לחגוג, ולהתחיל להביט קדימה. על מכבי תל אביב

ברוך דגו הוא הסיבה המרכזית לכך שמכבי תל אביב נאבקה על האליפות, אבי נמני הוא הסיבה המרכזית שהיא זכתה בה. השניים, שאגב קצת הסתכסכו ביניהם לאחרונה, מייצגים קטבים טאקטיים שמכבי לא יכולה היתה לזכות באליפות בלי להיות בשניהם.
דגו הוא אינדיבידואל בלתי אינדיבידואליסט. יש לו יכולות מבורכות ויצירתיות של קשר, אבל הוא לעולם ישחק במשבצת שלו, לפי הוראות המאמן, לפי אותה שבלונה. חייל אולטימטיבי. נמני, ריבאלדו של הכדורגל הישראלי, הוא בדיוק ההיפך. בלוח שלפני המשחק ממקמים אותו לפני החלוץ או החלוצים, אבל איך שמתחיל המשחק, כמו ריבאלדו, הוא משחק איפה שנוח לו לשחק. לפעמים יורד להתחיל את ההתקפות, לפעמים נשאר למעלה, לפעמים בורח הצידה. לכן השמחה האדירה של סוף העונה היא כאב הראש האמיתי של הקיץ.
עד לפני חודש אבי נמני היה כבר בחוץ. עכשיו הוא הכי בפנים שיכול להיות. אם מכבי תנסה לחתוך אותו כשמעמדו איתן כמו של אריק שרון בסקרים, לניר קלינגר הולכת להיות עונת 2004 אומללה ומורטת עצבים. בכל זאת, העונה (גם יחד עם גילי לנדאו) הוא עקף מימין את כל הדור הנוכחי של המאמנים. הוא השאיר מאחור את כל הניר לוינים, אלי אוחנות, גיא לוי וכיוצא בזה. עונה ראשונה כמאמן בליגת העל והוא כבר פותח שמפניה. לא ברור עד מתי החמסה של דרור קשטן תמשיך להשתלשל לו מהג'ינס, אבל יש תחושה שנולד כאן ווינר רציני.
בתחילת העונה, כששום דבר עוד לא נדבק, התקשורת נדבקה לקלינגר למערכת העצבים והכריזה על עוד עונה לוזרית של מכבי, שתסתיים קרוב לוודאי בקאמבק לא רלבנטי ואולי באיזה גביע. קלינגר חרק שיניים, ליקט כל נקודה בכאב, בזעם, ספג את הביקורות, את ה"קרעכצים" הקולקטיביים, הקללות, העצבים, השופטים. בנוסף, הוא ניהל גם קרקס תקשורתי. חודש לפני הפיניש הוא הבין שבלי הגולים של נמני הוא יצטרך לרדוף אחרי הזנב של הירוקים, וכאמור השמחות של היום הם הצרות של מחר.
עכשיו האתגר המרכזי הבא הוא מקום בליגת האלופות. רק הישג אירופי מכובד יחזיר למכבי את מקומה הראוי באצולה. אחרי הפועל בגביע אופ"א וחיפה בצ'מפיונס ליג, ואחרי האליפות הזו שהושגה בהרבה זיעה, הקרבה וגם יכולת, זו תהיה המשימה הבאה, ושלא ייכנסו לאשליות. בשביל אירופה צריך חלוץ רציני, עיין ערך מילאן אוסטרץ' ואיגביני יעקובו. עם כל הכבוד לפרוחננקובאס, לאירופה הוא עדיין לא מספיק טוב. אבל מי יודע, אולי גם הבעיות של ההווה הם השמחות של המחר? אז מזל טוב, בסופו של דבר הגיע לכם, וכמה חבל שרק במשחקי אליפות באים כל כך הרבה אוהדים.