עם דגש על דמוקרטיה

עמדתו של השופט העליון חשין בוועדת הבחירות המרכזית, כמו גם התבטאויותיו של השופט העליון לשעבר יצחק זמיר, רמזו כבר בשבוע שעבר מה יפסוק בית המשפט בעניין המועמדויות לכנסת. הפסיקה בעניינים ה"עקרוניים" היתה בסופו של דבר ברוב קולות, דבר שגם הוא מאפיין לא פעם את העליון: בשאלת גירוש אנשי החמאס, למשל, קיבל בית המשפט את עמדת מערכת הבטחון, אבל לא בלי התנגדותם של שני שופטים מתוך שבעה.
גם הפעם נתן העליון ביטוי לתחושה שהדברים אינם מוחלטים; אבל בניגוד למה שקורה בשטחים, שם בית המשפט רואה את ישראל כמדינה במלחמה ואת עצמו כחלק מהדמוקרטיה המתגוננת (עם דגש על הגנה), במה שנוגע לתוך ישראל הוא נוטה לצד החוקתי והליברלי (עם דגש על דמוקרטיה).
בעניינים ה"טכניים" לא היתה כמעט מחלוקת. שאול מופז נפסל פה אחד, כי בעניינו דובר פשוט בעובדות: מופז, ולא יעזרו כל תרגילי ההתעמלות התאריכיים של פרקליטיו, פשוט לא עומד בחוק הצינון. כפי שכבר נכתב כאן, ההתעקשות הלא מובנת למשוך את התהליך הכואב עד סופו לא עשתה לו טוב מכל בחינה, ומציבה אותו עכשיו לא רק מחוץ לכנסת, אלא כעוד פוליטיקאי שנאחז בכל קש כדי להיבחר.
כנ"ל (כמעט) בעניין משה פייגלין. כתבתי כאן שבעיני אין במה שפייגלין נשפט עליו משום קלון, אבל בית המשפט – כמו חשין בוועדת הבחירות – פשוט בחר להיצמד ללשון החוק: יש הרשעה, יש קביעת קלון, ואי לכך פייגלין אינו יכול להתמודד.
אלה היו, כמובן, המקרים הקלים. אשר לבעיות העקרוניות, אפשר היה לנחש שבית המשפט ללא ממש יתרשם מהחומר הסודי של השב"כ על מה שאומרים בבל"ד בחדרי חדרים, וגם שינהג באותה צורה במה שנוגע לברוך מרזל. בניגוד לוועדת הבחירות המרכזית, העליון כנראה סומך על תבונתם של הבוחרים, ואינו הופך הפחדות ודמוניזציה למדיניות. טיבי ובשארה אינם ציונים, אבל הם אזרחים והשקפותיהם מייצגות מיעוט גדול במדינה. לא רק ההשלכות החמורות של פסילתם עמדו בפני בית המשפט, אלא עצם העובדה שאי אפשר לפסול אנשים על סמך השקפותיהם, גם לא בנימוקי הפחדה בטחוניים.
פרט לוועדת הבחירות, שמתכונתה הנוכחית עושה את כוונת המחוקק ללעג ומדגישה כמה עלובה היא המערכת הפוליטית הקיימת, יוצא לא טוב מכל הסיפור גם היועץ המשפטי לממשלה. אליקים רובינשטיין חפץ מאוד להיות שופט עליון; החלטת העליון היום מאירה באור לא טוב את קפיצתו בראש למען פסילת בשארה.
נקודה אחרונה נוגעת למה שיקרה ברחוב הערבי לקראת הבחירות. מי שביקש לפסול את בשארה וטיבי עשה לעצמו מעשה בלעם: הקריאה להחרים את הבחירות תתחלף עכשיו בהתלהבות מהנצחון המשפטי. בל"ד, שסבלה דווקא מכך שבין תומכיה יש אחוז גדול יחסית של מצדדים בהחרמת הבחירות, עשויה עכשיו למצות את כוחה הפוליטי, ואילו חדש-תע"ל רכשה לה גיבור עממי חדש, טיבי שגבר על ההתנכלות של הפוליטיקאים היהודים. זו עוד חדשה לא משמחת לימין, בשבוע מלא בחדשות שכאלה.