פסק הזמן נגמר

המלחמה בעיראק בעיצומה, הטילים (בינתיים) לא נופלים, התוכנית הכלכלית אושרה, אך המצב ימשיך להיות גרוע. הכלכלה תמשיך להידרדר, הטרור יימשך, וחיילים ימשיכו ליהרג על מזבח הגנת המתנחלים בעזה ובגדה. שר האוצר ועוזרו "גילו" כי עליהם לסתום "חור" בעומק של 10-15 מיליארד שקל, אבל הם ממשיכים לזרות חול בעיני הציבור כאילו אפשר לקצץ סכומים כאלה ללא שינוי מדיניות. בחודשים האחרונים, כאשר העולם כולו עצר את נשימתו לקראת המלחמה בעיראק, הפיק שרון את המקסימום מההמתנה - כל עוד הציבור עסוק בהכנת ניילונים וחדרים אטומים, מי ישים לב לאבטלה, לגירעון בתקציב, להתמוטטות המשק או להמשך ההרג בשטחים. לצערו של שרון, כל דבר טוב מגיע לסיומו ופסק הזמן נגמר:
1. הגירעון בתקציב הוא אמיתי. אם ישראל רוצה להיות חלק מהכלכלה המערבית, אין לנו יכולת אמיתית להגדיל את הגרעון מעבר ל-3%-4% , וגם חשבונאות יצירתית לא תצלח. במצבו הנוכחי של המשק אין לצפות ברצינות להגדלת גביית המיסים, ומענק של מיליארד דולר מארה"ב אינו אלא הקלה זמנית. הממשלה אישרה תוכנית כלכלית הכוללת קיצוץ של 11 מיליארד שקל בשנת 2003, אבל ראש הממשלה ושריו יודעים היטב שאין שום סיכוי שקיצוץ זה יקרה ללא צמצום משמעותי בהוצאה הביטחונית השוטפת. הם יודעים, אבל אומרים את ההיפך.
2. הנוכחות הישראלית המאסיבית בשטחים ממשיכה לעלות סכומי עתק, וללא תועלת. בהיעדר היפרדות, הצבא פרוס בכל השטח במקום לשמור על היקפו - משימה יקרה מבחינה כלכלית ובלתי אפקטיבית מבחינה מבצעית. הטרור לא נפסק, והייתה זו אך אשלייה לחשוב שמספר שבועות שקטים יחסית בישרו את סופו. הפיגוע בחיפה אמור היה להחזיר את כולנו לקרקע המציאות, אבל הקריאה הנואלת "לתת לצהל לנצח" עדיין נשמעת ברחובות קריית-ארבע ומהדהדת סביב שולחן הממשלה מפי נציגי המתנחלים. האמנם המדיניות הנוכחית מובילה לניצחון על הטרור ולהפסקתו? כמובן שלא. הממשלה יודעת זאת, אבל אומרת את ההיפך.
3. הפלסטינים מינו ראש ממשלה חדש, והמלחמה בעיראק אמנם הסיטה את תשומת הלב העולמית מן המדיניות הישראלית בשטחים, אבל האם עם תום הקרבות בעיראק (ותהיה תוצאת המלחמה אשר תהיה) יפסיקו להיוולד ילדים פלסטינים בעזה ובגדה? האמנם התחזית הדמוגרפית המאיימת על אופייה היהודי של המדינה תשתנה? האם יש איזו סיבה להניח שאחרי מלחמת עיראק, צה"ל יצליח במלחמתו בטרור יותר מאשר לפניה? האם יש סיבה לחשוב שהפלסטינים יפסיקו להיות מוכנים להתאבד ברחובותינו? האם הגירעון בתקציב יקטן עקב המלחמה? האם איזשהו נתון בסיסי אחר ישתנה? התשובה לכל אלה כמובן שלילית. הממשלה יודעת, אבל אומרת את ההיפך.
הגיע הזמן לזעוק כי המלך הוא עירום ולדרוש שינוי יסודי במדיניות. אסור לאפשר לקנאים קיצונים בלב חברון ועזה לקבוע את סדר העדיפויות של מדינת ישראל. מספיק להקריב את חיילי צה"ל בהגנה על משפחות בודדות הבוחרות לחיות במאחזים בלתי חוקיים, ומספיק לבזבז סכומי עתק על המשך הנוכחות בשטחים ועל שמירת מתנחלים מפירי חוק. מספיק לדחות ולעכב את הקמת גדר ההפרדה שתספק ביטחון לרוב המכריע של אזרחי ישראל.
עד שלא יקום המנהיג האמיץ אשר יפעל ברוח דברים אלה, נמשיך להתבוסס בשטחים, הכלכלה תמשיך להידרדר, והציבור ימשיך להיות מורדם על-ידי ממשלה בלתי אחראית המפקירה את עתידנו למען מיעוט קטן וקולני של מתנחלים קיצונים.
עד מתי נמשיך אנחנו, משלמי המיסים ומשרתי המילואים, לשאת בנטל ולשתוק?

פרופ' יחיעם פריאור, יושב ראש התנועה להיפרדות חד-צדדית