האופנה של דולי והתשוקה של לואי (3)

חברי פרנק סאלו'ויי פירסם לאחרונה ספר שעליו עמל וטרח ויגע יותר מעשרים שנה. מאז החל בלימודיו דנו פרנק ואני על התאוריה שלו. אני חשבתי (והצעתי) כי היה עליו לפרסם את תוצאות מחקריו עוד לפני 20 שנה. עודני מחזיק בדעתי - אמנם אני מוקיר את ספרו, ומכיר בכך שתקופת הבשלה כה ארוכה איפשרה לפרנק לאשש את טיעונו ככל שאסף ועיבד נתונים נוספים, אך אני גם סבור כי נעשה מחויב יתר על המידה לטיעון המרכזי שלו, וניסה לפרוש את מטריית ההסבר שלו לטווח רחב מדי, בצד טיעונים הנראים לפרקים כמקרים מיוחדים או כפרי היגיון מיוסר.
נולד למרוד מתעד את השפעתו המכרעת של סדר הלידות על עיצוב אישיות האדם וסגנון החשיבה שלו. הבכורים, המקבלים בלעדית את תשומת לב ההורים עד שאחיהם הצעירים מגיחים לאוויר העולם, והחזקים יותר מאחיהם הקטנים (בשל גילם וגודלם), מוצאים לרוב את דרכם עם הסמכות ההורית ועם יתרונות מעמדם. הם נוטים לגדול מוכשרים ובוטחים בעצמם, אך גם שמרנים, ואינם נוטים לחבב "שיגעונות" וחידושים.
מדוע לאיים על מבנה קיים שמאז ומעולם הציע לך יתרון על פני אחיך? הילדים הצעירים יותר נולדים למרוד. עליהם להתחרות כנגד הסיכויים כדי לזכות בתשומת לב ההורים הממוקדת זה מכבר במישהו אחר. עליהם לריב ולהיאבק וללמוד לדאוג לעצמם. הילדים הצעירים יותר נוטים אפוא לגמישות, לחדשנות ולפתיחות לשינויים. המנהיגים העיסקיים והפוליטיים של אומות יציבות הם ברגיל בכורים, אך המהפכנים המזעזעים את התרבויות שלנו ומעצבים מחדש את הידע המדעי שלנו נוטים להיות האחים הצעירים יותר.
סאלו'ויי מגן על התזה שלו באמצעות מידע סטטיסטי על הקשר בין סדר הלידות לבין ההישגים המקצועיים בחברות מודרניות, ובפרשו דפוסים היסטוריים כמושפעים במידה רבה מהבדלי התנהגות אופייניים בין בכורים לבין הצעירים מהם. כמה מטיעוניו ההיסטוריים מרתקים ומשכנעים לטעמי כאשר מחילים אותם על מדגמים גדולים (אך לעתים קרובות הם זוכים לפרשנות יתר מביכה בנסותם להסביר את פרטיהם הנפתלים של החיים הפרטיים, כדוגמת השפעת סדר הלידות על מידת הצלחתן של נשות הנרי השמיני להתגבר על אכזריותו הקפריזית).
כדוגמה מרתקת, סאלו'ויי מתעד תזוזה מתמדת באחוז היחסי של הבכורים בקרב קבוצות כוח עוקבות במהלך המהפכה הצרפתית. המתונים שהיו בעמדת הכוח בראשונה נטו להיות בכורים. משהלכה המהפכה והקצינה, אך היתה עדיין בעלת אידאלים ופתוחה לחידושים ולדיון פתוח, שלטו בעיקר הילדים הצעירים יותר. אך כאשר עברה השליטה לתומכי הקו הנוקשה הלא-מתפשרים, שכוננו את שלטון הטרור, שוב שלטו הבכורים בכיפה.
סאלו'ויי ערך בטבלה את סדר לידתם של כמה מאות צירים שהחליטו על גורלו של לואי ה-16 באספה הלאומית. מבין תומכי היד הקשה שהצביעו בעד עריפת ראשו, 73 אחוזים היו בכורים; אך 62 אחוזים מאלו שנולדו מאוחר יותר הצביעו בעד פשרה שיש עמה הרשעה וחנינה. כיוון שלואי איבד את ראשו על חודו של קול, אפשר שגם הבדל כה דק בשיעורי סדר הלידות בקרב הצירים יש בכוחו לשנות את מהלך ההיסטוריה.
כיוון שפרנק הוא חבר טוב (אף שאיני תמים דעים עם כל פרטי התזה שלו), וכיוון שהייתי לפחות עוזר למיילדת של הפרויקט שלו בן 20 השנים, יש לי עניין מיוחד בלידתו המאוחרת של נולד למרוד. קראתי את הטקסט ואת כל הביקורות החשובות שהופיעו בעיתונים ובכתבי עת רבים. ואני תמה - אפילו המום לא תהיה מילה חזקה מדי - מן ההתעלמות המוחלטת מהמסקנה הפשוטה והברורה ביותר העולה מן הנתונים של פרנק - הנקודה היחידה הברורה לחלוטין שהיה על כל אחד להדגיש, בהתחשב בהיסטוריה הארוכה של הסוגיות העולות מן הנתונים הללו.
סאלו'ויי ממקד את מרבית הפרשנות שלו על אנלוגיה נרחבת (תקפה ברגיל, למיטב שיפוטי, אך מוגזמת כאמצעי בלעדי) בין סדר הלידה במשפחות לבין המעמד האקולוגי בעולם של תחרות דרוויניסטית. ילדים מתחרים על משאבים הוריים מוגבלים, כשם שפרטים נאבקים על קיומם (ועל התרבותם) בטבע. סדר הלידות מקדם ילדים ב"גומחות" שונות, ודורש דרכים שונות של תחרות לשם הצלחה מרבית. אם בכורים מחוננים יותר ביתרונות שיש עמם קבלת אחריות, הצעירים יותר חייבים לאתר בכל אמצעי מושכל שברשותם ולהיאחז בו - דבר המוביל אותם לסוגי אישיות שונים מוצקים ומרדניים.
אלן וולף בסקירה השלילית החביבה עלי בניו ריפבליק כותב (בגיליון ה-23 לדצמבר, 1996; ג'ארד דיימונד הדגיש נקודה זו בסקירה החיובית החביבה עלי, בניו יורק ריביו אוף בוקס (ב-14 בנובמבר 1996): "כיוון שהבכורים כבר תופסים את הגומחות שלהם, הנולדים אחריהם - אם רצונם שיבחינו בהם, צריכים למצוא לעצמם גומחות פנויות. אם יצליחו - יתוגמלו בהשקעת ההורים".
כפי שאמרתי, אני מוכן להמשיך בקו טיעון זה עד גבול מסוים. אך עלי גם לציין כי מגבלות הפרשנות לדימוי דרוויניסטי זה הסיטו את תשומת הלב מן המסקנה העיקרית העולה מן ההשפעה הגדולה שיש לסדר הלידות על התנהגות האדם. הדימוי הדרוויניסטי נוגע בביולוגיה; אנו גם נוטים (אמנם בטעות) לראות הסברים ביולוגיים כגנטיים במהותם.
אני מניח כי שרשרת טיעונים רווחת ומופרכת זו מניעה אותנו להדגיש את כל מה שאנו סבורים שתאוריית סאלו'ויי מלמדת אותנו ביחס ל"טבע" (מכל מקום, ההעדפה שלנו בתקופה זו של אופנה מתחלפת לסיבות גנטיות) מתוך הנטייה השגויה שלנו להתייחס להסברים בדבר התנהגות האדם כמאבק בין הטבע לבין הסביבה.
אך הבה נשקול את המשמעות של השפעת סדר הלידה ביחס להשפעות סביבתיות, אפילו אינן אופנתיות לפי שעה. יש, כמובן, הבדלים גנטיים בין האחים, אך שום היבט של הבדלים גנטיים אלו אינו עולה בקנה אחד עם אופן שיטתי כלשהו של סדר הלידה. הבכורים והצעירים יותר מקבלים אותו טיפול גנטי בתוך המשפחה. לכן אין לייחס אפוא לגנטיקה הבדלים שיטתיים בהתנהגות בין הבכורים לבין הצעירים יותר.
(השפעות ביולוגיות אחרות עשויות לעלות בקנה אחד עם סדר הלידה - אם, למשל, סביבת הרחם משתנה באופן שיטתי במהלך מספר ההריונות - אך השפעות משוערות מעין אלו אין להן דבר עם ההבדלים הגנטיים שבין האחים במשפחה.) ההשפעה המהותית שיש לסדר הלידות לפי סאלו'ויי נותנת לנו את התיעוד המוצלח ביותר והאולטימטיבי לכוחה של הסביבה.
אם סדר הלידות כה מכריע בקביעת דרכה של ההיסטוריה וניתובם של האנשים במקצועות שבחרו, כי אז אי-אפשר להתכחש לכוחה של הסביבה כבעלת תפקיד רב עוצמה בווריאציות האינטלקטואליות וההתנהגותיות שלנו. ודאי, לא אחת איננו מבחינים במה שנמצא מתחת לאפינו; אך כיצד יכולות רוחות האופנה להסתיר אבחנה ברורה זו, אבחנה בעלת זיקה כה רבה לשאלות העמוקות והתמידיות ביותר שאנו שואלים על עצמנו?
הפעם אני מופתע במיוחד מן האירוניה של מסך האופנה. כפי שציינתי לעיל, האצתי בסאלו'ויי לפרסם את ממצאיו עוד לפני עשרים שנה - כאשר (למיטב שיפוטי) יכול היה לטעון אף טיעון מוצלח יותר, משום שאז כבר תיעד את ההשפעה החזקה והכללית של סדר הלידות על האישיות, ועדיין לא ניסה את דרכו בשביל החלקלק של הניסיון להסביר פרטים רבים מדי בכוח טיעוניו, שגבלו לפרקים בפרודיה עצמית.
אילו פירסם סאלו'ויי את מחקרו באמצע שנות השבעים, כששלטה התפיסה הסביבתית במטוטלת האופנה בעידן ליברלי יותר מבחינה פוליטית (שנשלט קרוב לוודאי על-ידי רוב של ילדים לא-בכורים!), אני בטוח כי טיעון ברור זה ביחס להשפעת סדר הלידות כהוכחה לכוחה של הסביבה היה זוכה לתשומת לב רבה ולא היה מודחק לקרן זווית.
מעטים הדברים בחיים האינטלקטואליים שאפשר לברך עליהם יותר מאשר על הפרדת האופנה מן העובדות. לעולם יחשוד אדם באופנה (בעיקר כאשר הנוהג של הרגע מתאים לנטייתו האישית); לעולם יקדש אדם את העובדות (ויזכור כי אוצר בלום של מידע טהור ואובייקטיבי אפשר שיתעד רק את התפיסה המוטית של אופנה חולפת). דנתי בשתי סוגיות שאין "לוהטות" כמותן, אך אי-אפשר להבינן כהלכה משום שמסך של אופנה גנטית מסתיר לפי שעה את עושרו של ההסבר המלא בהסתירו נושא סביבתי חשוב.
וכך אנו חוששים שמא הכבשה המשוכפלת הראשונה מייצגת בכלל חי הנושא את עצמו, ושוכחים כי מעולם לא פיקפקנו בכך באישיות השונה שיצרה הסביבה לכל אחד מהשכפולים שיצר הטבע - התאומים הזהים - שכפולים דומים הרבה יותר ומוצלחים לאין ערוך מדולי ואמה. וכך אנו מנסים להסביר את השפעתו הרבה של סדר הלידה אך ורק על-ידי העלאת ההקבלה הדרוויניסטית בין מעמד המשפחה והגומחה האקולוגית, ושוכחים כי השפעות שיטתיות אלו אינן יכולות להיות תוצר הבדלים גנטיים, ולכן הן יכולות רק להצביע על יכולת הניבוי של הסביבה.
מצטער, לואי. איבדת את ראשך לכוח השפעתן של סביבות משפחתיות על ילדים בכורים. הלו, דולי! הלוואי שנצליח לפקח לעד על אופן הייצור שלך, לפחות כשיש לכך זיקה לבני אדם. מי ייתן והאופנה הגנטית לעולם לא תעמוד בדרכו של המגוון האינסופי שמבטיחה לנו החברה למשך כל חיינו במורכבות הנפתלת של עולמנו - אותו עמק של דמעות, אושר ופליאה אין קץ.

חלק ראשון
חלק שני