האמת - שעמום ענק

אז מה היה לנו? 59 דקות, 30 תשדירים, 18 מפלגות, 12 ג'ינגלים, 3 גנרלים, 3 רבנים, 2 קרבות אגרוף ואחד צינגלה – שבשמים ובארץ.
האמת - שעמום ענק. 4512 מילים וכלום לא נאמר. נפיחה אחת גדולה. מי שצפה אתמול ב-59 הדקות של שידורי התעמולה שאל את עצמו שוב ושוב 'למה זה מגיע לי?'
בגלל החוק המטומטם שנותן למפלגות הגדולות זמן אינסופי לשטוף לנו את המוח, וכל זה בלי לשלם פרוטה – אנחנו מקבלים אסופה של שידורי תעמולה ארוכים ומשעממים. אם רק היו נותנים להם 30 שניות לכל מפלגה תראו כמה טובים היו נעשים התשדירים. אומרים שמה שלא עולה כסף – לא שווה כסף!
בעצם מי שהחליט לקרוא להם שידורי תעמולה ידע כנראה מה מצפה לנו. המלה תעמולה עם כל הקונוטציות השליליות הנלוות אליה מזכירה לי את גבלס במשטר הנאצי או את התעמולה הסובייטית. תעמולה זה רע. ועד שהם לא יתחילו לעשות סרטי פרסום למפלגות אנחנו נידונים לשעמום אינסופי.
בכל זאת, בשביל מי שלא ראה ומת לדעת מה היה שם, נספר.
התשדיר הראשון היה של מפלגת העבודה. זה רווח נקי להיות ראשון – הריטינג עדיין בשיאו. אני מניח שהרייטינג של ערוץ 2 ירד בעקביות ככל שהתארכו התשדירים. כך היה כל השנים ומכיוון שהתשדירים השנה נראו בדיוק, אבל בדיוק כמו בשנים קודמות – אני מניח שהרייטינג התנהג בהתאם וירד יחד עם מפלס הכינרת.
כבר בתשדיר הראשון קבלנו את רבין, הנכס האמיתי היחיד של מפלגת העבודה. ולא סתם רבין אלא קטע של רבין המשבח את מצנע – יותר טוב מזה, לא יכול להיות. אבל מה לעשות שהתשבוחות שרבין הרעיף על מצנע נשמעו לי יותר כמו הספד (חס וחלילה). מיד לאחר מפלגת העבודה הגיע הליכוד. או ליתר דיוק אריק שרון. בליכוד הבינו ששרון "שווה" הרבה יותר מאשר כל המפלגה ביחד ולכן ראינו המון אריק. אריק עם תחבושת על הראש ממלחמת יום-כיפור, אריק בחווה ובעיקר הרבה הרבה אריק בתפקידו כראש ממשלה כדי שגם אחרוני הספקנים מהשמאל שעדיין לא מאמינים שאריק שרון, ההוא מסברה ושתילה, הפך לראש הממשלה שלהם לפני שנתיים – יאמינו.
אז מה עוד היה לנו? היה לנו 3 פעמים אותו התשדיר של ש"ס, גישה מעניינת. יש להם מסר אחד וקוראים לו "הרבובדיה" ואין שום סיבה להראות לנו את כל הבניזרים והאלישיים למיניהם. ומה אומר לנו אותו עובדיה? "מי לה' אלי!" נשמע מוכר, לא ?! כאילו הרבובדיה לא מספיק אז הם מגייסים גם את אלוהים לעזור לשכנע את המתלבטים. אבל כנראה שגם לאלוהים אין מספיק כח אז בסוף כל תשדיר של ש"ס מופיעה על המסך כתובית עם מספר טלפון לגיוס מתנדבים. ש"ס הם היחידים שעשו את זה. מצבם כנראה באמת קשה מאז שאריה דרעי ואורי זוהר עזבו אותם.
ובלי קצת טרור אי אפשר. כל הפוליטיקאים אמרו בתקשורת ש"הם לא ירקדו על הדם" – בתשדירים של שבע מפלגות הייתה התייחסות לטרור – חלק אומרים שבגלל הטרור והמצב הבטחוני אתה חייב להשאיר אותם בשלטון והאחרים אומרים שבגלל הטרור והמצב הבטחוני אתה פשוט חייב להחליף את השלטון. אז מי צודק לעזאזל?
והיו גם כמה הברקות פרסומיות. חד"ש למשל. כרגיל, חד"ש עושים את הסרטים הכי טובים מבחינה קולנועית. סרטון קטן, רגיש, נוגע ללב, על אמא המניחה אבן על קבר. אתה לא כל כך מבין בהתחלה אם היא יהודיה או ערבייה, אבל מה זה משנה. העיקר שלחד"ש יש מסר אחד, ברור, שעובר מצוין.
עמיר פרץ הצליח להעלות חיוך על פרצופי המשופם. "פתאום כולם נהיו עמיר פרץ" לפי המנגינה של "לכובע שלי 3 פינות…". רק למה יש לו "מם" סופית בתור אות?! הוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים?
אבל שני התשדירים הכי טובים אתמול היו אלו ששודרו לפני ואחרי שידורי התעמולה. ממש צמוד לתחילת שדורי התעמולה שודרה הפרסומת החדשה לפסטרמה של עוף טוב. תשדיר בחירות מצוין עם מוזיקה של הנרי ברטר, שעושה גם חלטורה לליכוד באותו זמן. סרטון בחירות מדהים. אני כבר החלטתי באיזו פסטרמה לבחור.
אבל זה עוד כלום לעומת השוס האמיתי – תשדיר הבחירות מאת גדי סוקניק ומשה נוסבאום ששמו "לאן נעלם סיריל?" במשך 7 דקות קבלו מפלגת העבודה ושינוי תשדיר שרות מאת חברת החדשות על הכסף שסיריל קרן מדרום אפריקה נתן או לא נתן לעמרי וגלעד. אז הואיל והמלחמה האמיתית היא בעצם על הרייטינג, אז אם לתשדירי הבחירות היו במקרה הטוב 10% רייטינג אז לתשדיר סיריל היו בטח 25% וזה כבר הרבה!
אני כבר לא יכול לחכות למחר. אני מת לראות איך מצנע "מכסח להם את הצורה", לא, לא לפלסטינים כפי שהוא מבטיח בתשדיר אלא ליריב האמיתי – לליכוד.