לוצרן: בונבוניירה מובחרת

ראו כתבות המשך בסוף הכתבה

כבר ביציאה מתחנת הרכבת כובש אותך הנוף הפנורמי של העיר הציורית הזאת וסוחט ממך מטען של קלישאות. העיר היא ללא ספק סוג מובחר של בונבוניירה. צלצולי פעמונים, אגם עם ברבורים ובתים צבעוניים מעניקים לה מראה פיוטי המנותק מן המציאות. את שרידי האיפוק והכבוד העצמי התיירותי רומס נופם של ההרים, רג'י ופילטוס, עם פסגותיהם המושלגים המשקיפים על העיר ומשלימים את ההפקה היוקרתית של ההיסטוריה לכדי יצירה מרשימה, וסליחה אבל, עוצרת נשימה. מספיק ודי.
העיר הוקמה ככפר דייגים בתקופת ימי הביניים ועם חלוף השנים תפסה את מקומה כעיר מסחר חשובה ומתפתחת. זו ככל הנראה הסיבה שהיא נחשבת לאריסטוקרטית יותר מבאזל, בעלת המראה הפוריטני יותר. יש בה משהו קליל, נעים וזורם המעניק תחושה מחבקת ומתמסרת. כמו בציריך ובבאזל גם כאן, חוצה נהר את העיר ומפריד בין חלקה העתיק לחדש.
כאן זה נהר הרויס (Reuss). כדאי להתעלם מגשר הבטון החדשני ולחצות את הנהר על אחד משני גשרי העץ העתיקים, שהוקמו במקור במאה ה-14 כחלק ממערך ההגנה על העיר. גשר עץ שלישי נהרס בתחילת המאה ה-19 לטובת תוכנית ההרחבה של העיר, כנראה שאף אחד לא מושלם. הגשרים מקושטים בציורים מהמאה ה-17, המתארים סצינות מההיסטוריה העירונית.
אזור העיר העתיקה שוכן בצידו הצפוני של הנהר. מרבית החומה העתיקה, שהגנה על העיר, נשמרה וכך גם מגדלי השמירה. לכל מגדל אופי משלו וניתן לבקר בהם. מגדל השעון זוכה למעמד ייחודי ויוצא דופן במונחים שוויצרים. מפאת גילו המתקדם והיותו השעון העתיק ביותר באזור, ניתנת לו הזכות לצלצל דקה אחת שלמה לפני כל השאר. בשוויץ, שם הדיוק נמתח לכדי אבסורד, מדובר בשינוי סדרי עולם ממש.
גם היום מהווה העיר העתיקה חלק מחיי היום יום והיא עדיין מרכזת חלק נכבד מהמסחר והבילוי. חנויות, בתי קפה, מסעדות ומופעי רחוב הופכים את האזור לשוקק ומלא בתיירים ותושבים כאחד. הסמטאות הצרות מתפתלות בין שורות הבתים צרי החזית, שחלקם מן המאה ה-15 וחלקם נבנו מחדש כמחווה לבתים ההיסטוריים שהיו שם בעבר. ציורי קיר צבעוניים מתארים את חשיבותם ומעמדם ההיסטורי ותפקידם במקור.

חיי הלילה שייכים לצעירים

חיי התרבות המפותחים גם בעיר הקטנה הזו הותירו אותי, סופית, עפר לרגלם של השוויצרים. מרכז התרבות והקונגרסים שבעיר (The Culture and Convention Center Luzern – KKL) הוא המוצר החדש בו מתהדרת העיר. הקומפלקס, שהוקם לפני ארבע שנים, תוכנן על ידי הארכיטקט הצרפתי, ג'אן נובל, מכוכבי האדריכלות העכשווית בעולם. בנוסף למרכז הקונגרסים, מרוכזים בבניין גם מוזיאון אמנות ואולם קונצרטים עם אקוסטיקה הנחשבת לבין הטובות באירופה. מעטפת הבניין עשויה מתכת וזכוכית. באולם הכניסה, בעל התקרה הנמוכה, נוכחות דומיננטית של עץ מהגוני בצבעי יין עזים שאינם מכינים את הנכנס לאולם הקונצרטים, הרחב והבהיר.
באולם כ-2,000 מקומות ישיבה המתפרסים על ארבע קומות. הבמה, הכיסאות והקירות האקוסטיים מודולריים וניתנים להתאמה לכל סוגי המופעים. את עיקר תשומת הלב מושך הגג רחב הממדים של הקומפלקס הנפרש על פני שטח של 12,000 מ"ר. ממרפסת הקומה האחרונה, הפתוחה לאגם, משתקפים מימיו בגג המעצב את האווירה בהתאם לשעות היום וההשתקפות הטבעית של הנוף.
סקרנות רבה מעורר המוזיאון החדש המציג את אוסף רוזנגרט (Rosengart Foundation) . המוזיאון שנפתח לציבור לפני כשנה מציג את אוסף האמנות הפרטי של משפחת רוזנגרט ובו יצירות של מובילי היצירה האמנותית של המאה ה-19 והמאה ה-20 . מאז פתיחתו, חל פיחות רב בערכו של מוזיאון פיקאסו, הנמצא סמוך לבניין העירייה ונתרם גם הוא על ידי אותה משפחה. במוזיאון יצירות משנותיו המאוחרות של האמן. תקופה זו מתועדת גם בכ-200 צילומים אינטימיים של האומן בעבודתו, שצולמו על ידי הצלם David Douglas.
מי שמעוניין בעברה של העיר מוזמן לבקר במוזיאון ההיסטוריה. עד מרץ 2003 מוצגים במוזיאון 226 ציורים מן המאה ה-17, שקישטו את הגשר השלישי של העיר. הציורים נשכחו לאחר הריסת הגשר והתגלו רק באחרונה. הם אינם בעלי חשיבות אמנותית גדולה אך ערכם ההיסטורי רב.
חי הלילה בלוצרן חביבים למדי אם כי הם אינם משתווים לציריך. מבחר ברים ומועדונים בחלקה החדש של העיר ולמעונינים יש גם קזינו. חיי הלילה ללא ספק שייכים לצעירים ואלה לא יתקשו למצוא מקום הנקי מבני העשרים וקצת. האווירה שמרנית, במונחים ישראלים, ונטולת סממנים הורמונליים. בברים מבחר האלכוהול מצומצם יחסית וגילם של הנכנסים נבדק בקפדנות. ה'מועדון בעיר נקרא הלופט (The Loft). העיצוב מרשים, המוסיקה קצת מיושנת.