הייתי בסקי, היה מקסים
לרכב על גמל נראה טבעי יותר מלשבור רגל חטובה, אבל חליפת הסקי האופנתית שברה אותה. חופשת סקי אחרת
ראו כתבות נוספות מימין
מישהו שכנע אותך לצאת לשבוע סקי אולטימטיבי ואחרי יומיים הבנת שזה לא ממש בשבילך? בן הזוג רוצה לצאת לחופשת סקי ולך נראה טפשי לעלות ולרדת על הר מושלג יום שלם, עם סיכוי סביר לשבור אחת מרגלייך היפות, ועוד להגיד "היה מקסים"? לא נורא, עוד אפשר להציל את החופשה.
הניחו לנפשם את אלה שרוצים לקפוא ברכבל הפתוח בדרכם לראש ההר ולהזיע בגלישה מטה; לבשו חם (אחרי הכל, בשביל מה הצטיידתם בכל הצעיפים והכובעים היפים האלה, שנותרים חסרי שימוש בחורף הישראלי?) וקוו שמתקרבת סופת שלגים, כמו זו שתפסה אותי ב-Alta Badia, אחד ממוקדי הסקי הפופולריים של הדולומיטים האיטלקיים. התחיל לרדת שלג? מצוין. זה הזמן להיכנס למעדניה מקומית, להצטייד בלחם טרי, גבינות ויין, להרכיב את שרשראות השלג על גלגלי הרכב ולצאת לדרך.
כמעט נגמלתי מרגשי הנחיתות
ב-Alta Badia המרחק בין הכפרים אינו עולה על עשרה ק"מ, כך שגם למי שאינו מורגל בנסיעה בתנאי אקלים כאלה לא נשקפת סכנה. מפלסות השלג המהירות מפנות בתדירות גבוהה יחסית את הדרכים, כך שהסיכוי להיתקע ממש קטן. בנהיגה איטית עברתי שעות של נסיעה קסומה בין יערות ירוק העד, בעליות ובמורדות הדולומיטים הלבנים עם עצירות קפה בפונדקי הדרכים, אליהם נמלטים בסערה פליטי הסקי.
בעליה מסן קסיאנו (S. Cassiano) דרך פאסו פלזרגו (Passo Falzarego) למצוק הלגזוי (Lagazuoi), המתנשא לגובה של 2,778 מטר, אפשר לקחת את הרכבל לתצפית מדהימה על שרשרת ההרים כולה. נכון שהגולשים ירימו גבה כשיראו אתכם יורדים ברכבל ולא גולשים חזרה מטה, אבל בשלב זה כמעט נגמלנו מרגשי הנחיתות.
בחמשת הכפרים שבעמק מפדרשס (Pedraces) ועד קולפוסקו (Colfosco) גרים לא יותר משלושת אלפים איש. בצפון האיטלקי בכלל והדולומיטים בפרט מדברים גרמנית. השילוט בגרמנית, איטלקית ולדינית – השפה המקורית של בני האזור. הרחובות המוקפדים, בתי קורות העץ הטיפוסיים, קישוטי חג המולד, השלג שנערם על העצים וגגות הבתים - עושה את הכל יפה וציורי.
החנויות הקטנות ברחובות הראשיים (והיחידים) של הכפרים מזמינות פנימה להיכרות קרובה יותר עם ההתמחות המקומית – פסלים וחפצי אומנות מעץ, הכל בעבודת יד. מפוסלת בעץ, מככבת מריה הקדושה בכל הוויטרינות וממתינה כמו כולם לערב הסילבסטר.
בערב עם יודל-דודל ומטאטא
לפנות ערב. אלורה, זה הזמן להחליף את האפריטיף האיטלקי בספל צ'וקולטה חם ולא לוותר על שטרודל ברוטב וניל חם, במינוס שתי מעלות. בערב אנחנו כבר בפיצה Da La Vedla, הבר המעוצב להפליא של סן קסיאנו, בהופעה של מוסיקה לדינית מסורתית, דווקא לא לתיירים.
שני זמרים שרים יודל-דודל הררי. בעוד יודל אחד שר בקולו החם, מחליף דודל השני כלי נגינה עתיקים; Sex Bass הוא שמו של משפך בעל פומית המשמש ככלי נשיפה; אחריו מגיעה מנדולינה שגופה מחבת, בסיסה – רגל מפוחלצת של חזיר בר, וראשה - פעמוני פרות; בין לבין מקישות כפות עץ על מטאטא ועל כל אלה מנצחים האקורדיון ורגלו הרוקעת של דודל.
אני מודה - נשברתי
אולי היה זה הרצון להדק את חגורת האוברול של הגולשים על המותניים, או סתם להציל את שמי הטוב. אני מודה, למרות עמדתי הנחרצת בנושא, נשברתי. אחרי כמה ימים של התחמקות ניסיתי להצטרף לגולשים. בפעם הראשונה פספסתי את הרכבל – הספסל החליק לי. "זה קורה לכולם בפעם הראשונה", נחלץ לעזרתי מחמד נפשי, "אבל כולם רואים רק אותי" יללתי.
בפעם השניה אזרתי אומץ, חלצתי את המגלשיים המכבידים וכשהם בידי - לעיניהם התמהות של הסובבים – עליתי על הרכבל. "אני מהמדבר" ניסיתי לגייס קצת סמפטיה, "יודעת לרכב על גמל, אבל לא יודעת איך לשמור על רגליים מקבילות באוויר".
כשהישבן רטוב וכואב מנפילות בהיתי בקנאה בילדים המחליקים סביבי במהירות עצומה. נראה שאת הקואורדינציה שלי אפסנתי בבוידם, אי שם בשנות העשרה לחיי, יחד עם הסקייט בורד.
והאימהות? לצערי הן עדיין איטלקיות חטובות. אלה שנצפו בקיץ בחופי הים כשלרשותן חמישה בגדי חוף לא מביישות את הפירמה גם בחורף: אוברולים בשלל צבעים, מיטב אופנת הסקי מתהדקת על גופן החטוב, בעודן מלמדות את הצאצאים, בני שלוש מקסימום, את רזי הסקי.
בהפסקת הצהרים, במסעדה על ראש ההר, אחרי שירדו על צלחת צ'יפס ונקניקיות, הן מוציאות מראה, מתקנות את האיפור, מהדקות את חליפת הסקי על המותן, מעמיסות את הזאטוט על הידיים ויוצאות לעוד אחר הצהרים של גלישה. ואותי לימדו שלידות משמינות ושאוברול עושה בטן.
אז חזרתי משם עם שתי רגליים שלמות ותמונות שמתעדות אותי בחליפת סקי אדומה וכובע צמר לבן אופנתי. וכן - הייתי בסקי, היה מקסים.
לפנייה לכתב/ת 
"כשהישבן רטוב וכואב בהיתי בקנאה בילדים המחליקים סביבי במהירות עצומה"
צילום: דני שדה
פרסום שימושי
מומלצים
