הנגב המערבי - לא מה שחשבתם

לא אגדה רעי. כשחורף נהפך לאביב בנגב המערבי, פורחת שם צמחיה שמותחת קו את כל מה שאמרו על הדרום לפני 30 שנה. צמחים שהיו רדומים זמן רב פורחים פתאום, שיחים משגשגים ועימם הציפורים ושאר חיות-הבר המתפרנסות עליהם. כל מי שחושב צהוב כשהוא מדבר על הנגב, לא יודע שהטבע כבר עשה את שלו ושביער שרשרת הנטוע על גדות נחל גרר, מתחת תל הרור, נובעים מעיינות וזורמים אפיקי נחל שוצפים, סוסים מטיילים בטור עורפי והרוח הצווחנית מפילה אצטרובלים מן האורנים. כבשים שמנמנות חוצות את ערוצי הנחל ורועה בדואית משקיפה עליהם ממחבואה על הגבעה. שלווים מתרוצצים על פני אדמה רוויית מים ואיילות משתהות להעיף מבט לפני שיפנו עורף במנוסה לשיחי פטל הבר.

אם זה נקרא מדבר, הרי זה מדבר הררי ירוק וסבוך. בעינינו, דומה יותר לפארק לאומי עם עמקים רחבים, חורשות אקליפטוס בנות 40 שנה ומעיינות ונחלים שאין להם ניקוז לים.

גשם דק וטורדני ירד באותו בוקר, ואנחנו גלשנו ברכב דרומה לעבר פינות החמד של הנגב. תיירי הקיץ כבר מתחילים להגיע, בעיקר בסופי שבוע, לצפות בפריחה, לקטוף פטריות, לעקוב אחר האיילות ברדתן לעמקים.

המסקנה שלנו: הנגב ממשיך להתקיים רק בדמיוננו כמקום יבש וצחיח. במציאות, השמים שם תכולים ונקיים, הנוף ססגוני בגלל מרבדי הפרחים, והישובים מציעים חוויות תיירותיות וחקלאיות ומקבלים פני אורח בסבר פנים נאה ומקרינים שלווה ולא מעט שגשוג.