בוש מקווה עדיין לרוב

החלטות "ועידת השלושה", הנשיא בוש, ראש ממשלת בריטניה בלייר וראש ממשלת ספרד אסנר - שהתקיימה אולי באופן סמלי בבסיס צבאי ששימש את ארצות הברית גם במלחמת העולם השנייה - מעמידות בפני סדאם חוסיין בפני מציאות של חוסר ברירה.
אמנם ניתנת לו, כביכול, האפשרות לארוז את מטלטליו ולהסתלק יחד עם משפחתו וחבר מרעיו מעיראק, אך דומה שהזמנה אדיבה זו מכוונת בעיקר לאוזניהם של ראשי המדינות השונות המתנגדים לצעדים המתוכננים על ידי שלוש משתתפות הוועידה.
הסיבה: ארצות הברית ובעלות בריתה טרם ויתרו כנראה על מהלך באמצעות האו"ם, ויש להניח שהחלטתן הסופית בנידון תיפול רק לאחר שיערכו "ספירת מלאי" אחרונה של הקולות במועצת הביטחון.
אם יתברר שיש רוב במועצה חרף הווטו הוודאי של צרפת והאפשרי של רוסיה או סין, תסתפק ארה"ב בהצבעת רוב רגילה. אם יתברר שגם לרוב רגיל לא יוכלו להגיע (דרושות 9 מדינות מתוך 15), קרוב לוודאי שתוותר לחלוטין על המהלך באמצעות האו"ם ותצהיר, או ליתר דיוק תחזור על ההצהרה, כי עיראק הפרה את כל החלטות האו"ם הקודמות ושאין כל ספק שיש בידיה נשק להשמדה המונית.
נראה שגם מדינות העולם החלו להבין שעמדת האמריקנים, הבריטים והספרדים נחושה וסופית ולכן החלו להישמע רמזים בחלק מהן שהתנגדותן למלחמה עשויה לעבור פיחות. כך שמענו, למשל, את דבריה של שרת ההגנה הצרפתית שהצהירה שאמנם ארצה לא תשתתף במלחמה, אך היא בהחלט תרצה ליטול תפקיד בשיקום עיראק לאחר המלחמה. אפשר לתהות, כמובן, אם האמריקנים באמת יקבלו בסבר פנים יפות ובהתלהבות את הצעתם האדיבה של הצרפתים לאחר התנהגותם בימים אלה.
בהקשר זה ניתן גם לצפות בהקשר המזרח התיכון הקרוב יותר אלינו, שהנכונות האמריקנית לשתף את שותפותיה ב"קוורטט" בהקשר הישראלי פלסטיני לא תהיה נלהבת במיוחד.
בימים הקרובים, ואולי אף בשעות הקרובות, יתברר אם פני האזור למלחמה או לדחייתה, אך על פי כל הסימנים וושינגטון, לונדון ומדריד הגיעו למסקנה השגורה בפולקלור היהודי כי "מחלה נסחבת מובילה למוות בטוח".