הקלות הבלתי נסבלת של הפתיחה באש

תמונת מכונית ה"מיצובישי" מנוקבת הכדורים (מימין), שבה נהרגו יהודה בן-יוסף ויואב דורון מאש צה"ל, מסמנת אולי את הסוגייה המהותית ביותר בתחקיר, זו שלא ברור מתי וכיצד תיבדק: הקלות הבלתי נסבלת שבה פותחים חיילי צה"ל באש בשטחים.
לרוע מזלם של שני המאבטחים הישראלים, הם נקלעו לזמן ולמקום שבהם היה אמור כוח צה"ל ללכוד חוליית טרור מסוכנת וחמושה בדרכה לפיגוע.
נכון שהמחבלים לא היו מהססים לנצל הזדמנות ולפתוח ראשונים באש, והארוע בו נהרג שלשום סמ"ר אסף משה פוקס ז"ל, בכפר ציידא, מדגים בדיוק רב את יתרונו של זה שיורה את הכדור הראשון. אך לצד כל אלה, קשה שלא לחוש שאצבע החיילים מהירה מדי על ההדק.

למה מתכוון צה"ל כשהוא קורא לעצור?

הפתגם הצה"לי הוותיק "יש ספק - אין ספק", שנועד במקורו לגרום לעוסקים במלאכה ללכת על הצד הבטוח, הפך בימי המלחמה האכזרית בשטחים להמלצה לירות כמעט בכל דבר שזז. באיש מבין אנשי הכוח המיוחד לא ניקר אתמול הספק, שאולי החמושים הם בעצם ישראלים. זאת חרף העובדה, שעל המכונית התנוססה כתובת אדומה בעברית, ולמרות שהקרוואנים הלבנים שמהם יצאו ה"חמושים" נראו בברור כמאחז של מתנחלים.
הכוח אמנם כרז ל"חמוש" ברכב לעצור. אך כפי שציין בגילוי לב אלוף פיקוד המרכז משה קפלינסקי, לא הופעל בארוע נוהל מעצר חשוד. מרגע שעצר בן יוסף וניסה לצאת מהרכב, הדגימו לוחמי הכוח למה מתכוון צה"ל כשהוא קורא למישהו במגאפון לעצור.

עונשים קלים לחיילים שהורגים בשוגג

כמה וכמה פלסטינים אומללים לא זכו לכך, שלאחר מותם יקיימו בכירי צה"ל מסיבת עיתונאים או חשבון נפש נוקב. בין ההרוגים התמימים גם אזרחית ערבייה ישראלית, שלא הכירה את כללי ההתנהגות מול חיילי צה"ל בשוויקה; שתי נשים הרות, שבעליהן מיהרו לבתי חולים בשכם; זקנה בת 95, שנסעה במונית פלסטינית מצפון לרמאללה; חקלאי פלסטיני זקן שהתקרב לגדר המקיפה את רצועת עזה; וילדים שיצאו מהבית בהפסקת העוצר בג'נין, ופגשו בטנק ישראלי אשר מפקדיו לא שמעו על ההפסקה.
אלמלא מותם הטראגי של שני האזרחים הישראלים, לא היו מקרי המוות ה"טראגיים" של פלסטינים בשטחים מעניינים כמעט איש בישראל.
הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, מקיים בעקבות כל דיווח על מוות של אזרח פלסטיני תחקיר, ודורש לשמוע את תוצאותיו בתוך שלושה שבועות לכל היותר. הוא אף מקפיד להשמיע את קולו לעיתים קרובות ולדרוש מחיילי צה"ל להתנהג כ"צבא ערכי ומוסרי". אבל בפועל, רוח המפקד אינה מיתרגמת לעיתים קרובות מדי למעשים ולענישה. מפקד מחלקה שירה במונית פלסטינית נידון לעונש מחבוש קצר, וכך גם צנחן שירה במונית אחרת.

אותה יחידה גרמה למות ילדים

הדוגמה הסימלית ביותר לתופעה קשורה באותה יחידה עצמה, שלוחמיה היו אתמול בתצפית מול פני חבר, והרגו את אחד הישראלים: לפני כשנה וחצי, עטורה בהישגים מבצעיים רבים ומועמדת לקבלת צל"ש יחידתי של אלוף פיקוד המרכז, יצאה היחידה להניח מטען חבלה גדול בעמדת שקי חול בחאן יונס, כדי לפגוע בחוליית מחבלים חמושה הפועלת מן המקום.
לרוע המזל ולמרבה הרשלנות, לא לקחו המתכננים בכל רמות הפיקוד בחשבון את העובדה, שילדים פלסטינים נוהגים לשחק במקום. המטען שהונח כלל מנגנון הפעלה מסוג "טילטול", שמופעל "על עיוור", כמעט בכל מגע של אדם.
חמישה ילדים פלסטינים נהרגו בתקרית. באותו שבוע שבו הוגשו מסקנות ועדת החקירה הוענק הצל"ש למפקד היחידה, שבתיקו, כמו גם בתיקיהם של כמה מפקודיו, נרשמו הערות פיקודיות.

מדוע התעלמו מקיום המאחז?

שאלה אחרת בתחקיר, שבוודאי תיבדק ביסודיות רבה יותר, היא כיצד לא ידעו כוחות היחידה המיוחדת על הימצאותם של הישראלים במקום.
בסיורים ובביקורות שעורך האלוף קפלינסקי בחטיבות המרחביות השונות שתחת אחריותו, הוא נוהג לומר ש"תפקידה המרכזי של חטיבה מרחבית, בניגוד לחטיבה סדירה, הוא להיות מוקד לשימור ידע". אנשי חטיבת יהודה, "מוקד הידע" של הגיזרה, טוענים שיידעו את אנשי היחידה בקיומו של המאחז.
מאז אוגוסט עומדים במרכז גבעה, בין ההתנחלות פני-חבר לבין כביש 60, שני קרוואנים מגודרים וביניהם אנטנה כתומה. מדובר אמנם במאחז המוגדר על ידי צה"ל כ"בלתי חוקי", אבל כל מי שפועל בגיזרה הכיר אותו. שני גדודים של צה"ל, שהמאחז נמצא בגבול הגיזרה ביניהם, שלחו אליו מדי יום סיורים, כדי להבטיח את שלום השוהים בו.

הבדלי גרסאות

כבר אמש החלו לצוץ הבדלי הגירסאות הראשונים: אנשי היחידה המובחרת טענו כי לא ידעו על הימצאות המאחז במקום. הייתכן? כניסתה של יחידה לפעילות בגיזרה מסויימת, ובייחוד יחידה מיוחדת המגיעה לאיזור לתקופה ארוכה, כמו במקרה זה, מלווה בתדריכים והכנות קפדניים ומדוקדקים.
יחידת המודיעין העצמאית והאיכותית, המאפיינת את היחידות המיוחדות, חוברת לקציני המודיעין ולקצין המבצעים המיוחדים של החטיבה המרחבית, ומכינה לעצמה שורה של עזרי מודיעין מתוכחמים: מפות, צילומי אוויר וכרטיסי טווחים. לרוב, אמצעים אלה עולים בהרבה על האמצעים של היחידות הרגילות.
בדרך כלל, המפות וצילומי האוויר של כולם צריכים לכלול כל נקודת ישוב וכל מבנה מיוחד, ישראלים ופלסטינים. לכן, מוזר שהמאחז הבלתי חוקי, ששמו הגיע בוודאי עד לאזני הדרג המדיני, לא הופיע בעזרי המודיעין של היחידה. כעת נותר מן הסתם לברר: בגלל מי?