לא בחירות, סתם הרגל

מי שמייחס את פעולת צה"ל בעזה הלילה למניעי בחירות, עושה לעצמו חיים קלים, ונדמה שגם טועה בעובדות. במצבו הנוכחי בסקרים, אריאל שרון לא צריך טיל בחירות מהסוג ששיגר בן-גוריון ב-1961. להיפך: הסתבכותה של פעולה צבאית רק עלולה להזיק להישג המדהים ביותר של שרון – העובדה שלמרות שהוא ראש הממשלה, שבתקופת כהונתו נהרגו הכי הרבה ישראלים מפעולות טרור, עדיין ישנה מוסכמה לפיה הוא הטוב ביותר לשמירה על הביטחון.
כשלעצמה, אין בפעולה שום חשיבות. היא אינה שונה מהותית מ"ביתור רצועת עזה לשלושה חלקים", עליו אנחנו שומעים כדבר שבשיגרה אחרי כל פיגוע שמקורו ברצועה. הפגיעה בתשתית ייצור טילי הקסאם היא בדיחה, ולא רק מפני שתוך זמן קצר שוב נורה טיל. העובדה שאנחנו מכנים את הקסאם בשם "טיל", היא אולי ההישג הגדול ביותר של הפצצה הפרימיטיבית הזו: היא מעמידה את תעשיית הנשק הפלסטינית בשורה אחת עם צפון קוריאה – שתיהן מייצרות טילים. כדי לייצר קסאם לא צריך תשתית, ושום מחרטה שנהרסה לא תמנע את ייצור הטיל הבא.
הרבה יותר מאשר פגיעה בתשתית הטרור, קלישאה שגם ממציאיה חדלו להאמין בה, צה"ל מבקש להעביר מסר לפיו "דין הרצועה כדין יהודה ושומרון" – גם כאן וגם שם אין שום מעצור בפני פעילות הכוחות. לא ציפיות האוכלוסייה ולא ארגונם הטוב יחסית של אנשי החמאס, (בעיקר) בעזה - לא יהוו מכשול בפני כל פעולה שצה"ל ימצא לנכון לבצע. אפשר היה לקנות את המסר הזה, אלמלא לא הצליח הכיבוש מחדש של יהודה ושומרון לעצור את הטרור היוצא משם.
הנקודה איננה אם המבצע היה לצרכי בחירות (וכאמור, אני לא מאמין שכן) או לא. הנקודה היא שאנחנו ממשיכים במלחמת ההתשה הזו, ובמקום לשאול לאן כל זה מוביל מספרים לעצמנו סיפורים, ומתגאים בכך שצבא רב עוצמה כמו צה"ל הצליח להיכנס לרצועה ולצאת ללא נפגעים. הנקודה היא שאחרי חמישים שנה, שוב אריאל שרון מבצע פעולת תגמול בעזה, ושוב התגמול הזה הוא הדרך הישראלית היחידה להתמודד עם המציאות.