עמית תמיר: "המטרה - סיבוב ראשון בדראפט 2004"

כמעט כולם מכירים את הסיפור על הברווזון המכוער – אותו אפרוח שעזב את הברווזים שבביצת ילדותו כפריק והתגלה כעילוי בין הברבורים. מדובר בקלאסיקה של הספרות העולמית - אגדה פופולארית שמתרחשת בערבות סקנדינביה ושבינה ובין המציאות הישראלית אין דימיון רב. הרי כתב אותה זולל הלקסים מדנמרק האנס כריסטיאן אנדרסן ולא אוחזי העט והלפ-טופ היושבים בציון.
ולמרות זאת, נראה שדווקא עמית תמיר הישראלי מצליח לממש את האגדה הזאת - לא רק שנראה לכולנו כברווזון מכוער, הוא גם נולד בביצה הלא נכונה (זו הירושלמית). כמה מצער שהוא היה צריך לנדוד עד לחוף המערבי של ארצות הברית כדי להוכיח שהוא בכלל לא אותו נער גמלוני שהכרנו, אלא כדורסלן מוכשר להפליא – ברבור אמיתי, שיכול להרשות לעצמו לכתוב בראשו את האגדה הבאה: השחקן הישראלי הראשון ב-NBA.
לפני שנתיים, רובנו הכרנו את תמיר כשחקן צעיר, עם הרבה סנטימטרים (210 ליתר דיוק) ומעט כדורסל. לפני שנה, עם שחרורו מצה"ל, התייצב תמיר בקמפוס של אוניברסיטת ברקלי היוקרתית בקליפורניה. קווין ג'ונסון, ג'ייסון קיד ושאריף עבוד-ראחים שיחקו שם כדורסל, אבל עיתוני הסטודנטים דווקא זיהו אותו עם שחר גורדון, הישראלי המאכזב שעזב את הקמפוס שנה לפני כן.
העונה, כשחקן שנה שניה, הסיקור של תמיר כבר נוגע לתקשורת האמריקנית כולה. פרשני כדורסל המכללות ב-ESPN, ב-CBS וברשתות אחרות בפרישה ארצית, כבר מדרגים אותו בין עשרת הפאוור-פורוורדים הטובים בליגת המכללות. "החשיפה היא דבר שבא עם ההצלחה וזה טבעי, אבל זה לא ממעיט מהמחויבות שלי להמשיך בעבודה הקשה", אומר תמיר בראיון ל-ynet, "זה משהו שצריך להתמודד איתו ולקבל אותו".
מבט חטוף בנתונים הסטטיסטיים של תמיר בן ה-23 בשתי העונות האחרונות בברקלי מסביר את ההתלהבות סביבו, בסביבות הקמפוס, בין הסקאוטים של ה-NBA ואפילו בישראל. בעונתו הראשונה (אותה התחיל באיחור) פתח תמיר בתשעה מתוך 24 משחקים, קלע 9.9 נקודות (40 מהשדה, 32.5 מהשלוש, 82.9 מהעונשין), קלט 3.5 ריבאונדים ומסר 1.8 אסיסטים ב-24.3 דקות בממוצע למשחק. העונה הוא פתח בחמישייה בכל 26 משחקי ה'גולדן-ברס'. הוא קולע 16.7 נקודות (44.1 מהשדה, 44.7 מהשלוש, 82.1 מהעונשין), קולט 6.7 ריבאונדים, ומוסר 3.3 אסיסטים, ב-34.3 דקות בממוצע למשחק. מדובר בשיפור של כמעט מאה אחוז מהעונה הראשונה.
"עבדתי קשה מאוד בקיץ והתחזקתי פיזית", מסביר תמיר את השינוי הדרמטי. "השתתפתי במחנה לשחקנים גבוהים של פיט ניואל, שם עבדתי הרבה על טכניקה. שיחקתי מול יריבים טובים ממישיגן סטייט, ויריג'יניה, סירקיוז ועוד. הרגשתי טוב, שיפרתי את מגוון התנועות שלי וזה תרם לחיזוק הביטחון העצמי. אמרתי לעצמי: אם התמודדתי בהצלחה מולם, אין סיבה שלא אעשה כן לאורך כל העונה".

"סקאוטים באים למשחקים כדי לראות אותי"

למרות העבודה הקשה, תמיר מודע לכך שעליו להמשיך ולפתח אספקטים נוספים במשחקו. "אני צריך לשפר את המשחק שלי עם הגב לסל. יותר נוח לי לשחק עם הפנים לסל בהתקפה ולנצל את יכולת הקליעה שלי, אבל אני לא מסתפק בזה. אני רוצה להרחיב את מגוון היכולות שלי ולהשתפר כריבאונדר. לפחות אני יודע במה אני חלש ומה צריך לעשות כדי להגיע לרמה אליה אני שואף".
וכשמדובר על שאיפות, תמיר מכוון הכי גבוה שאפשר – המטרה המוצהרת שלו היא להגשים חלום ולשחק ב-NBA. "אני יודע שיש סקאוטים שבאים למשחקים לראות אותי. יש התעניינות וגם התחילו הספקולציות וההשערות בסביבתי, אם אשאר פה, או אצא לדראפט כבר בקיץ. נטיית הלב שלי היא להישאר עוד שנה בברקלי. אם אחשוב שיש לי סיכוי, אהיה חייב לצאת כשאהיה מוכן, כלומר בכושר הטוב ביותר שאני יכול להציע. זה יהיה העיתוי הנכון ביותר להציג מועמדות לדראפט. אני מודע לכך שיש שחקנים שדווקא פגעו בעצמם כשנשארו לשנה נוספת במכללות, אבל אני מתמקד בעצמי וצריך להמשיך להשתפר כדי להגיע להישגים גדולים.
"אני לא חושב שאני מספיק טוב כרגע, אבל מאמין שאם אמשיך לעבוד קשה, להתחזק ולהתמקצע, אוכל להיות אחד השחקנים המובילים במכללות. אולי אצליח אפילו להתקדם לסיבוב הראשון בדראפט. זה היעד שלי ובו אני מתכוון לרכז את מאמצי עד סוף העונה ובעונה שאחריה".

"אני עדיין צריך להשתפר, אסור לי להתקבע"

תמיר הוא שחקן פנים, אך מוביל את ברקלי באחוזי קליעה מחוץ הקשת. למעשה, הוא נחשב לאחד מקלעי השלשות הטובים בליגת ה'פאק 10' ובארצות הברית בכלל. לכאורה מדובר בתכונה שאמורה לסייע לו במסע המפרך שלו אל ה-NBA אולם גם הוא עצמו יודע, כי היא עשויה ליצור תדמית של שחקן רך מדי. "זוהי סטיגמה שמדביקים לכל שחקן רב-גוני", מרגיע תמיר.
"אין ספק שאני צריך להשתפר. אסור לי להסתמך על מימד אחד של המשחק באופן חד צדדי. אסור לי להתקבע על קו השלוש. בגלל זה אני עובד על אלמנטים אחרים במשחק שלי. סגנון המשחק שלי בקליפורניה מזכיר את זה של יואב ספר בישראל – היכולת לקלוע מבחוץ מול שומרים גבוהים ולנצל את השליטה בכדור והזריזות שלי כדי לחלוף על הכבדים שבינהם בדרך לסל, או לנצל את יתרון הגובה שלי מול שומרים נמוכים מתחת לסל. ב-NBA של היום יש הרבה שחקנים שמשחקים בסגנון דומה".
אפרופו NBA, תמיר כבר מצא לעצמו מודל לחיקוי – הסנטר היוגוסלבי של סקרמנטו קינגס, ולאדה דיבאץ'. "הוא גבוה שיודע לשחק עם הגב לסל ולנהל את המשחק כשחקן ציר וגם לא חושש לזרוק מבחוץ ולקלוע". בנוגע להשוואה המתבקשת עם דירק נוביצקי מדאלאס מאבריקס, נשמע תמיר מהוסס יותר: "יש מספר אלמנטים דומים, אבל אני עדיין רחוק מאוד ממנו".
מעבר לכדורסל, לא מתרחשים ארועים דרמטיים בחייו של תמיר. הוא אמנם שוכר דירה עם חברו לקבוצה, אריק בונד ("גמרתי עם הסיפור של המעונות"), ויש לו חברה אמריקנית, אבל לא מוצא הרבה זמן לעשות חיים. הוא גם לא יושב על הקו עם ישראל, לפחות לא עם אושיות הכדורסל המקומיות. כרגע זהו המצב המועדף מבחינתו, כדי להתרכז בקמפיין של קבוצתו הנוכחית, שזוכה לעונה מוצלחת במיוחד. "אני עסוק בעצמי ובחברים מברקלי ואני לא מדבר עם אף אחד מישראל, מלבד המשפחה והחברים".

על הנבחרת: "מולי עדיין לא ראה אותי משחק"

מי שכן עשוי לשמור על קשר עם תמיר הוא מאמן נבחרת ישראל, מולי קצורין, שעל פי ההערכות בונה עליו לקראת אליפות אירופה בספטמבר הקרוב. "אני לא ממש יודע למה מצפים ממני בנבחרת. מולי עוד לא ראה אותי משחק ואני בטוח שהוא לא מצהיר הצהרות. מבחינתי, אם הנבחרת צריכה אותי, אשמח לבוא ולעזור, למרות שאני מתכוון לעבוד קשה בחופש ולהתאמן במחנות שונים. אני בטוח שיש לי מה לתרום ולשחק מול שחקן כמו נוביצקי, בהחלט יכולה להיות חוויה מלהיבה. עם זאת, אני חייב לבדוק האם אין בכך בעיה חוקית מבחינת ה-NCAA”.
שחקן הנבחרת, יניב גרין, היה אמור להצטרף אליו העונה אך נשאר בישראל (בהפועל תל אביב). תמיר מצר על כך אך מגלה הבנה: "יניב עשה את השיקול הנכון מבחינתו, כך לפחות מסתבר אחרי המקרה של אורי יצחקי (שנפסל מלשחק בקלמסון). למרות זאת, אני סבור שאם היה מצטרף היינו קבוצה טובה יותר וגם אני הייתי נהנה מהנוכחות שלו".
תחום אחד בו יכול היה גרין לסייע, זה להקל עליו בעומס דקות המשחק אליהן לא היה מורגל. "המאמן טוען שאני משחק יותר מדי דקות, אבל זה מה שהקבוצה צריכה ממני ואני עומד לרשותה. לפעמים אני מרגיש שאני משחק על אדרנלין".
למרות הסיבוכים הבירוקרטיים אליהם נקלעו גרין, יצחקי ואחרים בדרך ל-NCAA, תמיר אומר שלפחות מבחינתו, מדובר בהחלטה נכונה. "כל שחקן צריך להחליט בעצמו איזה מסלול מתאים לו ביותר. אני מאוד שמח על ההחלטה שקיבלתי. במהלך העונה אמנם אין זמן לעבוד על הרגלי הכדורסל שלך, אבל אתה מתנסה במשחקים תחרותיים. בקיץ עובדים קשה על טכניקה, כוח, סיבולת ויכולת אתלטית. אין ספק שאני משתפר ובקצב טוב וגם המרחק מהבית, מחוץ לעולם, עוזר להתמקד בכדורסל".

דברים שרואים משם

ובימים אלה, כשרוחות מלחמה מנשבות באיזור, קשה להתרכז בכדורסל, אפילו בקליפורניה. "זאת הרגשה לא נעימה. כולם כאן מדברים על המלחמה - כן או לא", מספר תמיר. "אני עוקב אחרי ההתפתחויות בחזית הזאת ומתכונן לאפשרות שהמלחמה תפרוץ. אני מכיר את המצב מהתנסות אישית ודואג למשפחה, אבל אני לא יכול להקדיש לכך יותר מדי מחשבה. לא מתעלמים מהמצב, אבל לא חושבים על זה במשחקים ובאימונים".
תמיר טוען כי גם התאים הפרו-פלסטינים שפועלים בקמפוס בברקלי אינם מציקים לו. "מדי פעם אפשר להרגיש באווירה אנטי ישראלית. כך קרה כשבאתי להרצאה של אהוד ברק בקמפוס, שלוותה בהפגנות קולניות, אבל הם בסך הכל מביעים את הדיעה שלהם ואם הם אינם פוגעים בי, אין לי בעיה עם זה".
מי שנהג יותר "להציק" היו דווקא העיתונאים האמריקנים, שמצאו עניין מיוחד בתמיר בגלל הרקע הישראלי שלו, שנקשר בדרך כלל לצבא, טרור ופיגועים. העונה, כפועל ישיר ליכולת המצוינת שלו על המגרש, אפילו הם שואלים אותו בעיקר על כדורסל. "הפסיקו להתייחס אלי כאן כאל עמית, הקוריוז מישראל עם העבר הצבאי. עכשיו מתייחסים אלי כעמית הכדורסלן". אולי כדאי שגם אנחנו נתחיל לעשות כן.