המועמדת לראשות העיר חיפה: אני לא שבויה של אף קבלן

זמן רב עבר מאז שהיתה ליו"ר מפלגת העבודה, עמרם מצנע, סיבה לחייך. עד אתמול (שבת). דווקא הבחירות המקומיות בחיפה, לבחירת מחליפו או מחליפתו של מצנע בעיר, שרבים בעבודה כבר העריכו שהן "גמורות", אפילו במעוז ההיסטורי של המפלגה, גרמו למצנע לחייך מאוזן לאוזן.
זה קרה במלון הר הכרמל בחיפה, שם התכנסו כ-300 חברי מפלגה, יחד עם נציגות מכובדת של חברי כנסת (דליה איציק, אפרים סנה, יולי תמיר, יצחק הרצוג, דני יתום, איתן כבל ואברהם שוחט), להביע תמיכה במועמדת של מצנע לראשות העיר, פרופ' עליזה שנהר.
גם תוצאות סקר שפרסם בסוף השבוע המקומון "ידיעות חיפה", סקר ראשון שנערך מאז הוצגה מועמדותה של שנהר, לא השאירו את מצנע אדיש. על פי הסקר, 25 אחוז מתושבי העיר תומכים במועמדותה של שנהר, הטירונית הפוליטית שנכנסה למים העכורים של הפוליטיקה החיפאית רק לפני שבועיים. אמנם שמואל ארד, מועמד הליכוד, זוכה ל-33 אחוז מהקולות בעיר, אבל מצנע מאמין שבחודש שנותר עד תום המירוץ, התמונה עשויה להשתנות מקצה לקצה.
גם פרופ' שנהר אופטימית. שנהר, נשיאת מכללת עמק יזרעאל ולשעבר שגרירת ישראל במוסקבה, נכנסה למירוץ בעקבות התעקשותו של מצנע. על אף הסקר המעודד מבחינתה, היא עדיין אלמונית בקרב רוב הציבור. אבל היא מאמינה שדווקא האלמוניות היחסית שלה ("אני לא שבויה של אף קבלן"), חוסר הניסיון שלה בפוליטיקה ("לאנשים נמאס מגנרלים") ומעמדה בעולם האקדמי – הם שיביאו לה את הניצחון.
"אני משוכנעת שאפשר לנצח", היא אומרת בראיון היכרות ל-ynet, שנערך אמש, זמן קצר לאחר תום כנס התמיכה בה, כנס שהזרים לדמה כמויות של אדרנלין שגורמות לה ממש לרעוד מהתרגשות. "אני מסתובבת עם אנשים ברחוב, בקניונים, בפאבים ובבתי קפה, ואני שומעת את מה שהם אומרים. הם אומרים ששני המועמדים האחרים (שמואל ארד ויונה יהב) לא מלהיבים אותם. יש להם הרגשה שאני משהו אחר, משהו שונה, שאני מביאה איכות אחרת".

חשבת אי פעם על פוליטיקה בעבר?

"מעולם לא. גם כששאלו אותי ברוסיה אם, כמו גולדה מאיר, אהפוך לראש ממשלה אחרי שהייתי שגרירה אצלם, אמרתי שאני חוזרת לאקדמיה. ואכן חזרתי. אלא שעכשיו הנסיבות היו כאלה שהחלטתי לא לעמוד בצד. אחרי שמצנע הזמין אותי ואמר לי שעל פי סקר שעשו, רק אני יכולה לנצח את הליכוד, החלטתי להיכנס. אם יש משהו שאני לא רוצה בכל נפשי ומאודי, זה שהליכוד, ששם לו למטרה לכבוש את העיר, יצליח בכך".

חשבת על זה שמפלגת העבודה היא כבר לא מותג כמו בעבר?

"חשבתי, והיססתי בגלל העניין הזה. חשבתי שזה לא מותג, ושצריך להתרחק מהמפלגה הזאת, להיזהר ממנה. עד שהבנתי שבחיפה התמונה שונה. זה נכון שבמישור הלאומי העבודה לא מותג, אבל בחיפה יש גרעין קשה של העבודה, יש כאן סניפים ופעילים, וגם הרבה מאוד גימלאים שעדיין מאמינים בדרך".

מדוע את חושבת שהציבור ייבחר דווקא בך, האלמונית יחסית, חסרת הניסיון, מול איש הצבא לשעבר ועורך הדין, שהיה חבר כנסת?

"אנשים עייפו מהעסקנים, מהגנרלים. אני באה מעולם אחר שאנשים עוד מעריכים את האיכויות שיש בו. באה פרופסור מהאוניברסיטה ואומרת: אני באה איתכם לשנות יחד את העיר. זה לא עוד עסקן מפלגתי, זה לא גנרל שמביא חונטה צבאית. אני אומרת יחד. אני לא אומרת 'אני אנהל ואני אנווט'.
"חוץ מזה, אני מליגה אחרת, ואני משוכנעת שגם תושבי חיפה מודעים לזה. אני גם מביאה מסר שונה לפיו התושב הוא הכוכב. אני עם הפנים לתושב. והסיבה השלישית – כי העיר חיפה צריכה אשה. סוף סוף. פעם אחת. אחרי כל השנים האלה, מישהי שתשנה את סדרי העדיפויות".

כמו מה למשל?

"חיפה עברה פיתוח אדיר בשנים האחרונות. יש משרדים, בניינים, כיכרות, מזרקות וזה בסדר, זה חשוב. אבל עכשיו צריך לטפל באיכות החיים של האדם ולשנות את סדר העדיפויות".

נדמה לי שאני שומע ביקורת על מצנע.

"אני מאוד מעריכה את מה שמצנע עשה. הוא איש נהדר, אבל יש לו דרך משלו. לכן טוב שאנשים מתחלפים. הדרך שלי אחרת. אני רוצה לדאוג לאיכות הסביבה ולאיכות החיים של התושבים. תסתובב בשכונות, תראה איך הן נראות. העיר הזאת צריכה טיפול יסודי בדברים האלמנטריים: כבישים, מדרכות, ביוב, ניקיון, גינון. צריך גם לטפל, במקביל, באיכות השירות שנותנת העיריה. העיריה צריכה לתת את השירות הטוב ביותר ללקוח, את השירות המהיר ביותר, היעיל ביותר. האזרח הוא לא מטרד. צריך לשתף אותו בפרויקטים של העיר".

ברור לך שלפני התושב עומדים הקבלנים, אנשי העסקים ואלה שבונים את העיר.

"אני לא שבויה של אף אחד, למזלי. אני לא חייבת לקבלנים שום דבר. אני לא שבויה של גוף עסקי, כזה או אחר".

אבל הם תומכים בך, כמנו שתמכו במצנע בזמנו.

"אבל הם יודעים שאני עצמאית, שלא באתי מתוך המערכת. וזה שצמחתי מחוץ למערכת זה חיסרון גדול, אבל יתרון אדיר. כבר עמדתי בלחצים מכל מיני סוגים. אני עצמאית מאוד, ובגילי לא אשתנה".

על מצנע אומרים שהוא ריכוזי, לא מתייעץ. זה גם הסגנון שלך?

"אני מאוד מערבית בתפיסתי. אחרי שלוש שנים במוסקבה, אני מבינה מאיפה הבאנו את הגישה הפטרונית, שלא קיימת בעולם המערבי. אני מתייעצת, מדברת עם אנשים, אני מאזינה לכאב ומשתפת אותם. תמיד עבדתי ככה. אני לא יודעת אם זה סגנון ניהול נשי או אישי, אבל אני מאמינה שהחוכמה הקולקטיבית היא החוכמה האמיתית".

את נהנית מהמחשבה על הכוח שיכול להיות לך בידיים אם תיבחרי?

"כן, כי היא תאפשר לי לעשות דברים שאני מאמינה שצריכים להיעשות. זה יאפשר לחזק את חיפה ולהפוך אותה לעיר כזו שאני רוצה לחיות בו. זה מזרים לי אדרנלין לדם, המחשבה הזאת".

את לא חוששת משכרון כוח?

"הייתי בתפקידים אחרים שהיה בהם כוח. גם שגרירה ורקטור זה כוח. זאת אופרציה ענקית. זה לא שיכר אותי. אני אראה לך תמונות עם ילצין, עם פרימקוב, עם גורבצ'וב, עם שרי חוץ ועם עשירי העולם. נשארתי מי שאני".

איך את מתמודדת עם החשיפה הפתאומית?

"אמרו לי מראש שהתקשורת תהיה קטלנית. הזהירו אותי. לא האמנתי שהיא תהיה כל כך קטלנית, אבל קיבלתי את זה כחלק מהמשחק. דווקא אחרי הכתבות הקשות, היו עשרות טלפונים של אנשים שאמרו שהם רוצים לעזור. זה חרב פיפיות".

דברים שנכתבים נגדך פוגעים בך? את נעלבת?

"כן".

מה הכי מפריע לך?

"כשמישהו כותב משהו לא נכון ("לא הייתי צריכה להגיד את זה", היא אומרת בבדיחות הדעת, ליועצת התקשורת שלה, איילת בן דוד, היושבת לצידה. "אסור להגיד דברים כאלה לעיתונאים")".

מה תעשי אם לא תנצחי?

"אשוב לאקדמיה, ואהיה חברת מועצת עיר. אנסה לעשות את המהפכה משם".

פוליטיקה ארצית לא מעניינת אותך?

"זה לא במסגרת השאיפות שלי, וזה לא מושך אותי. אני מאמינה שכראש עיר יש לך המון כוח. אתה יכול לעשות דברים. הכוח שלך כחבר כנסת קטן יותר".