולים החשדות בנוגע לפריימריס בליכוד אני חשה בסכנה. חס וחלילה שלא יכניסו גורמי מאפיה לכנסת".
מאור חוששת מהציניות של המפלגות הקטנות, שמחשיבות את בוחריהן לפני האומה כולה. "עם הציניות של מפלגות סקטוריאליות כש"ס קשה היה לי להתמודד, וגם עם הקצה של השוליים הפוליטיים. מעבר לזה, אני אתגעגע לאנשים טובים ולאדרנלין. לי היה שיא בכל פעם שעבר חוק שלי. כל חוק שהבשיל הביא לי עליה באדרנלין. קשה לי לתאר את עוצמת הסיפוק. כמובן ש'החיידק הפוליטי' עוד קיים בי, אבל אני מתעקשת שלא השתגעתי. החלטתי לפרוש ויהיו לי חיים טובים ומלאים גם אחרי הכנסת".

רחמים מלול: בגלל החופשות והפגרות

ח"כ רחמים מלול מש"ס עוזב בעצב מר את הפוליטיקה. הוא נחשב לח"כ פעיל, אנרגטי ופורה, שמצא עצמו מורחק מרשימת ש"ס בשל קרבה לא בריאה, מסתבר, לאריה דרעי. לפני כהונתו כח"כ, שימש כמנהל בית ספר ומפקח חינוכי. הוא טרם החליט לאן יילך כעת. "אני עוזב בעצב ובאכזבה, משום שלא שובצתי ברשימה בשל שיקולים זרים חלוטין", מתוודה מלול. "הכישורים שלי הביאו כבוד לכנסת ולתנועה, וחבל שלא נתנו לי להמשיך בכך".
מלול סבור שח"כ מצוי נהנה מדימוי שלילי בשל ריבוי החופשות והפגרות להן הוא זוכה. "צריך היה להמשיך לעבוד, גם עכשיו לפני הבחירות", הוא אומר. "הציבור חושב בצדק שח"כ צריך לקום בבוקר ולעבוד. מהמשכורת שם אני רוצה שידעו שלא מתעשרים. יש שכר לא גבוה ועוד תקציב לקשר עם הציבור. אני, אגב, עוזב את התקציב הזה ביתרה גדולה".

לדעתך, הכוח משכר חברי כנסת?

"יש בזה מן האמת. כאשר מתמודדים לכנסת נושאים כל מיני סיסמאות, ואחר כך מתגלה שהכל היה נבוב וחלול וריק. הרבה שכחו מי שלח אותם ולמה אחרי שהתיישבו בכיסא".