משיח שקר חילוני

מאמר זה מוקדש באמפתיה לכל מצבעי שינוי בפוטנציה ולכל מצביעי הליכוד המשוכנעים שזוהי מפלגת מרכז או קרובה למרכז, אולם אינני סבור שגם אחרים יינזקו מקריאתו.
יש לשים לב, מעבר לזריקות הטשטוש המוזרקות הישר לתוך הווריד על ידי תועמלני כל המפלגות, לנושא הקריטי ביותר והלא-מדובר לחלוטין במסגרת סדר היום המשונה והלא-ענייני שנכפה על הציבור. הנושא האמיתי הוא שבחירות ינואר 2003 עלולות להיות הבחירות החופשיות-באמת האחרונות בישראל למשך תקופה ארוכה.
אין כל סיבה לפקפק במגמות הברורות והעקביות המסתמנות בסקרים ובדעת הקהל הישראלית, ולפקפק בהיגיון שמוביל להקמת ממשלה ימנית ודתית צרה כפי שעוד לא הייתה מעולם בישראל. עם מרכז כפי שנבחר בליכוד, ייתכן שאף שרון יוחלף בתוך זמן קצר אחרי הבחירות, במס' 2 שלו, שהוא לחיץ יותר מהצד הימני-משיחי ותלוי לחלוטין במיני כצים, ליברמנים ואיתמים. אולם גם אם שרון יישאר על כנו, השאלות שיעיקו על ממשלה כזו יהיו לא רק כיצד "למגר את הטרור הפלסטיני" מבחוץ ומבפנים ולהבטיח רוב יציב ליהודים בארץ ישראל, אלא בראש ובראשונה כיצד להבטיח את הנצחת הקואליציה של הימין והמפלגות הדתיות.
כדי להנציח שלטון זה, אין צורך במאמץ רב ואף לא בהפיכה צבאית. לשם כך די במספר מצומצם של שינויים חוקתיים ומינויים פוליטיים נוספים. התהליך הזה החל כבר בתקופת הכנסת היוצאת (למשל עם מינוי בראל כמנהל רשות השידור). מרכיב חשוב בתהליך השתלטות זה יהיה בכינונו הצפוי מאוד של בית משפט עליון לחוקה, בעל הרכב "המייצג את הציבור" (כלומר הקואליציה השלטת), ואשר יעקור עד תום את סמכויותיו החוקתיות של הבג"ץ. לבית משפט כזה תהיה פרשנות מאוד ברורה לפירושה של מדינה "יהודית ודמוקרטית", והוא יוכל למשל לקבוע איזו רשימה תהיה רשאית לרוץ לכנסת ואיזו לא, מי יהיה רשאי להציב מועמדות ומי לא, מי ומה מסכן את ביטחון המדינה, מי ומה סותר את היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, ובכלל מהי הסתה ומיהו מסית. לא צריך דמיון רב כדי לדעת מה יהיו מגמות פסיקותיו של בית משפט כזה.
בשלב זה כבר לא מדובר במדיניות זו או אחרת אלא בכללי המשחק שיקבעו את דמותה של המדינה לפחות לעוד דור. ישראל מעולם לא הייתה ממש דמוקרטית. האבות המייסדים לא הביאו עמם חזון ותרבות דמוקרטית, אלא בנו מנגנוני חלוקת משאבים בין קבוצות יהודיות שונות - מה שבטעות נקרא "דמוקרטיה". בנוסף לכך, לפחות חלק מגלי ההגירה שנקלטו במדינה שכבה על גבי שכבה פיתחו עוינות של ממש כלפי המושג של "דמוקרטיה" וכלפי כלליה, בטענה - מוצדקת כשלעצמה - שהיא אינה ערך יהודי. אחרים פירשו את המושג פירוש מילולי נוח אך מוטעה מיסודו, כעריצות הרוב, שכל הזכויות מוקנות רק לו מעצם היותו רוב אתני או פוליטי.
בכל זאת, ברוב התקופות נמצאו בלמים ואיזונים, שלפחות חלקית יכלו לעמוד מול הידרדרות במדרון החלקלק של גלישה למשטר תיאופשיסטי. בלמים אחרונים אלה עומדים להישחק לחלוטין אם תוצאות הבחירות יהיו כפי שמנבאים הסקרים. האירוניה שבדבר היא שאחד מהגורמים המרכזיים לכך יהיו מצביעי שינוי, שהולכים להצביע נגד הרעיון המרכזי שהמפלגה הזו חרטה על דגלה – להיפטר מהסחטנות האורתודוקסית ולחלק את העוגה הלאומית למי שלדעת '"מעמד הביניים" תורם יותר למדינה ונושא יותר בנטל.
על מצביעי שינוי לזכור שאין שום סיכוי שבעולם שמפלגות העבודה ובעיקר הליכוד ישברו את "הברית ההיסטורית" בינן לבין המפלגות הדתיות, אפילו אם שינוי תהיה המפלגה השנייה בגודלה בכנסת הנוכחית, ואפילו ובעיקר אם מספרית ניתן יהיה להקים "ממשלה חילונית". האדון לפיד הוא משיח שקר חילוני, שיהיה אחראי לפחות חלקית לאסון שימיט על מצביעיו ועל המדינה כולה.