פרינג' בילט אין

התיאטרון הרפרטוארי מחפש את השוליים של עצמו. הבימה עשתה את זה עם קבוצת הצעירים שלה והפקות כמו אופרת הרוק "מאמי" ו"לב של כלב" בביצוע קבוצת קליפה, שנלקחה תחת חסותו של התיאטרון הלאומי, ועכשיו הגיע תורו של תיאטרון "גשר" לפרמט לעצמו אופק חדש ועתיד שיכלול בתוכו שחקנים צעירים וקהל שלא בהכרח מחפש את ברכט.
בשעה שבה משוועים יוצרים ושחקנים צעירים לתמיכה כלכלית שתאפשר להם ליצור מבלי לרעוב ללחם, באים התיאטראות הרפרטוארים ומאפשרים להם שקט קיומי יחסי. האם מדובר בתופעה שתרחיב את שולי העשייה הממסדית? או כזו שתביא להתברגנותם של השוליים שמטבעם עסוקים בבדיקה מתמדת של גבולות היצירה? בתיאטרון גשר עסוקים בימים אלה פחות בשאלות קיומיות מסוג אלה ויותר בהכנות אחרונות רגע לפני שהמסך עולה באופן רשמי על קבוצת הצעירים החדשה של התיאטרון.

"זה לא שייקספיר"

אולם החזרות וההופעות של להקת הצעירים החדשה של תיאטרון גשר, נבנה על חורבות מחסן ישן באחת הסמטאות היוצאות מרחוב אילת היפואי. בעיני יבגני אריה, המנהל האמנותי של התיאטרון, מדובר בהתגשמות חלום: "כבר כמה שנים חלמנו על אולם להצגות אינטימיות. החלום הזה השתלב עם חלום הקמת קבוצת צעירים שמטרתה להזרים דם חדש ולקרב לתיאטרון גם קהל צעיר. תיאטרון זה כמו קרקס, הטריק בו הוא להפתיע. על-מנת להישאר צעיר וחי, התיאטרון חייב להתחדש, להתפשט מהעבר וממה שכבר נעשה, ולעשות דברים עכשוויים. הניסיון שקיים אצל שחקנים ותיקים פועל לפעמים לרעתם ומשתלט עליהם ומכאן הרצון למצוא את הפניות החדות אצל הצעירים".
אריה, מהבמאים המוערכים ביותר בישראל, מדבר על תפנית וחיפוש דרכים חדשות באחת התקופות הקשות ביותר שידעו מוסדות התרבות בארץ מבחינת קיצוצים בתמיכות ותקציבים. למרות האיום הכלכלי על עתידם של לא מעט גופי תרבות, מנסים ב"גשר" להסתכל מבעד לערפל ההווה ולהתחדש בחזון העשייה התיאטרלי. בפחות מחודש ובהשקעה של 350 אלף שקל, הוקם מעפר 'סטודיו גשר', אולם קבוצת הצעירים, שתעלה החל מסוף החודש את ההצגה "שאריות של אהבה", על-פי מחזה מאת בראד פרייזר.
"זה לא מחזה מושלם", אומר אריה ומוסיף, אולי על-מנת לחדד את תחושת הרעננות, "זה לא שייקספיר ולא מולייר, אבל זה בהחלט מחזה שמדבר על דברים שצעירים יכולים להזדהות איתם, על הכאב והבלבול, תוך התייחסות רצינית ולא רק על מנת לבדר את הקהל".

הזונה, ההומו והברמן

הקבוצה מורכבת משבעה בוגרי הסטודיו למשחק של ניסן נתיב וכוללת את מתי אטלס, שירי גדני, מיקי לאון, מיכל לוי, עידו מוסרי, אלון פרידמן ועדי שליטא. אורי לי, מנכ"ל התיאטרון, מדבר על השחקנים לא סתם כעל משתתפים בהפקה חדשה, אלא כעל מי שמניחים בימים אלה את אבן הפינה לדור ההמשך של תיאטרון גשר.
בניגוד לתיאטרון גשר, בסטודיו השחקנים כולם ילידי הארץ, ולפחות המחזה הראשון שיועלה על-ידי קבוצת הצעירים מדבר בשפה עכשווית הן מבחינה מילולית והן מבחינת הבימוי והשימוש בחלל. זהו מחזה סונט, שבנוי מדיאלוגים מהירים ושנונים, המתארים באופן גלוי וכן את חייהם של שבעה חברים צעירים, נציגי הדור המחפש אחר שאריות אבודות של חום ואהבה. מדובר בסוג המחזות שברגע שסיפרת באופן מדוקדק את עלילתם, הרסת את אפקט ההפתעה ולכן כשעידו מוסרי, חבר בסטודיו גשר ובמאי ההצגה, מדבר על העבודה הוא מנסה שלא להסגיר יותר מדי פרטים ובכל זאת לעורר תיאבון:
"המחזה ערוך באופן קליפי עם סצינות קצרות, כמעט קולנועיות, שמתחילות ונחתכות באמצע, שמתרחשות במקביל. יש בו הרבה מקומות התרחשות וניסינו למצוא לזה פתרון יצירתי על במה אחת שמציגה אלמנטים אורבניים, צינורות חשופים וריהוט מינימליסטי. רצינו להעביר תחושת ניכור, להביא משהו מהעולם התל-אביבי העכשווי שאנחנו חיים".
אז מה יש שם? זונה סאדו-מזוכיסטית עם לב זהב ויכולות פרה-פסיכולוגיות מרשימות; כוכב אופרת סבון לשעבר שגדל להיות הומו גאה, הממלצר לטובת פרנסה ואינו מאמין באהבה; החבר הקרוב והפסיכופט שסובל מרגשות מודחקים ואגרסיות לא פתורות; לסבית תלותית; עובד מטבח מתבגר שלא סגור על עצמו; ברמן שרמנטי ביום וגבר מכה בלילה ובלונדינית מתוסבכת שמוכנה להסתפק בכל מה שבא, העיקר שזה מריח כמו אהבה פוטנציאלית.

"לא יודע אם יהיו תיאטראות מחר"

"שאריות של אהבה" אולי מזכיר יותר הצגת פרינג' מאשר את אחד מהמחזות הרפרטוארים של תיאטרון גשר, אך ככל הנראה בשנת 2003 התיאטראות הרפרטוארים זקוקים לפרינג' שלהם בילט-אין.
"כשחבורה של ישראלים צעירים, שמביאים איתם את ישראל העכשווית, עובדים עם אנשי תיאטרון שברובם הגיעו הנה ממקומות אחרים עם אופי עבודה שונה, היצירה המשותפת היא אולי אינטרפרטציה נוספת למילה גשר", אומר מוסרי ומוסיף, "השילוב הזה בעיני יוצר משהו חדש, מקורי ומעניין".
אריה, לעומתו, מנסה ללכת בצעדים קטנים ולא לצאת בהצהרות: "אינני יודע אם דווקא הקבוצה הזו היא הדור הבא של גשר, אינני יודע בכלל אם במדינה שלנו יהיו תיאטראות מחר, עם כל התהליכים שאנחנו חווים בישראל. בינתיים מדובר בקבוצת שחקנים מוכשרים שעוברת תהליך יצירה". במדינה שבה רק השבוע הודיע אחת מתיאטרוניה הגדולים על פיטור עובדים וקיצוץ של 10 אחוזים במשכורות, גם המשכיות היצירה זה משהו להתגאות בו.