שתף קטע נבחר

כשהוא אומר "כן"

כל הקלפים ביד של אריק. השאלה למה הוא מתכוון. האם אדם, הרואה מנגד את סוף הקריירה שלו אכן יקום ויעשה דברים המנוגדים לתפישת העולם בה דגל כל חייו? האם שרון כבר החליט, והוא רק מכין את דעת הקהל, או שהוא רק מרוויח זמן לקראת גשר שרק כשיעלה עליו יחליט מה יעשה?

כשהוא אומר "כן", למה הוא מתכוון? כבר שלוש שנים מסתובבת המערכת הפוליטית בישראל סביב השאלה הזו, והוא – ראש הממשלה אריאל שרון, כמובן – לא ממש מספק לה פתרונים. אולי הוא החליט ולא מספר לנו, אולי הוא עוד לא החליט, אולי הוא סתם נהנה מן המהומה. התשובה שלכם טוב כמו זו שלי, שטובה כמו זו של האנשים הקרובים לשרון שאיתם אני ועיתונאים אחרים משוחחים.
כי כשהוא אומר "כן – יהיו ויתורים כואבים, אין ברירה אלא להיגמל מן הכיבוש, נאלץ להיפרד מנחלת אבותינו" – הוא מקפיד להתנות, להשאיר פתחי מילוט, ובעיקר לעשות "לא". שרון יודע שהתודעה הישראלית, כפי שעוצבה לאחר ועידת קמפ דיויד, פועלת לטובתו. יש בה כל כך הרבה אי אמון כלפי הפלסטינים, אמונה כל כך חזקה ש"הצענו להם הכל והם אמרו לא", שכמו שאומר אהוד ברק, נחשף הרצון הפלסטיני והוא עויין ואינו מוכן לשלום, שכל השהיה מתקבלת כמובנת מאליה.
יש לשרון משענת חזקה במיוחד, וצה"ל שמה. בישראל הצבא ממונה לא רק על ביצוע המדיניות, אלא גם על ראיית העולם ותפיסת המציאות. ראשיו אומרים לאחרונה ש"נדע לזהות מתי אבו מאזן וממשלתו עושים מאה אחוז מאמץ להילחם בטרור", אבל הדגש שלהם הוא על ה"נדע": אנחנו נקבע, אנחנו נחליט, אנחנו נאמוד מתי זה מספיק. וכל עוד הצבא יאמר שזה לא מספיק, שרון יוכל תמיד לטעון שעוד לא הגיע הזמן. אף אחד בישראל אינו דוחף אותו.
אז מה הוא רוצה? אנשים המרבים לדבר איתו טוענים, שהוא מתכוון באמת להקדיש את הקדנציה הפוליטית האחרונה שלו להתווית ההסדר העתידי עם הפלסטינים – זה שאולי לא יבוא בימיו, אבל ההגדרות המכוננות שלו ייקבעו בעתיד הקרוב. אלא שמסביבתו של שרון עולים בעיקר "ספינים". חלקם מפני שמדובר באנשים שה"ספין" הוא מקצועם, חלקם מפני שגם הם לא יודעים. לשריו בוודאי אין מושג. הישרים ביניהם מודים בזה בפה מלא, האחרים לא מודים אבל גם לא יודעים.

בוש לא ילחץ

הדעות חלוקות גם על מידת הלחץ החיצוני שיהיה נתון בו. אני שייך לאלה שחושבים, שסיפור הלחץ הוא אשלייה עצמית של השמאל הישראלי.
ממשל בוש נתון באופוריה של הניצחון בעיראק, וגם אם היא תתחלף במלחמת טרור מעיקה ובאנרכיה, אין בממשל הזה אנשים מסוגם של בייקר ובוש האב, שגררו את שמיר למדריד. בעולם שאחרי ה-11 בספטמבר, הממסד בוושינגטון והממסד בירושלים רואים את העולם באותם מונחים. אם צה"ל יגיד לשרון שהפלסטינים לא לוחמים בטרור, ושרון יגיד את זה לאמריקנים, אני לא רואה איך בוש וראמספלד אונסים אותו לעשות מה שלא ירצה בו. אם תהיה פריצת דרך מדינית, היא תהיה מפני ששרון רוצה בה ולא מפני שמישהו הכריח אותו.
ואם כך, כל הקלפים ביד של אריק, וההערכה מה יעשה היא שלכם: האם אדם, הרואה מנגד את סוף הקריירה שלו ואת מקומו בהיסטוריה, אכן יקום ויעשה דברים המנוגדים לתפישת העולם בה דגל כל חייו? או שאולי הגרעין הפסיכולוגי אינו משתנה עם הגיל, אלא רק מתקשה ומתקשח? האם שרון כבר החליט, והוא רק מכין את דעת הקהל, או שהוא רק מרוויח זמן לקראת גשר שרק כשיעלה עליו יחליט מה יעשה? בינתיים הוא מריץ אותנו לפרש כל אמירה וכל ראיון, כאילו היו חלק מתוכנית גדולה ונעלמת מן העין.
האחרון שהתנהג כך, כדאי לזכור, היה ברק, שבסופו של דבר נגרר בקמפ דיויד לעמדות שלא התכוון אליהן מלכתחילה וראה את כל הכדורים נופלים לו מהידיים. לשרון, איש ערמומי ומנוסה בהרבה, זה לא יקרה. אבל, בפעם הלא אחרונה, מה הוא רוצה?

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עפר שלח
צילום: ערוץ 1
שרון נואם בפני פעילי הליכוד
צילום: ערוץ 1
מומלצים