שום דבר לא זז

הדבר המעניין ביותר בפרשת פיטוריה של סגנית השר נעמי בלומנטל אינו עצם הפיטורים עצמם, או הניחושים המלומדים למה יצא קצפו של ראש הממשלה דווקא עליה. במובן הזה, נדמה שההסברים הפשוטים ביותר הם הנכונים. שרון ביקש להרחיק מעצמו את הריח הרע של הבחירות הפנימיות בליכוד, ומצא בבלומנטל קורבן נוח יחסית: היא לא ממש מזוהה איתו, גייסותיה הפוליטיים אינם מאיימים עליו, והוא יכול באמצעותה לקבוע סטנדרט, שאמנם לא מולא בעבר על ידי אנשים כמו בנו עמרי, אבל יחייב אותם בחקירות שעוד יבואו.
אבל, כאמור, כל זה שייך לתחום הספין הלא ממש חשוב. הדבר המעניין באמת הוא שאם להסתמך על הסקרים, כל זה אינו משנה דבר עבור הבוחר. הסקר שפורסם אתמול בתוכניתו של נסים משעל היה העתק כמעט מדויק של הנתונים שראינו לפני חודש, ובעצם כמעט מהיום בו הוכרזו הבחירות. נדמה שמעולם לא היתה התזה, לפיה כל מערכת הבחירות היא דבר מיותר, נכונה כמו היום.
במובן הזה, נחשפה שוב הווירטואליות של העולם הפוליטי: ותיקי ההסברה וחכמי הקמפיין מתכנסים, היועצים החיצוניים (שמספרם פחת במערכת הבחירות הזו, הן משום שכל אחד מהקוסמים-לשעבר כבר נחל כאן תבוסה והן משום שנדמה שאין על מה להילחם) גורפים סכומים נכבדים, והכל אינו מזיז כמעט מנדט מפה לשם. כרגיל, הליכוד הוא המראה הטובה ביותר למגמה הזו: אתמול חשפה מפלגת השלטון את הקמפיין שלה, ולא היה לה ולו מסר מדיני, כלכלי או חברתי אחד. הדבר היחיד שהיה לה לומר לבוחר הוא ש"מצנע יותר גרוע מברק".
גם ההתייעצויות הדחופות של ראשי המפלגות עם מקורביהם נראות כמו תרגיל על ריק. גם אם לא היה שרון מפטר את בלומנטל, כעצת אחשדרפניו, ספק אם הליכוד היה צונח. בעבודה הוחלט על קמפיין המתרכז במצנע, ועכשיו כבר התהפכה המגמה ועומדים להציג את הכוורת שלידו, אבל הסקרים ממשיכים בשלהם. הכל חומר לתוכניות האקטואליה, ותו לא.
למה? מכל ההסברים המתבקשים, נדמה לי שהטוב ביותר טמון במונח המבוזה "הצבעה מהבטן". מסורתית, משתמשים בו כדי לזלזל בבחירתם של אחרים: השמאל "מצביע מהראש", ואילו הימין "מצביע מהבטן", כלומר נותן לרגשותיו לשלוט בו. כאילו ההצבעה בשמאל היא פחות רגשית ושבטית. וכאילו לא מובן היום לכולם, אפילו לחכמי מדע הניהול, שהחלטות מתקבלות קודם כל במרכזי הרגש, ואחר כך ניתנים להם נימוקים רציונליים, כהסבר בדיעבד ולא מפני שמישהו באמת עשה פה תהליך ניתוח קר.
הבטן של הבוחר הישראלי, מכל הצדדים, כבר אמרה את שלה מזמן. המחזות הוולגריים בליכוד גורמים לה לנוע מעט, אבל רק מעט. הקמפיינים נגד – נגד שרון, נגד טומי לפיד, נגד מצנע – רק מחזקים אותה באמונתה הקודמת, בעד או נגד. וצעדי המנהיגות של ראש הממשלה או ייסוריה של סגנית שר התשתיות הם בעינינו לא יותר מסוג של בידור.