שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לשתף קבצים, להישאר בנאדם
    בשיתוף קבצים, כמו בכל תחום אחר של עבריינות, עובר קו דק מאד בין הדברים ש"כולם עושים" לבין מעשים שלא ייעשו. הגיע הזמן שנאמץ לנו מוסר של גנבים

    החוק - כל משפטן יאמר לכם - לא נועד לעשות צדק. הוא נועד לארגן את החיים בדרך שתאפשר קיום תקין של חברה. זו אולי הסיבה שלרובנו חשוב פחות לשמור על החוק, והרבה יותר חשוב שלא יתפסו אותנו כשאנחנו עוברים עליו.
    אם אתם משתפים קבצים, אז שום דבר שאכתוב כאן הרי לא יגרום לכם להפסיק. יודעים מה - בלי "אם". אני הרי יודע שאתם משתפים קבצים. אף אחד לא מחפש אתכם ואף אחד לא ימצא, ועד שלא ישכנעו אתכם שזה "לא צודק" אז העיקר הוא שלא יתפסו אתכם. יצא לי לדבר לא מזמן עם מישהו, בחור דתי, שהסביר לי שהוא נמנע מלעשות את זה בגלל שמבחינה הלכתית מדובר ב"גזל". בחור טוב. אבל גם הוא, הודה במבוכה שסביבתו הקרובה מתייחסת לזה כאל קוריוז. החברים שלו צוחקים עליו, כי מה פתאום לא לשתף - כולם משתפים!
    "כולם" זו הכללה כמובן. יש לי, למשל, דודה שלא עושה את זה. מצד שני, דודה אחרת שלי כבר שאלה אותי מאיפה באינטרנט היא יכולה להוריד אופרות. ואם הגענו לשלב שבו דודות מתקינות KaZaA ו-eMule, אז אולי הגיע הזמן שנודה בזה: "כולם" עושים את זה. כל מי שיכול ויודע איך, אלא אם כן הוא פשוט עשה את זה כבר כל-כך הרבה עד שיצא לו מכל החורים.

    האם אבד הכלח על חוקי הקניין?

    אולי אבד הכלח על חוקי הקניין הרוחני, אולי הם מייצגים גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. אולי לא. אבל נדמה לי שהגיע הזמן להפסיק עם הצביעות ולהכיר בזה שמדובר, באמת, ב"ציבור". לא איזו קבוצה שולית של פורעי חוק אנרכיסטיים, אלא הרבה מאד אנשים מהשורה, גם כאלה שלא עברו בחיים שלהם על שום חוק. אנשים שבחיים לא העלימו מס, לא שברו שמירה, לא גנבו ממתקים מהמכולת כשהיו ילדים ולא שוכחים להוריד את הקרש בשירותים.
    אם יצא לכם, נסו לתפוס שיחה עם איזה בעל תפקיד אצל אחד מספקי האינטרנט - או אפילו עם איש תמיכה פטפטן במיוחד. כולם יגידו לכם ששיתוף קבצים הוא היישום הכי פופולרי. הסיבה העיקרית של רבים מאד מבין 100 אלף הגולשים שעברו לאינטרנט מהיר בחצי השנה האחרונה, להדליק את המחשב שלהם כל יום. גם יצרני המדיה לצריבה, אני בטוח, מתפללים בכל יום לשלומם של ה"פיראטים", שלא ייגמרו לעולם. כי מה לעזאזל יש לאנשים לעשות עם חבילות של 100 דיסקים ריקים לדעתכם? ולמה אנשים, רוב האנשים, קונים בכלל צורב? בשביל להעביר קבצים חשובים? נו באמת.
    מצויידים בתובנות החשובות הללו, לא קשה להפליג קצת בדמיוננו אל העתיד הלא רחוק ולנחש לאן כל זה מוביל: מיסים חדשים. יהיה פה מיסוי חדש על תעבורת נתונים, על מכשירי צריבה והקלטה למיניהם, ועל כל מדיה אופטית או מגנטית, רכיבי Flash, וכל אמצעי אחר שעלול לשמש לאחסון או העתקה של תכנים שיש עליהם קניין רוחני. את ניצני המגמה הזו אפשר לראות כבר באירופה, וקצת בארה"ב. אצלם, וגם אצלנו, המיסים הללו ישמשו בסופו של דבר כדי לפרנס את בעלי זכויות היוצרים (כמו גם אי אלו מנגנונים בירוקרטיים נפוחים ומסואבים, אבל זה כבר עניין אחר), כי אחרת לא יהיו יוצרים. השאלה היחידה היא מה יקרה עד שהחוק ישתנה.

    זכויות יוצרים: תפקיד חשוב בחיינו

    אפשר, באמת, לומר הרבה דברים נגד התפקיד שיש היום לחוקי זכויות היוצרים בחיינו. אפשר לדבר על המונופולים, הקרטליזציה, תאום המחירים ועושק האומנים - הכל לכאורה, כמובן - מצד אולפני הסרטים, חברות התקליטים והאיגודים למיניהם. על-פי דעה הולכת ורווחת, הלוחמים למען זכויות היוצרים הם בסך-הכל בעלי עניין ואינטרסנטים, שמנצלים את החוק כדי לעשות כסף על חשבוננו. אומרים שמחירי המוזיקה גבוהים מדי, שהתמלוגים לאומנים קטנים מדי, ושההפרש הוא מה שהולך לכיסם של העסקנים.
    בטענות האלו אפשר אולי למצוא יותר משמץ של אמת, ומצד שני גם אפשר להתווכח עם כל אחת מהן. אבל אפשר לתת דוגמא הרבה יותר פשוטה וארצית למצבים שבהם החוקים הקיימים דוחקים אותנו לפינות צרות מאד.
    נניח, באופן היפותטי לגמרי, שאני יליד שנות השבעים ושבשנות השמונים האזנתי למוזיקה מקסטות. ונניח שבניתי לעצמי אוסף נאה מאד של מוזיקה, שהספיק מאז להישחק ולהתבלות לרמה כזו שאי אפשר להאזין לו היום. אני לא משפטן, אבל למיטב הבנתי, בחלק ממדינות העולם (ארה"ב, למשל), מותר לי ליצור עותקים של המוזיקה שתמורתה שילמתי. במדינות אחרות (נגיד, ישראל), זה אסור ללא רשות מפורשת מהאמן (פינק-פלויד, קינג קרימזון, מוריסי, פיקסיז וכו'). אני לא צריך לפרט מהו הפתרון ההיפותטי לבעיה ההיפותטית הזו, בעיקר במדינה שבה שלטון החוק הוא גם כן מונח די היפותטי עבור רוב האנשים.

    שיתוף קבצי אחד לא דומה למשנהו

    אבל שיתוף קבצים אחד לא דומה למשנהו. ישנם אנשים כמו חבר שלי, ש', שהיה נוהג פעם להוריד מאינטרנט משחקים בשלמותם, לשחק בהם ואז לקנות את הטובים שבהם - כדי לתמוך בתעשייה. וישנם אנשים שמורידים הכל, בלי חשבון, וצורבים במתנה לכל מי שהם מכירים. בדיוק כמו שישנם אנשים שחונים באדום לבן מדי פעם, למרות שזה אסור, והם לא דומים לאנשים שנוסעים שיכורים בלילה, ב-150 קמ"ש, בכביש הערבה. זה פשוט לא אותו הדבר.
    להוריד שיר פה ושם כי אין לכם כסף לקנות את כל המוזיקה שאתם אוהבים, זה דבר אחד. להוריד מדי פעם בוטלג נדיר, שגם לו הייתם מוצאים אותו בחנות נידחת לא הייתם קונים אותו, זה דבר אחר. ולהוריד מחדש מוזיקה שכבר שילמתם עליה בעבר, ואתם לא יכולים עוד להאזין לה, זה דבר שלישי. אף אחד מהדברים האלה לא דומה למקרה שבו אתם מורידים מאינטרנט בשלמותו אלבום חדש של מוזיקאי ישראלי צעיר, או משתפים אלבום של אמן כזה. כן או לא נעשק על-ידי התעשייה - אם לא תקנו אז הוא לא יתפרנס, ובטח שלא יוציא אלבום נוסף.
    מה אני מנסה לומר כאן? פשוט: אל תעשו את זה.
    אם אתם מרגישים שאין טעם לחייכם בלי שיתוף קבצים, אז קשה להניח שמישהו יעצור בעדכם. אבל נסו לערבב בעניין לפחות שמץ של הגינות. תקבעו חוקים - כמו שאתם נוסעים במאה קמ"ש אבל לא מוותרים על חגורה. כמו שאתם חונים בלי תו חנייה אבל לא בחנייה של נכה. כמו שאתם עושים פיפי בבריכה אבל לא מהמקפצה. כמו לעבריינים אחרים, מותר שגם למשתפי קבצים תהיה אתיקה. מין מוסר-גנבים כזה. זה אפילו לא עניין של צדק, סתם מין משהו כזה שעושים כדי לאפשר קיום תקין של חברה.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שוקי גלילי
    קאזה. לא בהכרח תוכנה לעבריינים
    מומלצים