ערפאת רוצה ליכוד

נהוג לחשוב אצלנו שפיגוע טרור מסייע לליכוד, בין אם השמאל בשלטון, ובין אם הליכוד הוא מפלגת השלטון, אבל טרוד בגילויי שחיתות לכאורה ובחקירות משטרה.
כמו כן מקובל לחשוב שערפאת מחליף כרצונו ראשי ממשלות בישראל – 5 מאז אוסלו – על ידי ויסות גובה הלהבות של הטרור שהוא מפעיל ומתאם, על כל זרועותיו: החמאס, הג'יהאד, התנזים, הפתח, ועוד. כך הפיל ערפאת את שותפו פרס באמצעות האוטובוסים שפוצצו בחורף 1996, וכך הוא הדיח את אהוד ברק באמצעות מלחמת אוסלו, בה פתח בספטמבר 2000. האם ערפאת מעוניין דווקא בראשי ממשלה מהליכוד, כמו נתניהו ושרון בהתאמה, שאותם המליך בעבר?
במשך 4 עשורים בהנהגת ארגון/רשות הטרור הפלשתינאיים הוא הוכיח כושר שרידות מופלא, ויכולת להפיק מתוק מעז ותועלת מתבוסות. כך קרה שמבירא עמיקתא שבו היה שרוי ב-1993 הוא עלה לאיגרא רמה, וכל זאת בעזרת יהודים משיחיים ומוכי-סנוורים שהביאוהו לטרקליני וושינגטון ואוסלו. קרה לו נס פורים מהופך, שבו היהודים הובילו את המן אל הבית הלבן: "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו!"
הערכת המצב של ערפאת קובעת ככל הנראה שיש גבול למה שהוא יכול לקבל מאנשי השמאל, ושיש גבול למה שניתן למכור לציבור בישראל במסווה של "שלומעכשיו", "מזרח תיכון חדש" ושקרים דומים. ערפאת מבין שישראל חצויה אינה יכולה לספק לו את מלוא תאוותו, ורק ישראל בהנהגת "הימין" יכולה לעשות זאת, כי כל מהלך בהנהגת שרון בכיוון הרצוי לערפאת – "מפת דרכים", "מתווה לשלום" ושמות קוד אחרים – ייהנה אוטומטית מתמיכת השמאל.
ערפאת יודע מה שהציבור בישראל עדיין מסרב לקלוט: הליכוד אינו ימין ואינו אמין! רק כך ניתן להסביר מדוע ערפאת ממשיך במעשיו גם בעיצומה של מערכת הבחירות בישראל.
לא יאומן, אבל שרון 2003 הולך בדרך רבין 1993. שני האישים שזכו לתואר "מר ביטחון" היו חדורים ספקות: רבין פקפק בכוחו של צה"ל להתמודד עם האינתיפאדה הראשונה וכך תירץ את נפילתו למלכודת אוסלו; שרון מטיל ספק ביכולתו של עם ישראל לשמור על עצמאותו, וכך הוא משליך את יהבו על מענקים וערבויות מארצות-הברית, למרות שהוא יודע ש"אין ערובות חינם" ושהחשבון יוגש לפירעון במטבע קשה, אדמת ארץ ישראל.
הצהרותיו של שרון בזכות מדינה פלשתינאית ממערב לירדן מראות לערפאת כי יש שכר לפועלו. תגובתו של עמרם מצנע על רצח 23 קורבנות בידי שליחי ערפאת בלב תל-אביב, לפיה ייתכן שהפיגוע יעלה למפלגת העבודה במנדטים אחדים, מראה לאיזה שפל הידרדרה המפלגה בעלת העבר המפואר והעתיד הקצר. ערפאת אינו יכול עוד להמר על משענת הקנה הרצוץ.
מדוע העבודה אינה זוכה מן ההפקר עקב גילויי השחיתות בליכוד? הנושא ראוי לניתוח נפרד. בשלב זה ניתן להסתפק בקביעה שכל עוד לא מצאה מפלגה זו את העוז והיושרה להכות על חטא אוסלו ולהתנצל על המפולת וההונאה, לא תהיה לה תקומה. כל עוד היא לא תכיר בכך, וכל עוד שמעון פרס, סמל אוסלו ושותפו של ערפאת לפרס שהפך פרס נובל לטרור, מככב ברשימתה לכנסת, אין כל סיכוי שהמפלגה תשתקם ותחזור למרכז העשייה הציבורית. אילולא הגילויים המדאיגים בליכוד, הוא היה הזוכה הגדול, והעונש על חטא אוסלו היה שלם.