"חזונו של יצחק לא נועד לקלי הדעת, גם לא לרפי הלב"

אחת הזכויות הגדולות שזימנה לי כהונתי כנשיא - יותר מזה, אחת הזכויות הגדולות של חיי – הייתה הזכות להכיר את יצחק רבין עליו השלום, ולפעול לצדו.
הדיוקן שחרט על דפי ההיסטוריה יעורר השראה בדורות הבאים. הרושם שהותיר על אלה שהכירוהו – כמפקד צבא, כראש ממשלה, כמדינאי, כבעל, כחבר, כאב – ירעיד את ליבנו עד יומנו האחרון.
אם תקשיבו היטב תוכלו לשמוע את קולו העמוק, המהדהד, נישא באוויר, ומזכיר לנו – כפי שהזכיר לנו בבית הלבן אך שבועות ספורים בטרם נרצח – כי "אנו אוהבים את אותם הילדים, מזילים את אותן הדמעות, שונאים את אותו האויב ומתפללים לפיוס. אין גבולות לשלום." הרבה טוב התרחש בחמש השנים שחלפו מאז לקח מאתנו האלוהים את יצחק. אך גם הרבה כאב, וחשו בו אזרחי ישראל וכל המתפללים לשלום שלמענו נתן יצחק את חייו.
חמש שנים אחר-כך, העולם מבין טוב יותר מתמיד, שמולדת בטוחה לעם היהודי אינה בגדר דקדקנות מוסרית, אלא היא הכרח אסטרטגי. חמש שנים אחר-כך, אנחנו אסירי תודה לבעלי הרצון הטוב הרבים מספור, ולארגונים חדשים כגון מרכז רבין, על שהם מקדמים את חזונו של יצחק למזרח-תיכון של שלום שבו יכולים בני-אדם לחיות וליהנות מחייהם.
חמש שנים אחר-כך, אנו יודעים טוב יותר מתמיד, כי חזונו של יצחק לא נועד לקלי הדעת גם לא לרפי הלב. אנו יודעים גם שכינונו של השלום מצריך אומץ לב, שיתוף פעולה והתפשרות.
ולבסוף, חמש שנים אחר-כך, כל אלה מאתנו שהיינו חבריו, עודנו מבכים את מותו. אנו חשים בחסרונו. הזמן שחלף לא הקל את הכאב שבלבנו. אך אנו יודעים שאל לנו לשקוע בצער או להיכנע לציניות. מטרתנו, כפי שלימדנו יצחק, אינה להנציח את הצער אלא להביא לסיומו.
כחבריו, חלה עלינו אחריות – בימים, בחודשים ובשנים שיבואו - להתמיד עד אשר "לא יישמע עוד חמס בארצך". בחמש השנים שחלפו היינו עדים לניצחונות, גם לטרגדיות, בדרך לשלום. ראינו ימים קשים ואין ספק כי עוד ימים קשים לפנינו. אם נעמוד בפניהם, עם רק שמץ מחזונו של ראש הממשלה רבין ומנחישותו, נעשה צדק עם זכרו.
חבר, לעולם לא נשכח אותך.