המשחק של בשאר

גם מי שכבר למד לא לצפות לדבר מהמנהיג הצעיר בדמשק, הופתע בימים האחרונים מההתנהלות שלו מול וושינגטון שהפכה אותו למטרה הבאה של ארה"ב במזרח התיכון. הסורים לא הסתפקו בהתייצבות חד-משמעית לצידה של עיראק במלחמה, אלא, כך מתברר, סיפקו לצבא העיראקי נשק, וכעת משקרס המשטר העיראקי, הם מסייעים, כך לטענת האמריקנים, לבכירי המשטר להימלט מעיראק לסוריה.
ההתנהגות הזאת לא התקבלה בשתיקה בוושינגטון, והביאה לתגובה אמריקנית חריפה וחסרת תקדים כנגד סוריה. ספק אם סוריה הייתה אמורה להיות המטרה הבאה המיידית של ארה"ב במזרח התיכון, מכיוון שלאמריקנים היו מטרות אחרות, אבל התנהלותו של בשאר, הפכה אותו, כאמור, למטרה. נשאלת השאלה – מה מבקש להשיג בשאר בהתנהגות כזו?
לכך כמה תשובות אפשריות: ראשית, כנראה לא צריך לייחס לבשאר חוכמה או תחכום, ולחשוב שמדובר באיזה שהוא מהלך מתוחכם שהושקעה בו מחשבה רבה. נראה שמה שמוביל את בשאר הוא חוסר הניסיון, והיעדר קריאה נכונה של המפה. ניהול ענייניה של סוריה כנראה גם גדול עליו, וייקח זמן רב עד שהוא יצליח באמת להכנס לנעליו הגדולות של אביו.

יהיה פיצוץ?

בשאר אומר להגנתו כי הוא איננו עושה דבר שלא עשה בשנים האחרונות. ובכך יש מן הצדק, מכיוון שהתנהגות זו בסוגייה העיראקית כבר נמשכת מספר שנים. אלא שבשאר לא הבין שעם תחילת המתקפה האמריקנית על עיראק השתנו כללי המשחק.
בעבר אופיינה ההתנהגות הסורית ברציונליות ובמודעות למגבלות של סוריה, שהיא כידוע מדינה חלשה ופגיעה בהרבה מעיראק. אז, ניתן היה להניח שמשבר כזה יסתיים לבסוף בהתקפלותה של סוריה. אבל היום, אנחנו מדברים על שליט אחר שיושב בדמשק, לא האב, אלא הבן, ואנחנו גם מדברים על נשיא אחר שיושב בארה"ב, לא ג'ורג' בוש האב, אלא ג'ורג' בוש הבן. מצב זה, יכול בהחלט להביא לפיצוץ בין שתי המדינות. העובדה שבוש הזכיר אתמול לראשונה את העובדה שלסוריה יש נשק כימי, מעידה שהסורים הצליחו להרגיז אותו בצורה כזו, שגם אם בעבר בחר לדחות את הטיפול בסוריה, עכשיו הוא יעניק לטיפול בה עדיפות עליונה.
הסורים מצידם מיהרו להאשים שישראל עומדת מאחורי ההאשמות של ארה"ב, וגם איימו שישראל תותקף במידה והאמריקנים יתקיפו את סוריה. אבל נראה שדינם של האיומים הסוריים כדינם של האיומים העיראקיים, ואין צורך לייחס להם משמעות יתר. זהו ביטוי להיסטריה ולבהלה שאחזה בדמשק. לאן כל זה מביא אותנו? מצד אחד, לא צריך לשלול אפשרות שסוריה תיקלע לעימות צבאי או מדיני עם ארה"ב. אבל יש גם אפשרויות אחרות. במידה וייפתח באזור תהליך מדיני, הוא עשוי, כמו אחרי מלחמת המפרץ הראשונה, להעניק לסורים פתח מילוט והצלה מהעימות עם האמריקנים. סוריה תהפוך לפרטנר מכובד ומקובל, ובתמורה תסור מדרכה. כיצד יתפתחו הדברים? רק לג'ורג' בוש ולבשאר אסד הפתרונים.
ראוי בהקשר זה לזכור את הניסיון של המלך חוסיין שתמך במלחמת המפרץ הראשונה בהתלהבות רבה בסדאם חוסיין, תמיכה הרבה יותר משמעותית מהתמיכה שנתן היום בשאר לעיראק. אבל תהליך השלום הפך את חוסיין לגיבור ישראלי ואמריקני, ואפשר לו למרק את חטאי תמיכתו בסדאם. אפשר שלכך גם כוונתו של בשאר אל-אסד.