שלמה שרף / עד מתי יבכו על עזיבת יעקובו?

כניסת החללית של מכבי חיפה למסלול סביב כדור הארץ אחרי פגרת החורף מתבררת כקשה יותר ויותר. מה שהיה קל ומרשים בתחילת העונה, במקביל לצ'מפיונס-ליג - הפך קשה ומסובך. למזלה היא שיחקה אתמול נגד קבוצה שנתוני החוץ שלה היו נקודה אחת ושער בודד, כשהיא בעשרה שחקנים יותר ממחצית.
כדי לעבור את התקופה הקשה צריכים השחקנים להיות יחד גם במגרש. יותר מהלכי מסירות פשוטים מאשר התבססות על כדורים ארוכים ומסובכים. עד מתי יבכו על עזיבת יעקובו? כרגע, התקווה היחידה של חיפה היא העובדה שהיא אספה את הנקודות מהרצפה. גם הפועל תל אביב, יריבה קשה במאבק על התואר, יודעת לאסוף. בכל שאר הפרמטרים, יש מרווח גדול לשיפורים.
אי אפשר לשחק בלי סבלנות, ללא מעבר מסודר מההגנה דרך קישור להתקפה, עם יותר מדי כדורים ארוכים וסתמיים והגבהות לא מדויקות. תוסיפו את האיבודים בכדרורים מיותרים של רוסו, באדיר וקטן והנה הסיפור. הנעת הכדור נראתה לקויה, ההגנה לא יצאה מספיק קדימה ונוצרו חורים בין ההגנה להתקפה.
מתברר שיכולתם החלשה בשבוע שעבר בפ"ת של ז'וטאוטאס ורוסו, גיבורי הסיבוב הראשון, לא הייתה מקרית. ז'וטא לא דומה לשחקן שחילץ כדורים בקלילות באירופה ובישראל. גם רוסו רחוק מיכולתו. טוב תעשה חיפה אם לא תפתח מהם בתקופה הקרובה ציפיות מוגזמות, לפני שיחזרו לכושרם.
יצחק שום ראוי בכל זאת למחמאה על קריאת המשחק שלו. בהפסקה החליף בלם (אג'יופור) בחלוץ נוסף (ערן לוי), מה שגרם לשינוי מסוים ביחסי הכוחות. לערן יש חלק גם בשער, כשהעדיף לא להתערב במהלך הכדור והשאיר אותו לבאדיר.
בסופו של דבר, היתרון המספרי במחצית השנייה עזר לחיפה לנצח.
משחקן זר אתה לא מצפה לטעויות כפי שיושקו ביליץ' עשה, כשהותיר את אשדוד בעשרה שחקנים. אפשר גם להתחיל לשאול אם הבאתו של קנדאורוב בכושרו הנוכחי, מעבר לשיאו, הייתה מוצדקת. דוד רביבו גרם בדקות האחרונות לשינוי של ממש, בזכות התנועה והדיוק שלו. אשדוד לא הפיקה יעילות מחזן וקנדאורוב, עליהם היא אמורה לבנות ולמרות הכל, דווקא בנחיתות מספרית, אילצה את קייסי להציל מהקו בשניות הסיום.