להחליף יוסי ביוסי

יוסי שריד פתח את תשדירי הבחירות של מרצ בפנייה למצביעי הליכוד. לכאורה מעשה בלתי צפוי, מפתיע. אבל אם חושבים על זה רגע, עכשיו, כשקשה מאד למצוא את ההבדלים בין מרצ לבין מפלגת העבודה, למה באמת שלא תפנה לאותו קהל?
יוסי שריד, מנהיג מרצ, שכינה בזמנו את מפלגת העבודה ליכוד ב', איפשר למרצ להפוך בהנהגתו לעבודה ב'. מרצ היום היא מפלגה שחוקה, עייפה, נטולת התלהבות, עם דרך לא לגמרי ברורה וניסיון לרקוד על כל החתונות. ובמקרה הזה, פני המפלגה הם כפני היו"ר שלה.
יוסי שריד הוא בודאי אחד מרבי הזכויות הגדולים בין הפוליטיקאים שלנו. לעולם תיזכר לו הצבעת היחיד שלו נגד מלחמת לבנון, עוד כשהיה במפלגת העבודה. שריד היה ראש וראשון ליונים בעבודה, שהתווה דרך חדשה ואופציה אחרת, וכשהגיע בה למבוי סתום – עזב והצטרף למרצ. יוסי שריד ההוא איננו כבר. כן, הוא עדיין מדבר מאד יפה – הרבה משבחים את הרטוריקה שלו – אבל מה הוא אומר היום? אפילו בסוגיה בסיסית כמו האם לנהל מו"מ עם ערפאת דעתו אינה ידועה. שריד של היום כבר אפילו איננו שנוא. הוא כבר איננו שם גנאי לשמאלן, כמו שהיה פעם. שריד של היום כבר לא מאיים על הסדר הקיים ואיננו מוביל שום אלטרנטיבה.
הדבר האחרון שיש למרצ היום הוא מרץ. לעשות או לא לעשות. הסיכוי היחידי של מרצ להפיח בה מרץ וחיים הוא שיוסי שריד יזוז ממקומו, ויפנה אותו ליוסי ביילין.
ביילין הוא היום כל מה ששריד היה פעם. יוסי ביילין הוא המלה הנרדפת היום לשמאל, לשלום, לאלטרנטיבה. ביילין יוצר היום את הבידול הנדרש בין מפלגת העבודה לבין שמאל, שיכול להיות מרצ. ביילין ממוקד, עקבי ונחרץ בדרכו בעניין הסכסוך, הוא מציע אלטרנטיבה.
וכן, הוא בעד לדבר גם עם ערפאת. ביילין גם השקיע הרבה מחשבה ומאמצים בנושא הזהות היהודית, יחסי דת ומדינה ויחסי חילונים-דתיים, ויכול לאפשר למרצ להציע חלופה אמיתית לשינוי, במקום להתחרות באנטישמיות שלה.
במידה רבה, ביילין הולך בדרכו של שריד: גם הוא היה ראש ליונים במפלגת העבודה, הסמן האחר, עד שלא יכול היה לפעול בה יותר, ועזב למרצ. יוסי שריד הגיע למרצ כששולמית אלוני היתה יו"ר, ומהר מאד החליף אותה. בדיוק כמו ששריד חשב אז, ב-96', שצריך להחליף את אלוני – ומצבה שלה אז היה טוב משלו היום - כך הוא צריך לתת עכשיו לביילין להחליף אותו.
לפני כחודש, כשנבחר שוב ליו"ר מרצ, אמר שריד שלא כיף להיות מועמד יחיד, ושהוא מקווה שבפעם הבאה יתמודדו מולו. עכשיו יש לו הזדמנות לא לחכות לפעם הבאה. לעשות מעשה קשה, אבל גדול. של אצילות ושל גדלות נפש. וגם של אחריות. כל דבר שיכול היום לשנות את הסטטוס-קוו של ההצבעה – צריך להעשות. שריד צריך היום לזוז הצידה, ולתת ליוסי ביילין להיות יו"ר מרצ. די היה לראות את ההתלהבות שבה התקבלו השניים במועצת מרצ, כדי להבין שזהו הדבר היחידי שיכול עכשיו להפיח חיים במפלגה הזאת.
זה אמנם קצת מאוחר, אבל יוסי ביילין בראשות מרצ יכול לתת מרץ גם לכל אלה שמרגישים שאין בשמאל מי שמייצג אותם. הם יוכלו להצביע מרצ.