מסע בין שלוליות ענק

עמק בית נטופה רווי לחלוטין

מצפה נטופה (פנייה שמאלה מכביש 65 כאשר נוסעים צפונה, 3 ק"מ מצפון לצומת גולני) הוא המקום האידיאלי להבין בו את כמות המים שנספגה השבוע באדמת הארץ. כל חלקה המזרחי של בקעת בית נטופה, אזור שטוח ורחב ידיים, שקוע במים. באזור המערבי יותר, סביב מאגר אשכול, המרכז את מימי המוביל הארצי, השדות עדיין ירוקים. באזור שבין עראבה, עילבון ועוזיר הם חומים, כצבע המים שמכסים אותם. כאשר מים עומדים כך ולא מחלחלים במהירות יש לזה משמעות אחת – הקרקע רוויה.

אדמה רוויה אינה מראה שכיח בישראל. רגבים סדוקים ומתפוררים מיובש היא תמונה מוכרת יותר. אדמת בקעת בית נטופה לא יכלה לשתות השבוע אפילו עוד טיפה אחת. במשך הימים, אולי השבועות הקרובים, אפשר יהיה לראות במקום הזה הרבה מאוד מים. המראה ממרומי המגדל הבהיר בקלות מנין נבע הרעיון שהועלה בזמנו להפוך את עמק בית נטופה למאגר המים של המוביל הארצי. הרעיון אמנם נגנז ובמקום מאגר המתוכנן הקימו את מאגר אשכול, אבל הבקעה עדיין מוכיחה את יכולת האגירה המרשימה שלה. היא לא המקום היחיד.

בעוד כחודשיים יהיו כאן חמסינים

כמעט בכל מקום בארץ צצו במהלך השבוע הגשום הזה שלוליות ענק. חלקן ידועות, בעלות שמות, מתועדות עם מסורת רבת שנים, אחרות אנונימיות ולא פחות יפות. הן יישארו איתנו במשך הימים הקרובים. לא כדאי לשכוח – בעוד פחות מחודשיים צפויים חמסינים. במהלך פרק הזמן הלא ארוך הזה כדאי להפגין חריצות. זו מדינה חמה מאוד, לא בכל שנה יש כמות כזו של מים, ולא בכל השנה אפשר לטייל בתנאים נעימים, בלי מזגן.

סקירה מהירה של מקווי המים הגדולים שנוצרו, או התמלאו, במהלך החורף הזה מצביעה על כמה אתרים בולטים. ברכת רם, בצפון רמת הגולן, למשל, שרק לפני שלושה חודשים ראינו אותה במצב יבש ומצער מאוד, התמלאה כמעט לחלוטין, לאחר שנשאבו אליה מים רבים מנחל סער הסמוך.

ארז קמה, מנהל בית ספר שדה גליל של החברה להגנת הטבע, מונה באזור הצפון את האתרים הבאים (בכולם אפשר להגיע אל מראה המים המיוחל ללא הליכה כלשהי בבוץ): "מלבד בקעת בית נטופה המרשימה כדאי להגיע לאזור גבעות הירדן ופארק הירדן, שם עלה ערוץ הירדן שמדרום לגשר הדודות על גדותיו, והתמלאו ערוצים ששנים לא נראתה בהם זרימה. אפשרות נוספת, בייחוד למי שרוצה לראות זרימות חזקות ומרשימות של מים, היא נסיעה לאורך הירדן ההררי (דרך עבירה לכל סוגי הרכב), עד מיצד עטרת. לאחר מכן אפשר לחצות את גשר בנות יעקב ומשם אפשר להמשיך מכביש גדות לכיוון גונן. זרימה מרשימה במיוחד בכביש זה אפשר לראות בגשר הפקק."

כדי להרהר באופן מסודר ושקט יותר על מצבו המתאושש של משק המים נסעתי לשתות קפה בכניסה למושב כחל. תמי, בעלת "מקום יפה לקפה", הבהירה בהחלטיות שמספר האנשים שנוסעים לחרמון רב כל כך עד שאין לה, למרות הגעגועים העזים לנוף, זמן לטייל. למען האמת, מן המרפסת של בית הקפה שלה רואים יותר מים מאשר ברוב המקומות בארץ. כל הכנרת מנצנצת במרחק לא גדול. אולי זו אשליה, אבל היא (הכנרת, אם כי גם תמי) באמת נראית עכשיו מאוששת, בריאה ויפה מאי פעם. שניים וחצי מטרים נוספו לה (רק לכנרת) מאז תחילת החורף ועל פי קצב זרימת הנחלים היד עוד נטויה.

לא להאמין - זה נחל קישון

ליד נחל אחר, שאינו זורם לכינרת, הבנתי עד כמה גדולה כמות המים. על כביש 722, קצת מצפון ליקנעם, חציתי גשר מעל נחל שוצף. כיוון שאיני זוכר שראיתי כאן אי פעם זרימה כלשהי של מים (הגשר אמנם היה, אבל הוא לא עבר מעל מים סוערים) עיינתי במפה. אחרי שבחנתי את העניין לעומקו, שוב ושוב, בחוסר אמון מסוים, השתכנעתי שזהו אכן נחל הקישון, ומימיו אכן זורמים, חומים מבוץ, אבל בהחלט בכיוון הנכון – לעבר הים התיכון. רשות ניקוז הקישון, האחראית על מניעת הצפות לאורך נתיב הנחל, שלחה השבוע (כך התפרסם בעיתונות) התרעות למועצות המקומיות השוכנות לאורך התוואי. כאשר עמדתי שם משתאה על הגשר החוצה את הקישון חלפה בראשי התהייה מה הם עושים שם ברשות הזו בשאר הזמן, נניח, בעשרים השנים האחרונות, בהן לא היתה כל זרימה בנחל? איך הם מטפלים אז בבעיית ההצפות? מחשבה רצינית יותר היא שהמשמעות של הזרימה הזו בנחלים רבה מאוד ויש לה ערך רב מעבר להנאתם של המטיילים. החורף גשום הזה עשוי להביא לזרימה משמעותית ולהתאוששות של כמה שמורות טבע בגליל ובאזור הכרמל שסבלו בשנים האחרונות מהתייבשות. אחד הנתונים המרשימים ביותר שהתפרסמו השבוע הוא שלמפעל נחלי מנשה באזור חדרה זרמו החודשים האחרונים 14.5 מיליון מטרים מעוקבים מים, שהוחזרו לשכבת מי התהום.

צמרות העצים מבצבצות מעל המים

באזור אחר, בבקעת הירדן, לא ידעו השבוע להיכן כדאי להסתכל קודם. אורית ארציאלי, ממושב פצאל, תיארה באוזני בהתלהבות את המצב בבקעה: "פתיחת סכרי הירמוך בנהריים הביאה לזרימה אדירה של מים בירדן. בפרק זמן קצר מאוד הפכה הרצועה הירקרקה והדקיקה הזו למוביל מים גדול, רחב ומרשים. מדובר ברוחב של עשרות מטרים ובעומק שמגיע עד עשרה מטר. לא קשה לאמוד את עומק המים כיוון שההצפה בערוץ הירדן כיסתה מטעים שלמים של תמרים. במקומות רבים רק הצמרות של העצים הגבוהים האלה מבצבצות מעל המים.

"מלבד שטף המים בירדן יש כמויות גדולות של מים שממלאים השבוע את מאגר תרצה. המאגר הוקם במאמץ גדול ובתכנון לטווח ארוך במהלך שש השנים האחרונות ממזרח לפצאל, סמוך לשפך נחל תרצה אל הירדן. המחשבה, המוכיחה עצמה עכשיו, היא שכך ניתן יהיה לאגור את הכמויות הגדולות של המים הזורמים בנחל תרצה במהלך החורף. אלו מים שמגיעים מאזור השומרון ואם לא נתפוס אותם בנקודה זו – יאבדו. הקק"ל, בשיתוף עם אגודת המים של בקעת הירדן הקימו כאן כמה מאגרים, ביניהם אגם מלאכותי, שעכשיו מלאים לחלוטין. אנחנו מקווים שהמים האלה, שאינם מתאימים לגידול ירקות, אך מתאימים למטעים, יספיקו לנו לכל עונת הקיץ הקרוב, אולי אפילו עד החורף הבא."

השלולית שלא איכזבה

סביב אזור המרכז יש בדרך כלל שלוש שלוליות ענק שאפשר לסמוך עליהן שיופיעו בכל חורף. הראשונה – זו שהיתה מתמלאת בחורפים גשומים באזור השדות הנמוך, מתחת למשטרת לטרון (לפני כמה שנים ראיתי כאן שלושה אנשים אופטימיים שטים במפרשית) נעלמה לחלוטין. יתכן ששינו את מבנה הניקוז של השדות, או שפשוט לא ירד באזור הזה די גשם. השלולית בכל אופן, נרשמה ביום שלישי כנפקדת. השתיים האחרות, שבעבעו אל פני השטח של זכרוני בעזרתו המבורכת של יעקב שקולניק, עורך "ארץ וטבע", הן שלולית דורה בדרום נתניה, אותה לא פקדתי השנה, אבל אפשר לשער שהיא אינה מכזיבה את אוהדיה, ובריכת רוברטס, כשלושה ק"מ מדרום לדיונה הגדולה בפארק החולות באשדוד (אפשר להחנות את הרכב בקצה הדרומי של אזור התעשייה עד הלום, לחצות בזהירות את מסילת הברזל ולצעוד כ500- מטרים דרומה).

ביום שלישי אחר הצהריים קשה היה להבחין היכן מסתיימת בריכת רוברטס והיכן מתחילות אחיותיה חסרות השם והתואר. כל האזור כולו נראה כמקווה מים דולף, ענקי, חום ומבעבע. שקולניק אמנם טוען בתוקף שאפשר לראות כאן ברווזים משכשכים, אנפות אפורות ועופות מים אחרים, אבל באמצע השבוע קל יותר היה לשער שדגים שוחים בין ענפי האקליפטוסים. שקולניק גם אומר שאפשר להשתרע כאן בנחת על החול ולהביט בנוף. אני משער שהוא צודק (כמו תמיד) כאשר מדובר בשבת שטופת שמש. ביום שלישי אפשר היה רק לרוץ למכונית, תחת ברד שוטף, אגב מלמול קללות נמרצות (שלא הופנו חלילה אל אף אחד באופן אישי, ודאי שלא לכיוונו של שקולניק, הספון במשרדו החמים והיבש).

לדברי יאיר פרג'ון, מנהל פארק החולות, שם הבריכה בא לה בזכותו של צייר הנופים הסקוטי הנודע דיוויד רוברטס. במסעו בארץ ישראל, שנערך בשנת 1839, מצא רוברטס זמן ועניין, התעכב לידה והנציח אותה בציור. בזכות הכבוד הזה מכנים את השלולית בשם המנומס והאנגלי כל כך 'בריכת רוברטס'. לדברי פרג'ון, כאשר יורדים בחודש מרס גשמים בכמות גדולה יעמדו מים בשלולית הזו עד חודש מאי.