הרב עובדיה שוקל הליכה לאופוזיציה

כולם מעליבים את ש"ס. ראש הממשלה אריאל שרון אשר מעדיף את מפלגת שינוי, שינוי אשר לא מוכנה לשבת עם ש"ס אבל מוכנה לשבת עם יהדות התורה, ויהדות התורה אשר מתחמקת מחתימה על הסכם "בלוק חוסם" עם ש"ס.
בש"ס כבר התרגלו לספוג השפלות משרון, גם בהתמודדות עם שינוי הם מתורגלים והפרסומים אודות קואליציה אפשרית עם הליכוד, שינוי ויהדות התורה הובילו למסע הסברה של יו"ר התנועה אלי ישי ובכירים אחרים בתנועה אשר טענו כי מדובר בגישה גזענית אנטי מזרחית, הדוגלת ב"ממשלה אשכנזית ולבנה" כהגדרתם.
קשה יותר לש"סניקים להתמודד עם התנהגותה של יהדות התורה. בכל פעם שבש"ס מתחילים לחשוב כי החרדים האשכנזים רואים בהם שותפים שווים הם מתבדים. במהלך מסע הבחירות שררו בין שתי המפלגות יחסים מצוינים וביהדות התורה פרגנו לש"ס וייחלו להצלחתה, הצלחתם. אבל השבוע, לאחר הבחירות לא הצליח אלי ישי להיכנס לפגישה אצל מנהיג הציבור הליטאי, הרב יוסף שלום אלישיב, והסתפק בביקור אצל המנהיג הליטאי השני בחשיבותו, הרב אהרון לייב שטיינמן. דווקא מהרב שטיינמן ספגה ש"ס את העלבון הפומבי הכי צורב, שאולי מבהיר יותר מכל את יחס הציבור הליטאי לש"ס.
ערב הבחירות הוציא הרב שטיינמן קריאה לציבור החרדי "מכל העדות" להצביע ל"יהדות התורה". קריאה דומה הוציא גם הרב חיים קנייבסקי. המשמעות ברורה – החרדים האשכנזים צריכים את ש"ס ומעוניינים בהתחזקותה, אך ש"ס את קולותיה צריכה להביא מהציבור המסורתי ומבעלי התשובה. חרדים אמיתיים, בני תורה אמיתיים, גם אם הם ספרדים צריכים להצביע למפלגה החרדית האמיתית - ג'.

הרב עובדיה יוסף שוקל הליכה לאופוזיציה

יחסו של שרון לש"ס במשא ומתן הקואליציוני נשען מן הסתם על ההנחה, המוצדקת לאור לקחי העבר, כי ש"ס תיכנס לקואליציה בכל מחיר. דווקא על רקע ההנחה הזו בולטת התבטאות חריגה של הרב עובדיה יוסף, אשר אמר השבוע בשיחה פרטית, שפרטיה לא היו אמורים להיות מודלפים: "אם לא נקבל את משרד הפנים - נלך לאופוזיציה". גם יועצו הקרוב של הרב עובדיה, עו"ד דוד גלס אמר כי ש"ס לא תיכנס לקואליציה בכל מחיר וכי "משרד הפנים הוא קאזוס בלי". עם זאת לא מדובר בעמדתה הרשמית של התנועה, אשר חוששת לצאת בהצהרות שלא תוכל לעמוד בהן ולספוג השפלה נוספת מראש הממשלה אריאל שרון.

ראש ממשלה מזרחי ראשון

כל העלבונות ואף העובדה שבזירה הכלל ישראלית ש"ס הובסה וירדה בשליש מכוחה, מ-17 מנדטים ל-11, לא יכולים להעיב על ניצחונו הגדול בזירה הפנימית של יו"ר התנועה אלי ישי.
אמנם הרב עובדיה יוסף הוא זה שהועמד במרכז הקמפיין, אך במקרה של התרסקות קשה כל העיניים היו מופנות לכיוונו של ישי. כעת, כשברור שאריה דרעי מחוץ למשחק ולאחר שהודעות התמיכה של האחרון בש"ס יישכחו או יושכחו, הזירה פנויה לשליטתו הבלעדית של ישי.
גם מי שיתריס, שדרעי הוא זה שהציל את ש"ס מהתרסקות וכי נקודת המפנה במערכת הבחירות של ש"ס הייתה הודעת התמיכה של דרעי, ייאלץ להודות כי ההצלחה להוציא מכתב תמיכה מדרעי, בלי לתת לו כלום, היא הישג נוסף של הנהגת ש"ס בראשות ישי.
לאור שורת הכישלונות של אלי ישי לאורך שנות הנהגתו (ביניהם אחריותו לביטול חוק הבחירה הישירה, שלטענתו, הלא מדוייקת, היא שהובילה לירידת ש"ס) בולטת הדרך המוצלחת בה ניהל את המאבק בדרעי החל (וכלה, יאמרו רבים) בהבסתו בקרב על ליבם של הרב עובדיה יוסף ובני ביתו ועד לתבוסתו המוחלטת של דרעי השבוע. הדבר מעורר מחשבות כי אם ישי היה מסוגל לנהל כך עניינים נוספים, היה אפשר להתחיל לדבר כאן על ראש ממשלה מזרחי ראשון.
אבל ראש ממשלה מזרחי ראשון, לא ייצא מש"ס הנוכחית או כריאקציה לה. ש"ס נכשלה בבחירות הללו גם במילוי יעודה ההצהרתי - מפלגה כלל מזרחית וגם במילוי תפקידה המעשי – העצמת זריעת הפחד בסובב אותה. פחד שבשנים האחרונות עורר את מתנגדי ש"ס לנסות ולשפר את מצבם של המזרחים, אם לא מתוך דאגה כנה לגורל המזרחים, כריאקציה לש"ס ומתוך רצון לפגוע בה ולמנוע את צמיחתה.

הפוטנציאל האלקטורלי המזרחי לא ירד

בהנהגת ש"ס קופצים כמוצאי שלל רב על ההנחה הפרשנית הרווחת של אלו המעוניינים לכלוא שוב את הבעיה העדתית בבקבוק. על פי הנחה זו ש"ס הידרדרה בבחירות הללו ל"גודלה הטבעי"(?) כתוצאה משינוי שיטת הבחירות ו-17 המנדטים להם זכתה בבחירות הקודמות היו הרמת ראש מזרחית לרגע - פיצוץ רגעי, שאינו ניתן לשחזור.
אבל 170 אלף המצביעים המזרחים שאיבדה ש"ס בבחירות הללו (ש"ס ירדה מ-430 אלף מצביעים ל-258 אלף) לא הפכו בארבע השנים האחרונות לשבעים יותר או למבוססים יותר, מצבם הכלכלי לא השתפר, ילדיהם לא זכו לחינוך טוב יותר, ובעיקר: הם לא זכו לתעודת מעבר מישראל השנייה לזו הראשונה.
תחושות המרירות, שהניעו אותם להצביע בהמוניהם עבור ש"ס הישנה בראשות אריה דרעי, שהוצג כמנהיג מזרחי אשר נרדף על רקע עדתי, לא נעלמו. מי שהתעצל לפקוד את אתר המחאה "שאגת אריה" ערב ערב ומי שמתעצל לרדת לשכונות ולערי הפיתוח כדי להבין זאת, יכול להסתפק בניסיון אמיתי לתהות מה מקור התפרצויות הזעם האלימות של אוהדי בית"ר ירושלים ובני יהודה במשחקים מול הפועל תל אביב ולהפנים כי הפוטנציאל האלקטוראלי של מפלגה מזרחית הפורטת על מיתרי כאבם של המזרחים (או "מוציאה את השד העדתי מהבקבוק") לא ירד בארבע השנים האחרונות.
אריה דרעי היה הראשון שהצליח לעשות את הבלתי יאומן ולגרום למזרחים להצביע בהמוניהם עבור מפלגה מזרחית, ימים יגידו אם הוא היה גם האחרון ואם נכונה טענת אנשי התנזים שלו כי דרעי הוא אחד המנהיגים הבודדים שבאמת אין להם תחליף, שכן "הוא המזרחי היחידי שזורם לו דם אשכנזי בוורידים" כהגדרתם. לאור העובדה שאלי ישי לא מספיק יכול, אולי גם לא מספיק רוצה ואריה דרעי לא מספיק אמיץ, קשה לחזות מתי ואם בכלל ההצבעה העדתית הבוטה וההמונית תתפרץ שוב. אבל בהתחשב בכך שלא צפוי שיפור משמעותי במצבם של המזרחים בישראל (ש"ס בטח לא תעשה זאת) ובתחושות של רבים מהם אפשר לקבוע עובדה אחת: הזעם המזרחי ימשיך לבעבע מתחת לפני השטח ומוקדם לשמוח ולהספיד אותו. "גודלו הטבעי" הוא הרבה יותר מ-11 מנדטים.

יציאת השבת

לרגל ירידתו של המדור "פרשת השבוע" אשר מופיע היום בפעם האחרונה, מפורסמת שוב "יציאת השבת" הראשונה מה1.12.2000.
מתוך תכנית ד"שים באחד מ"ערוצי הקודש":
"שלום, מדבר משה בן 10 מנתניה. רציתי למסור ד"ש לרב עובדיה יוסף, לרב בצרי, לאחותי שלומית, לרב כדורי, לאריה דרעי הזכאי ולסבא שלי שהיום יש לו אזכרה".