קרב קטן, מלחמה גדולה

אם אי-פעם ירצה עמרם מצנע למנות את "ימי החסד" שהעניק לו בנימין בן אליעזר מאז ליל הבחירות, הוא יגלה מהר מאוד כי אצבעות ידו השמאלית בלבד יספיקו לו למשימה הלא-מורכבת הזאת. באותה הזדמנות, הוא יגלה גם כי אצבעות שתי ידיו לא יספיקו כדי לספור את השיעורים שפואד יכול ללמד אותו בפוליטיקה.
פואד הוא מורה חרוץ ומשקיע, מאלה שנכנסים בשקט לכיתה, ומתחילים ללמד גם אם היא ריקה. מצנע, תלמיד לא פחות שקדן, דווקא היה השבוע בבית הספר, אבל לקח לו וליועציו כמה ימים טובים לגלות שפואד כבר החל בשיעור, והם, איך לומר - עם הגוף בכיתה והראש בחוץ, בפגישות עם אריאל שרון. ודווקא בשיעור הזה לימד המורה בן אליעזר את התלמיד מצנע, שאם יושב ראש מפלגה לא קשוב דיו למתרחש סביבו, מישהו יכול לגנוב לו את ההצגה ולהביא לבחירתה של דליה איציק לראשות סיעת העבודה בכנסת.

הרומן המפתיע של פואד ודליה

אם לזנוח את עולם הדימויים הפדגוגי, הרי שהשבוע החל במפלגת העבודה אחד הקרבות החשובים והמשמעותיים ביותר מאז התבוסה בבחירות: הקרב על בחירת יושב ראש סיעת העבודה בכנסת. לכאורה, קרב משמים בין שלושה מועמדים: דליה איציק, איתן כבל וחיים רמון. למעשה, קרב איתנים בין יושב ראש מפלגה מכהן, עמרם מצנע, ויושב ראש מפלגה לשעבר שרוצה לכהן, בנימין בן אליעזר.
המאבק על ראשות הסיעה החל למעשה כבר בסוף השבוע שעבר, כאשר בתקשורת החלו להתפרסם ידיעות לפיהן דליה איציק, איתן כבל וחיים רמון מתמודדים על התפקיד הנחשק. בן אליעזר, שהבין את הפוטנציאל הגדול, לא המתין יותר מדי ומיהר לחבק אליו את דליה איציק. כבר ביום שישי שעבר טלפן לחברי סיעה, וביקש מהם לתמוך בבת חסותו החדשה.
מי ששמע במפלגה על שתדלנותו של פואד למען איציק הרים גבה. "דליה איציק ופואד?", תהו בכירים במפלגה. "איך זה יכול להיות? הרי פואד כינה אותה, רק לפני כמה חודשים, במהלך הפריימריס לראשות המפלגה, בכל כינויי הגנאי האפשריים. זה אחד משיתופי הפעולה המוזרים ביותר". נשמות טהורות אחרות אמרו כי "כנראה שפואד רוצה לנקום בה על מה שהיא עשתה לו במהלך הפריימריס, אז הוא עושה למענה כדי שתיפול".
פואד לא התרגש מהרחשים סביבו. גם איציק לא. בתחילת השבוע כבר העלה בן אליעזר את מסע הלחצים והשכנועים מדרגה והחל לקיים פגישות אינטימיות עם חברי סיעה, בהן ביקש לשים "איציק" בקלפי. המאמצים נשאו פרי. אחד מאלה שהבטיחו את תמיכתם באיציק היה דני יתום.

הנמנום של מצנע

באותו הזמן ישב עמרם מצנע בשקט והתכונן לפגישה עם ראש הממשלה, אריאל שרון. חיים רמון, שועל פוליטי מנוסה, שראה כי הישועה והתמיכה לא יבואו מלשכת היו"ר המנומנמת, החל לקפל את הזנב ולהכחיש את דבר מועמדותו, על אף שבמפלגת העבודה ישנה הסכמה רחבה לגבי כישוריו והתאמתו לתפקיד.
רמון היה ועודנו בבעיה אמיתית: הוא לא יכול להתמודד מול דליה איציק, בת בריתו הנאמנה, שעמדה לצדו בכמה משעותיו הקשות ביותר, כולל בפריימריס האחרונים. התנגחות פוליטית רגילה עם איציק אינה באה בחשבון מבחינתו של רמון.
המסרים העמומים שפיזר רמון במהלך השבוע החלו להיקלט בלשכת היושב ראש רק ביומיים האחרונים. מצנע ויועציו, שהבינו כי בלי רמון תיפול ראשות הסיעה לידיו של פואד, נלחצו והחליטו לפעול בקרב חברי הסיעה, כדי לגבש רוב שילחץ על רמון להתמודד.
מקורביו של רמון אומרים כי הוא יהיה מוכן להציג רשמית את מועמדותו רק אם מצנע ייתן לו גיבוי מלא, וידאג לגבש סביב מועמדותו רוב מוחץ של חברי סיעה. "חיים יעמוד מול דליה רק אם יהיה קונצנזוס רחב לגבי מועמדותו", אומרים המקורבים, "הוא רוצה שמצנע יבין עד כמה חשוב ליושב ראש שבתפקיד הזה יהיה איש שלו, ויפעל בכל הכוח כדי שינצח בהליכה. בכל מקרה אחר, חיים נשאר מחוץ למשחק".
בלשכתו של מצנע יודעים את זה, ונערכים כעת בהתאם. לא רק להרצתו של חיים רמון לראשות סיעת העבודה, אלא גם לתחילתה של המלחמה הארוכה, המתישה והקשה מול בנימין בן אליעזר, שהכריז למעשה על תחילת מאבקו האישי בדרך חזרה לכס יושב ראש מפלגת העבודה.