אסטרונאוט לבחירות

יום חמישי, 16 בינואר, השעה 17:39, כל המדינה עוצרת את נשימתה. כל ערוצי הטלוויזיה והרדיו משדרים בשידור חי את שיגור החללית "קולומביה" ועליה האסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון.
המתח גובר, כל המדינה משתתפת בספירה לאחור. 30, 29, 28.... מכוניות עוצרות בצידי הכביש, במקומות העבודה נצמדים לטלוויזיה. 20, 19, 18... המדינה בעוצר. אכן, אירוע דרמטי וחד-פעמי.
8, 7, 6, 5... פ ת א ו ם, השידור נקטע. המסך מחשיך וגדי סוקניק עולה לשידור ואומר: "בהוראת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט חשין, אנחנו נאלצים לקטוע את השידור, מחשש לתעמולת בחירות".
ב ו ם. פ צ צ ה. הייתכן כדבר הזה? כמובן שלא ייתכן. הדברים אינם עובדים כך, אבל אם השופט חשין היה ממלא תפקידו כהלכה, הוא היה חייב להפסיק את השידור.
מה זו בעצם תעמולת בחירות? תעמולה היא שימוש בכלי תקשורת, במקרה זה אלקטרוני, על מנת להשפיע על הבוחרים לבחור בעד מפלגה כזו או אחרת.
כל אירוע המתרחש במדינה, או במקרים מסוימים מחוץ לגבולותיה – כמו במקרה אילן רמון, וכמו במקרה הפצצת הכור האטומי בעיראק, ערב הבחירות ב-1981, משפיע על החלטת הבוחרים. נשאלת השאלה מתי מדובר באירוע לגיטימי - ומתי זו תעמולה אסורה.
קרבתם של אירועים דרמטיים, המטפסים לכותרות הראשיות, למועד הבחירות, משפיעה באופן חד-משמעי על הבוחר. אירועים שמחים, המנפחים את החזה הלאומי, עוזרים בדרך כלל למפלגת השלטון. לעומת זאת, אירועים טראגיים (פיגוע האוטובוס ביריחו, פיגועי מרץ 96'), מטים בדרך כלל את הכף ימינה (תשאלו את פרס...), גם אם הימין בשלטון ועל אחת כמה וכמה אם הוא באופוזיציה.
איש אינו מטיל ספק בכך שהתקשורת חייבת לדווח על אירועים בקנה מידה כזה. לכן, לא עולה בדעתנו לקרוא להם תעמולת בחירות. אני בטוח שכאשר שרון קבע את מועד הבחירות ל- 28 בינואר, הוא לא יכול היה לקוות לצירוף מקרים כל כך מוצלח, כמו שיגור אסטרונאוט ישראלי ראשון לחלל עשרה ימים לפני הבחירות. חבל רק שמכבי ת"א כדורסל לא כל כך מצליחה השנה. עלייה לפיינל פור, או חס וחלילה, זכייה בגביע אירופה, שווה 5 מנדטים, כמו כלום.
יש גם אירועים חדשותיים מתוכננים שהופכים להיות תעמולת בחירות. למשל, מסיבת עיתונאים של מצנע, יחד עם כל ראשי מפלגת העבודה, שבה מכריזים שבשום פנים ואופן לא ישבו בממשלת אחדות לאומית תחת שרון (טוב שלא אמרו שם - ריד מיי ליפס ) - גם היא תעמולת בחירות פר אקסלנס. הרי הם בעצמם אומרים שמטרת ההודעה היא להחזיר מצביעים הביתה...
האם מותר לשדר מסיבת עיתונאים זו בחדשות? האם זו איננה תעמולת בחירות? רק שידור ישיר זו תעמולה? אז מה זו מסיבת עיתונאים ערוכה מראש - קבלת שבת?
גם הליכוד יודע לעבוד יפה מאוד בתחום הזה. רק השבוע הכריזו יועצי ראש הממשלה, וליאור חורב בראשם, על כך שהמשטרה, כפי הנראה, עוקבת אחריהם, "גונבת" להם קלטות וידאו ומסמכים – האם זו איננה תעמולת בחירות? ומה זה משנה אם ראינו את זה בשידור חי או מוקלט?
יש גם תעמולת בחירות מסוג מרגיז יותר. כאשר מועמדים מנצלים כספי ציבור לפרסום עקיף לטובתם בדרך בוטה ביותר. מפליא לעשות בעניין הזה האיש עם השפם. מצד אחד, בפרסום הישיר הוא אומר "פתאום כולם נהיו עמיר פרץ", מצד שני הוא עושה "לכולם" בית-ספר – מה צריך לעשות מועמד לכנסת, מטעם מפלגה שמתרוצצת מסביב לאחוז החסימה, אבל מצד שני, זה שעומד בראשה, במקרה מנהל באותו זמן גם ארגון עובדים די גדול. בתוך חודש אחד מצאנו את ההסתדרות החדשה מכריזה על עצמה כמגנת העובדים בקמפיין ה"סמיילים", נלחמת בראשי בנק הפועלים בעניין הפיטורים, נלחמת בממשלה בעניין המחצבות ועוד ועוד. עושה רושם שתקציב הפרסום של ההסתדרות החדשה בשבועות האחרונים של הבחירות, היה גדול יותר מאשר בכל השנה שקדמה לה. אם זו לא תעמולת בחירות - אני לא יודע מה כן.
המסקנה מכל הנאמר לעיל היא אחת. אין דרך להימנע מתעמולת בחירות לפני בחירות. זו דרכו של משטר דמוקרטי על יתרונותיו וחסרונותיו. החוק הקיים מונע מהמועמדים לפנות בדרך ישרה לציבור ולומר לו "בחר בי או לחילופין, אל תבחר בו". כל תינוק יודע, שאין דרך גרועה יותר למפרסם מאשר לומר ישירות "קנה את המוצר שלי". זה אף פעם לא עובד. והראיה, תשדירי הבחירות המשעממים ואחוז הצפייה בהם. מה עושה החוק הקיים? מפסיק את הניסיונות האלה כאשר הם מחוץ למסגרת תשדירי התעמולה.
אנחנו מוצאים את השופט חשין מנתק את ראש הממשלה בשידור חי, אנחנו רואים מנחי טלוויזיה ורדיו נוזפים במרואיינים שלהם "די, די, זו תעמולת בחירות". קשקוש. התעמולה האמיתית היא, כפי שכבר ציינו קודם, התעמולה ה"חדשותית" – חקירות במשטרה, מעקבים, מסיבות עיתונאים, פתיחת כבישים, הכרזות פוליטיות ועוד ועוד. ואת זה אי אפשר להפסיק.
החוק הקיים נולד בתקופה שכל ערוצי התקשורת האלקטרונית – טלוויזיה ורדיו – היו בידי הממשלה. כוונתו הייתה דווקא טובה, למנוע מהשלטון לעשות שימוש מוגזם בכלי התקשורת בידיו. הימים האלה עברו, יש היום מספיק ערוצי טלוויזיה ורדיו עצמאיים. תנו להם להחליט מה היא תעמולה לגיטימית ומה לא. בסוף, בעצם, הציבור עם השלט הוא זה שמחליט מה לראות ומה לא.
לכן, יבוטל איסור תעמולת הבחירות לאלתר. אני בטוח שהשופט חשין ידע מה לעשות בזמן הפנוי שיוותר בידיו.