פרשנות / אסד הבן וחתונת הדמים

כמה ימים של חסד נותנים לנשיא בסוריה? לא ברור. אבל תקופת החסד של בשאר אסד הסתיימה מבחינת מרבית הישראלים ביום ראשון, ה-12 בנובמבר, כשהנשיא הסורי הצעיר הודיע בוועידת קטאר כי ישראל היא "סוג חדש של נאציזם".
לא צריך להיתמם: ההשוואה בין ישראל ומנהיגיה לבין הנאצים פופולרית מאוד במדינות ערב. הקריקטוריסטים אפילו בנו ממנה וילות. זכורות היטב תמונות של ברק, נתניהו ואפילו רבין המנוח, שעל ראשם קסדת פלדה עם סימן צלב הקרס, דורכים על ראש הפלסטינים המדוכאים. וגם הרטוריקה המנסה להציג את ישראל כממשיכת דרכם של הנאצים כבר מוכרת לזרא. אגב, גם במדינות שחתמו על הסכמי שלום איתנו.
אבל דווקא על רקע זה גדולה במיוחד האכזבה מאסד הבן. מה לא סיפרו לנו עליו, על רופא העיניים הצעיר הזה? אדם שהתחנך במערב, גולש בקביעות באינטרנט, לוחם בשחיתות… האם איש האשכולות המופלא הזה קבור תחת אותן סיסמאות של העולם הערבי הישן? על פי כל ההצהרות של אסד עד כה, נראה שכן.
אבל מה שמדאיג יותר, היא תמונה של חולשה מצטברת שעולה מהופעותיו של אסד ג'וניור. ההתלהמות היא בדרך כלל נשקם של החלשים. מצורעי המזרח התיכון, כמו סדאם וקדאפי, מלאים בה. אבל ההתלהמות מכסה בדרך כלל על חולשה כלשהי או קשיים.
אם נכונות הידיעות המגיעות מסוריה, הרי שאסד נאלץ להיאבק בשתי חזיתות: גורמים לבנונים ש"מרימים ראש" יותר ויותר נגד הנוכחות הסורית בארצם, וגורמים סורים פנימיים שמנסים להתחזק על רקע מה שמצטייר כחולשת בשאר. השמועות האחרונות מדברות על האח, מאהר אסד, כמי שמריח את חולשת אחיו היורש. ויש עוד רבים שממתינים.
אולי כדי להדוף אותם, מנסה הנשיא אסד להיות "תקיף" – על ידי שימוש במינוח קיצוני שמזמן אבד עליו הכלח. זה לא מזרח תיכון חדש. זה לא אינטרנט. זה אפילו לא חכם.
סוריה ניצבת על צומת דרכים, בעצם מאז שהחליטה ללכת למדריד. מצד אחד, השלום עם ישראל, ההתקרבות למערב ופתיחת הכלכלה. מנגד – הובלת הציר הקיצוני בעולם הערבי ותמיכה בארגוני הטרור. אסד האב ניסה עד מותו לרקוד על שתי החתונות. עצוב לחשוב כי בנו הכריע לטובת חתונת הדמים.