למה לו פוליטיקה עכשיו

מעורבותו הפוליטית של עזר ויצמן היתה גדולה משל כל נשיא אחר בישראל. ויצמן לא היסס לצאת בביקורת נגד ממשלות רבין, נתניהו וברק, וראשי המערכת הפוליטית זעמו על הנשיא ויצמן בשל כך, משום שתפקיד הנשיא בישראל נתפס כייצוגי, טקסי וחסר פניות פוליטיות.
ויצמן כנשיא מתח ביקורת קשה על יצחק רבין, וקרא להקפיא את תהליך השלום בתקופת הפיגועים ברחוב דיזנגוף בתל אביב, בירושלים ובבית ליד. מפלגת העבודה שביקשה להאיץ את התהליך, זעמה על התערבותו של הנשיא.
בתקופת נתניהו, כאשר תהליך השלום הואט והמשבר עם הפלסטינים הביא לנתק בין ממשלת ישראל לערפאת, הציב ויצמן אולטימטום לראש הממשלה נתניהו: "או שאתה תפגוש אותו, או שאני אפגוש אותו". כאשר ביקש נתניהו לשחרר מחבלות פלסטיניות מהכלא הישראלי כחלק מהסכמי השלום בין הצדדים, סירב ויצמן לשתף פעולה. נתניהו גם ספג מהנשיא ויצמן נזיפות פומביות, כאשר החליט לפתוח את מנהרת הכותל, ולאחר שאישר את התחלת הבנייה בהר חומה.
בתקופות הקשות של ממשלת נתניהו קרא ויצמן לממשלת אחדות. הימין, שהרגיש את כיסא השלטון מתנדנד, החזיר אש אל בית הנשיא. כאשר ביקש ויצמן להיבחר שוב לנשיאות, ניסה נתניהו למנוע זאת ממנו, כאשר תמך בפומבי במינויו של חבר הכנסת לשעבר, שאול עמור, לנשיא המדינה ב-98', אלא שעמור, כידוע, הפסיד בקרב הזה.
עם חידוש המו"מ לשלום עם סוריה תחת ממשלת ברק, כאשר עתיד הגולן עלה שוב לכותרות, ויצמן שוב הביע את דעתו בפומבי: בקריאותיו בעד ירידה מהגולן לטובת שלום ונורמליזציה עם סוריה הוא ניסה להכשיר את הלבבות בישראל לשלום שבפתח.
את העובדה שהוא לא שומר על אובייקטיביות נימק פעם ויצמן בראיון: "יש לי הגדרת תפקיד", אמר, "אני עומד בראש המדינה".