ידידות: ישראל - ארמניה 0:2

למרות שנבחרת ישראל בעידן אברהם גרנט שמרה על מאזן מושלם לאחר הניצחון הביתי הערב (ד') על נבחרת ארמניה הסימפטית, עדיין נותרו שאלות רבות לא פתורות ביחס להמשך הקמפיין של מוקדמות יורו 04'. ראשית, עם כל הההערכה לארמנים ,שהיו הראשונים לשבור את החרם האירופי על ישראל לאחר 16 חודשים, בכדורגל לא מקבלים קרדיט מקצועי בגין מחוות הומניטריות. בנוסף, רכבת החילופים שביצע גרנט במהלך המשחק (11 חילופים), אולי בהשראת דיוויד בלאט, לא איפשרה להתרשם משיטת משחק כלשהי או מהרכב קבוע ויציב איתו אפשר יהיה לצאת לקרב על אירופה. מעבר לכל זאת, לא ראינו שום דבר מיוחד מהנבחרת, מלבד הברקות מקריות ויציאה טובה למתפרצות. בטח, לא משהו כזה שיעלה בצורה חדה את רף האופטימיות לקראת המפגשים מול צרפת וקפריסין.

מחצית ראשונה: כדור אחד בראש

פתיחת המשחק הבהירה לאברהם גרנט כי האורחים לא הגיעו רק עבור 1,000 כדורי הרגל שהבטיח להם גברי לוי והתגלו כעם קשה עורף וחובב גליצ'ים. הארמנים, שכנראה לא שמעו על משחק העונה הממשמש ובא, לא חסו על רגליהם של הישראלים וגם נטלו במהרה את השליטה במרכז השדה. הנבחרת, מבחינתה, גילתה הכנסת אורחים למופת, ואיפשרה לאחים קרמיאן וחבריהם להנות מהדשא המצוין באיצטדיון רמת גן. מאז נטל גרנט את שרביט האימון הלאומי, נוצר 'הייפ' לא מבוטל סביב ה'שיטות' וה'טקטיקות' שהוא מעביר לחניכיו, כאילו היריב הבא שלהם יהיה גארי קספרוב'. באיזה שיטה בדיוק מדובר לא היה ניתן להתרשם במחצית הראשונה. שני בלמים ושוער אחד? 11 שחקנים שמרדימים את האוייב? זה לא מה שהיה עושה רושם על 'כחול עמוק'.
לצד הביקורת ראוי לציין את המתפרצות הנאות של הנבחרת ואת כושר העמידה שגילה השוער הארמני, אמברצומיאן, שמנע לפחות שלושה שערים בטוחים, שניים מהם בעימות אחד על אחד מול חיים רביבו - הסנונית היחידה (הופעה סבירה) בחוד של גרנט. והיה גם שער נאה בדקה ה-19 שסיים התקפה לעילא ולעילא. יוסי בניון נשלח באגף ימין, הגביה כדור ארוך, זנדברג הוריד אותו ברגל ומאחור הגיח אבי נמני, דחק לרשת והוכיח כי התיסכול הנצבר על ספסל מכבי תל אביב לא פגע ב'קילר אינסטינקט' שלו ואולי אף תרם לו (שערו ה-14 במדים הלאומיים). חמש דקות אחר כך השמיט דודו אוואט בעיטה חזקה לרגליו של חלוץ ארמני, אך מיהר לתקן בזינוק מצוין. לפני ההפסקה ספג נמני בראשו כדור חזק מבעיטה חופשית והוא פונה לבית החולים עם חשש לזעזוע מוח.

מחצית שניה: לארמנים נשארה רק הסימפטיה

במחצית השניה החליף אברהם גרנט את המגינים הירוקים שלו (בנאדו, חרזי וקייסי), כמו גם את יוסי אבוקסיס, על מנת לשמור על שחיקה מאוזנת של השחקנים לקראת משחק העונה בשבת. הדם החדש בעורקיה של הנבחרת בצירוף העדר החמצן של הארמנים הביאו לשליטה מוחלטת של הישראלים במגרש.
בדקה ה-61 התחיל השער השני במהלך של שני מחליפים, אלי ביטון ויגאל אנטבי. מגן הפועל תל אביב עלה לתמוך בהתקפה והשאיר לביטון כדור באגף ימין. קשר מכבי הגביה לרחבה, רביבו בעט מהאויר והשוער הארמני הדף היישר לרגליו של זנדברג שהרשית מקרוב. בהמשך המשיכו הארמנים לפנות את הבמה לנבחרת, שהגיעה למצבים רבים ואף כבשה פעמיים שערים שנפסלו בטענה מוצדקת של נבדל (זנדברג 63, דגו 74). דגו עצמו עלה כמו רוח סערה למגרש והגיע בכ-20 דקות על המגרש למספר המצבים אליהם הגיעו חבריו במהלך המחצית הראשונה. בדקה ה-83 הוא היתל במגן ארמני ושלח מ-16 מ' כדור שנעצר רק בקורה הימנית. בדקה ה-80 עלה גם בן לוז (מזל טוב, הופעת בכורה במדי הכחול לבן), על רכבת ההפתעות של אברהם אך בוודאי לא יספר (או יזכור בכלל) את 10 דקות התהילה שלו מול הנבחרת היחידה באירופה שהסכימה לעבור בדיוטי פרי של נתב"ג.

ההרכבים

ישראל: דודו אוואט (שביט אלימלך, 56), אדורם קייסי (אבישי ז'אנו, 45), אריק בנאדו (שמעון גרשון, 45), אלון חרזי (יגאל אנטבי, 45), טל בן חיים (עומרי אפק, 89), יוסי בניון (שי הולצמן, 74), יוסי אבוקסיס (אלי ביטון, 45), אבי נמני (עידן טל, 43), מיכאל זנדברג (ברוך דגו, 74), וואליד באדיר (גל אלברמן, 56), חיים רביבו (בן לוז, 80).
ארמניה: אמברצומיאן, דוחויאן, ורדניאן, בילביו, מקרטצ'אן, חצ'טוריאן, פטרוסיאן, פטרוסיקיאן, ארטבאזד קרמיאן, ארמד קרמיאן, שחגלדיאן.