מי משלם על טעויות הולך הרגל

נתון מעניין מאוד הגיע לידי לאחרונה, וזה מספר ימים שהוא אינו נותן לי מנוח. הנתון הסטטיסטי הזה ערך מעין "הופעת בכורה" במצגת מעניינת של ראש אגף התנועה, ניצב יעקב רז, לרגל סיכום שנת 2002. בין שלל הנתונים, המספרים והעובדות שהוצגו שם, הייתה גם טבלה אחת חשובה, שהציגה היטב את הסיבות העיקריות לתאונות דרכים קטלניות.

אז נכון, חדשות מסעירות לא היו שם. הסיבה העיקרית לתאונות דרכים – לפי נתוני המשטרה שהוצגו – היא מהירות, האחראית לדבריהם ל-18% מכלל התאונות הקטלניות. וברשותכם לא נכנס כאן לנושא זה, שהעסיק ומעסיק את ערוץ הרכב על בסיס קבוע. הפעם נתייחס דווקא לסיבה השנייה, עם חלק לא קטן של 17% מכל התאונות הקטלניות – התנהגות הולכי הרגל.

אתם קולטים? הולכי רגל אחראים לשישית מתאונות הדרכים הקטלניות מדי שנה! וזה אומר שמתוך 489 תאונות דרכים קטלניות ב-2002, לא פחות מ-87 מהן נגרמו באשמת הולכי הרגל. וכדי שלא יהיו אי הבנות: לא מדובר במקרים של אשמת נהג, כמו אי מתן זכות קדימה; מדובר בתאונות בהן הולך הרגל הוא האשם העיקרי!

הגורם האנושי והכסף

המשטרה טוענת כי היא יודעת מה צריך לעשות כדי לטפל בבעיית המהירות. לראיה, אחת הפעולות העיקריות שלה בשנה החולפת, וכזו שתהיה גם השנה, היא הצבת מצלמות נייחות ברחבי המדינה. זאת, על-מנת ללכוד עוד ועוד עברייני מהירות, אלה שנוהגים מהר מהמותר בחוק. ואני מוכן גם לומר בביטחון מלא שאותם כבישים בהם הוצבו או יוצבו מצלמות, אינם דווקא כבישים בהם אירעו מרבית התאונות, או תאונות שמהירות הייתה הגורם העיקרי להן. אבל לא זה העניין: מה שמטריד אותי היא כאמור בעיית הולכי הרגל, וכיצד מתכוונת המשטרה להתמודד עמה.

מעניין, אך בכל ניתוחי התאונות לכאורה, יודעים תמיד השוטרים שבמקום להאשים את הנהג, או את הכביש. אבל כאמור, מסתבר שבשישית מהתאונות יש אמנם גורם אנושי, אך הוא אינו זה שאוחז בהגה. זאת אומרת, הנהג כאן כלל אינו אשם.

אז נכון שקצת קשה לבוא בטענות אל הולכי רגל שנפגעו, כי במרבית המקרים הם כבר שילמו את המחיר הגבוה ביותר שניתן לשלם. אבל בתור נהג, העוסק באינטרסים שלו-עצמו, יש כאן משהו מעוות. למעשה, "מפילים עליי תיק" שבפירוש, ולמראה כל הנתונים, איני אשם בו. למשל, אני מתייחס לנושא ביטוח החובה – או התשלום לו אני נדרש בגינו - בו אני נדרש לממן פגיעה באותם הולכי רגל. אין כאן עיוות מסוים?

כי אולי צריכים להחליט שמהיום – ולאור הנתונים שהציגה המשטרה - הנהגים יממנו רק 83% מהעלות, ומחיר הפוליסות יצנח בהתאם? הרי במקרה של רכב דו-גלגלי, הוחלט כזכור להגדיל את ביטוח החובה משמעותית בגלל מעורבותם הרבה לכאורה בתאונות. זאת, למרות שהאחראים לאותן תאונות הם לא בהכרח רוכבי האופנוע או הקטנוע. והנה כאן, יש קהל גדול ורב, שיודעים חד-משמעית כי הוא אחראי ל-87 תאונות קטלניות, שישית מכלל התאונות עם הרוגים כאמור, ובסך הכל ל-837 תאונות עם נפגעים. והרי לכם, מדינת ישראל מוותרת לו למפרע. אז היי, איפה כאן הצדק?

ועוד

אבל זו אינה הבעיה היחידה. אז בסדר, נניח שהנהגים ימשיכו לשאת בנטל האשמה וגם בכל העלויות. אבל רגע, מה עם אכיפת החוקים בנדון על-ידי המשטרה? למה כל האכיפה מופנית כלפי נהגים דווקא? למה הם היחידים שמקבלים דו"חות ושלילות רשיון וקנסות קשים?

רגע, להולכי הרגל הקטלניים לא מגיע לשאת בנטל הזה? למה שלא יפנו למשל 17% מכוח האכיפה להולכי הרגל, כפי שהתחייבו בזמנו "לאכוף לפי הצורך"? ולמה עוד לא ראיתי שוטרים במקומות מועדים, קונסים באופן שיטתי כל הולך רגל שסורח וחוצה נתיב מהיר בהליכה נונשלנטית? למה לא משקיעים חלק משמעותי מהמשאבים ההסברתיים והפרסומיים בכיוון הולכי הרגל?

ואם שכחתם, ואני נשמע לכם קטנוני, ברצוני להזכירכם שוב. מדובר ב-87 תאונות קטלניות בשנה! והמספר הזה מציג שישית מכלל התאונות הקטלניות! אני רוצה לראות את קצין המשטרה הבכיר שיטען כי לא צריך לטפל בבעיה הזו במלוא המרץ. למעשה, האם זו אינה בעיה שחייבת להדיר שינה מעיניהם של קברניטי הממשלה, משרד התחבורה והמשטרה? או שאולי בכל זאת, רק אותי זה מטריד…

תגובת המשטרה

תגובת דוברת משטרת התנועה, רונית בנך: משטרת ישראל מתייחסת בכובד ראש לבעיית הולכי הרגל, ואוכפת את החוק בעיקר בתחום העירוני, שם כמובן עיקר הבעיה. בנוסף, חשוב להזכיר את פרויקט "דרך ארוכה", שהחל בשנה שעברה ובו אוכפת המשטרה עבירות, באופן ישיר לפי ניתוח תאונות דרכים. בפרויקט זה, קיבלו הניידות והשוטרים שהוקצו לתחום העירוני הוראה מיוחדת, להתמקד בנושא הולכי הרגל.