שתף קטע נבחר

שיא הרגש. הרגעים הגדולים של העונה

יניב קטן באולד-טארפורד, הפציעות של עטר ודגו, הפנדל של טפר בגביע והכבוד של קלינגר ולוני. אורי יסעור עם הרגעים שעשו את העונה האחרונה

מה לא עושים בשבילנו: הטלפונים הסלולריים הולכים ונהיים קטנים, הפס הולך ונהיה רחב, סוחרי סמים ופרסומאים מבטיחים שיש לאן לברוח, ושדרכם נמצא את הריגוש הנכסף. אבל אנחנו, פתיים שכמותנו, ממשיכים לחפש את הדבר האמיתי. אולי בגלל זה הכדורגל הוא הספורט הפופולרי ביותר בעולם. כי בכדורגל, כמו בחיים, הטובים לא תמיד מנצחים, השופט לפעמים בן זונה, וגם החוקים הם לא בהכרח שחור ולבן. ובכדורגל, כמו בחיים, מה שנשאר בסופו של דבר זה הסיפורים האנושיים שנוגעים באיזו נקודה עמוקה, ושבלעדיהם פשוט אין טעם לכל המשחק הזה.
גם בקיץ הקרוב יהיה נעים להיזכר בכמה מהרגעים המרגשים של העונה החולפת. סיפורים שמחים ועצובים, שמזכירים לנו את מה שתמיד רצינו להיות, את מה שאנחנו חולמים עליו, ואת מה שאם רק נמצא את האומץ, אולי עוד נהיה.

יניב קטן מבקיע באולד טראפורד

נכון, זה פרובינציאלי להחריד, ונכון, מכבי חיפה חטפה אחרי זה בראש. נכון גם ששני הנצחונות המרשימים לאחר מכן באותה מסגרת היו הישגים ספורטיביים יוצאי דופן. אבל לראות את יניב קטן נותן לבארטז בין הרגליים באחד ממקדשי הכדורגל העולמי... נו, אולי בכל זאת הגענו לאנשהו.

ראובן עטר נפצע וגומר את הקריירה

מי שבמשך רוב הקריירה שלו הסתמן כאחד הכדורגלנים הוירטואוזיים ביותר שגדלו כאן, בד בבד עם היותו אחד הטיפוסים הבעיתיים במקצוע, זכה לעדנה מקצועית דווקא אחרי שנחתך מסגל האלופה היוצאת, ולפחות עבור המתבונן מהצד זכה גם לפריחה מאוחרת מבחינה אישיותית.
הדרך שבה נפרד מהסטטוס של שחקן פעיל, והבגרות בה השלים עם גזירת הגורל, היו עצובים ומעוררי כבוד כאחד.

ברוך דגו שובר את הרגל

השחקן הטוב ביותר העונה עבר את השנתיים הקשות בחייו. התמונה שלו ממרר בבכי אחרי הפציעה הזכירה לכולנו את הכאב שחש אחרי אירוע טראגי הרבה יותר – התמוטטותו של מני לוי, חברו הטוב. אולי הזכייה באליפות תמתיק מעט את הגלולה עבור ברוך דגו, שלאור הסבל אותו הוא נאלץ לעבור, שכולל גם את הריב המתוקשר בין הוריו לבין אביו המאמץ, יזדקק לתעצומות נפש רבות על מנת להמשיך ולמצות את פוטנציאל הכוכב הטמון בו.

גיא לוזון קורע את הליגה

עם כל הכבוד לגילי לנדאו וללופא קדוש (ואין ספק שהם ראויים לכבוד רב) גיא לוזון הוא האנטי גיבור הקלאסי של הטלנובלה הקרוייה ליגת העל.
מאז מינויו הפרוטקציונרי לתפקיד מאמן מכבי פתח תקווה, הקדישה התקשורת הישראלית (כולל כותב שורות אלה) מלוא החופן הציניות, הסרקאזם, אנדר סטייטמנט, סאב טקסט ו'הפוך על הפוך על הפוך' לבחור הצעיר הזה ולקבוצתו. את כל קיתונות הבוז האלה הוא האכיל אותנו בכפית. מתברר, מה לעשות, שהוא פשוט מאמן כדורגל מצוין.

ניר קלינגר יוצא גבר

כן, נמני שיחק אותה. אין ספק, הקפטן של מכבי תל אביב הראה לכולם. אבל הבגרות שבה יצא אל התקשורת המאמן החדש של המועדון הגדול בישראל, מחל על כבודו (לתשומת לבך שלמה שרף) והודה למעשה בטעותו (לתשומת לבך שי שטרית), בכך שנתן את הקרדיט על הניצחון לקפטן המסופסל שלו, הייתה מעוררת התפעלות. בייחוד בתרבות שבה ביקורת עצמית היא מילה גסה (לתשומת לבכם, אוהדי מכבי שעדיין מקללים את המאמן שהביא לכם אליפות).

אמא, ליעד טפר הביא גביע

תפתחו עיניים ילדים, תראו את השחקן המחליף של קבוצה מהליגה השנייה ניגש בקור רוח לבעוט פנדל בדו קרב 11 בגמר הגביע. תקשיבו טוב ילדים, תשמעו את שחר כדורי מדרבן את החברים שלו ב-1:1 מול שחקנים שמרוויחים עשרות מונים ממנו. כן, אתם, הילדים של שנות האלפיים, אלה שיונקים ספקנות וציניות פוסט-מודרניסטית מחלב אמהותיהם. שימו לב ותפנימו – חלומות מתגשמים.

ולוני הביא צלחת

בחייאת, אוהדי מכבי. תפרגנו, מה אכפת לכם?. שבע שנים כאב הלב רק להסתכל עליו. נכון, הוא עשה טעויות. הרבה. מה יש, אתם לא טועים? וכשאתם טועים מפגינים לכם מתחת לבית ושולחים לכם איומי רצח? והבן אדם אוכל חרא כל התקופה ולא מראה טיפת רגש. ואז הוא לוקח אליפות, ואתה מצפה לראות אותו מתפרק משמחה, מהקלה. יוק. עמרם מצנע הוא מוני פנאן לידו.
אומרים עליו שהוא מתנשא, שהוא מנוכר, שהגישה שלו להכל היא עסקית נטו. יכול להיות. אבל אם אני מבין משהו בבני אדם, הלב של לוני הרציקוביץ' שר עכשיו. ואני לא אתפלא אם המלים של הפזמון מתחילות ב"להיות איתך, בכל מצב...".

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: איי פי
קטן חוגג. פרובינציאלי להחריד
צילום: איי פי
צילום: ראובן שוורץ
לוני אדיש. הלב שר
צילום: ראובן שוורץ
צילום: ערוץ 5+
ליעד טפר. חלומות מתגשמים
צילום: ערוץ 5+
מומלצים