שתף קטע נבחר

המפתח בידי הצבא

גם במה שיקרה אחרי מינוי אבו-מאזן - צה"ל ימשיך להיות הגורם הדומיננטי ביותר בקביעת המדיניות. לדרג המדיני נוח להסתתר מאחוריו ולהשתמש בו

באופן אולי בלתי נמנע, הכרזה כמו זו שבה פתח אבו-מאזן את כהונתו כראש הממשלה הפלסטיני, מתפרשת בישראל במונחים של ניצחון. ראיית העולם לפיה האינתיפאדה היא מלחמה יזומה ומתוכננת, שבה ביקשו הפלסטינים להכניע אותנו בדרך הטרור – ולפיכך, אם הם נסוגים ממנה משמעו שניצחנו – עמדה אולי בוויכוח בראשית העימות (במיוחד בין הצבא לשב"כ), אבל היום אין עליה כמעט עוררין בתודעה הישראלית.
לא בכדי אני מתעכב על ראיית העולם שנקבעה על-ידי צה"ל, ואומצה על-ידי הדרג המדיני והציבור הישראלי, במידה רבה "כי הצבא אמר". לאורך כל העימות, הצבא הוא הגורם הדומיננטי ביותר בקביעת מדיניותה של ישראל - בין השאר כי לדרג המדיני נוח להסתתר מאחוריו ולהשתמש בו. חשוב מזה, גם במה שיקרה מעכשיו והלאה - הגורם הדומיננטי יהיה הצבא.
בצמרת צה"ל מדברים על "מאה אחוז מאמץ" הנדרשים מראש הממשלה הפלסטיני ומאחראי הביטחון החדש שלו, מוחמד דחלאן, שהמערב כה טרח לכפות אותו על יאסר ערפאת. הצבא אומר שגם אם יהיה פיגועים, "נדע לזהות מאמץ" אם יתקיים בצד השני. יש בכך עמדה נבונה, המסרבת לשים את גורל התהליך בידיו של הטרוריסט הבודד. באותה מידה, יש בכך שמירה על המונופול של הצבא בהגדרת המציאות.
דחלאן עצמו הוא עדות לשניות שיש במצב הנוכחי. הרמטכ"ל בוגי יעלון כבר אמר לא אחת, שבעיניו כל פלסטיני "נגוע בטרור" פסול לתפקיד ממלכתי ולמגע עם ישראל, כשם שנאצים-לשעבר היו פסולים לשמש בממשלת גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה. אבל הצבא הוא גם מי שיקבע מי נגוע בטרור: דחלאן, הבן-יקיר-לי החדש-ישן של ארה"ב וישראל, הוא אותו איש שסגנו, ראשיד אבו-שבאכ, נחשב על-ידינו לאחראי עיקרי לירי רקטות קסאם על שדרות. והרי איש אינו חושב באמת שאבו-שבאכ עשה מה שעשה בלי שדחלאן ידע. ואם כך, גם הנגיעה בטרור היא עניין של השקפת עולם ואינטרס.
רוב הישראלים חשים שאם יש ניצחון, הצבא הוא שהעניק אותו. יוקרתו של המוסד ושל העומדים בראשו גבוהה אצלנו תמיד, ועכשיו במיוחד. ולכן, הצהרה נחרצת של יעלון ואנשיו שאינם מזהים בצד השני את המאמץ הנדרש, תהיה מכה קשה ללגיטימיות של מהלך מדיני, באותה מידה שאם יילך ראש הממשלה למהלך כזה, יידרש הצבא (מבלי שאיש יאמר זו בפומבי) לשמור את דעתו בעניין הכנות הפלסטינית לעצמו. כך או כך, יהיה מעניין לעקוב אחרי ההתבטאויות הפומביות של ראשיו בזמן הקרוב. אולי מהן, אם לא משרון עצמו – השומר עדיין על עמימות שאיש אינו מצליח לפענח אותה - נוכל לדעת לאן פניה של ישראל.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: איי פי
אבו-מאזן. נדרש ל"מאה אחוז מאמץ"
צילום: איי פי
מומלצים