והזוכה הוא... אנשי העונה של ספורט ynet
נמני וקלינגר חברו ליישות אחת, לנדאו ואדו פרחו בנתניה למרות תנאי פתיחה קשים, חלפון והילל החזיקו את ההגנה הפצועה של הפועל, זנדברג פרץ בחיפה וחאסרמה שרד את השכונה
| נמנירקלינגר |  | מיכאל זנדברג | | יעקב הילל | | אלון חלפון |
| ||||||
| גילי לנדאו | | ישמעאל אדו | | סלאח חסארמה | | |
כשהכל כבר נראה גמור, ואפילו דידי הררי עשה מתיחה של 1 באפריל לפיה נמני סגר בהפועל, פירק שלומי בן חמו את עצם השוקית של דגו לשתיים ושינה לגמרי את התמונה. אבינמנירקלינגר הבינו שכדי להמשיך ולחיות, כמו תאומים סיאמיים, הם חייבים להיות ביחד, וכך זכינו לראות הפי אנד לטלנובלה של הרציקוביץ' הפקות, וחיבוק ונשיקות בספורטק דרום, שללא ספק יהיו חומר טוב לסצינת הסיום של קלטת האליפות של מכבי, לה יקראו בוודאי "אהבה בקריית שלום".
(עודד שלו)
זנדברג ממלא תקן חשוב בכדורגל שלנו. כמו שבבית המשפט העליון תהיה תמיד אישה אחת ודתי אחד, כך גם הענף הפופולרי בישראל זקוק לחנון האשכנזי החמוד שלו. הבעיה היא שאלה מתמקדים תמיד בלהיות הבטחה גדולה, אבל אף פעם לא מממשים אותה עד הסוף. בניגוד לחנון אשכנזי אחר, עמרי אפק מהפועל תל אביב, נלחם זנדברג כמו אריה על המקום שלו בקבוצה, לקח על עצמו מקסימום אחריות, ואפילו העז להפוך לגורם המאיים ביותר בהתקפת הקבוצה. לזנדברג היה את הפוטנציאל הגדול ביותר להיות בלון שהתפוצץ בתום העונה הזאת, אבל הוא התעקש להישאר בסביבה.
(אורי יסעור)
נדמה ששחקנים בודדים בקבוצה הצליחו להתרכז בכדורגל נטו, והבולט שבהם הוא דווקא זה שהכריז כי יפרוש בתום העונה - יעקב הילל. בצניעות, בשקט, עם מוטיבציה של שחקן בן 20 ונסיון של זקן השבט, החזיק הילל (או מאלדיני, כפי שהוא מכונה על ידי האוהדים) את ההגנה המאולתרת של האדומים, ירד לגליצ'ים בדיוק בזמן ולא חשב אפילו להתחלף לפני שריקת הסיום בגלל עייפות. כמה סמלי הדבר שדווקא הילל, שלפני משחק הבית האחרון מול הפועל פתח תקווה ביקש בצניעות האופיינית לו "רק 0:1 קטן" ולא התפתה לדבר על אורגיית השערים שהתחוללה בחיפה ואצל היריבה העירונית, דווקא הוא זה שהתחיל במהלך שסיים להפועל את העונה.
(עמרי ליבנה)
אף שדר קווים לא לקח אותו לראיונות, אף קבוצה לא שלחה אליו סוכנים, אבל את אלון חלפון זה לא מעניין. הוא בא לדפוק כרטיס, לרדת לעוד גליץ' ולשמור על השער של הקבוצה שלו. פשוט ונקי כמו מים מזוקקים - מצרך נדיר בארצנו המזוהמת מאגו וכסף. אבל מעבר להיעדר הנוכחות התקשורתית אלון חלפון, יחד עם יעקב הלל, עשה עבודה ענקית בהגנה של האדומים - החלק היחיד שתפקד כמו שצריך במערך של קשטן. למעשה, הוא עזר לכולם לשכוח את אלו שלא היו שם באמת - גרשון ודומב.
(אמיר לין)
העונה כבר אף אחד לא יכול להכחיש שלנדאו הוא הכוכב העולה מבין המאמנים בליגת העל. השגת המקום הרביעי עם מועדון בסדר הגודל של מכבי נתניה הביא לכך שבמקום לנעול לו את החדר עם מנעול ביקשו יו"רים רבים להעניק לו את המפתח לקבוצותיהם. 550 אלף דולר קיבלה מכבי נתניה בזכות המקום הרביעי וללנדאו יש חלק גדול בזה. בנתניה פעלו נכון (בניגוד לבאר שבע במקרה לופא קדוש) כאשר דאגו להשאיר אותו, אבל ברור שהתחנה הבאה של לנדאו אמורה להיות אחת מהקבוצות הגדולות.
(תומר גנור)
הוא אמנם מחמיץ לא מעט, אבל רואים בכל נגיעה שלו שהוא אכן בא מפלנטת כדורגל שונה. עם התמיכה הרוחנית-ארמית של גילי לנדאו, עם עזרה של קבוצה תוססת ודינמית הנמצאת במגמת שיפור (גם תקציבית עקב המקום הרביעי), בעונה הבאה אדו יכול רק להשתפר. מה שהוא נתן במאמץ רב הספיק העונה למקום הרביעי. בעונה הבאה אנחנו רוצים בונוס קטן, איזה גביע. אם הפועל רמת גן יכולה, למה אנחנו לא?
(עמיחי שלו)
גם הכוכב הישראלי הגדול ביותר בשנות השמונים, אלי אוחנה, כמעט והצטרף לקבוצה האיטלקית אטלאנטה ונדחה בטענות גזעניות של האוהדים. אולי זאת הסיבה שאוחנה, מאמן בני יהודה העונה, לקח צ'אנס והחתים את סלאח חסארמה מבני סכנין, למרות מחאותיהם הנמרצות של האוהדים בשכונה. התנהגותם של האוהדים הזהובים לא הוסיפה להם כבוד, כפי שהוכח שוב במטר האבנים בהפסד להפועל תל אביב. את הכבוד יש לשמור לחסארמה וגם לצוות המקצועי שתמך בו.
הקשר הערבי סבל בדיוק מאותן תופעות בזויות בשכונת התקווה, אולם אוחנה וראשי הקבוצה לא נכנעו וחסארמה גמל להם ביכולת טובה במרכז המגרש, שגם אם לא הניבה לו כותרות דומות לאלו שהופיעו עם החתמתו, קיבעה אותו בהרכב. חסארמה הוא איש העונה שלי בכדורגל, לא בגלל הכדורגל, אלא בגלל שהוכיח ששחקן שהמנון מדינתנו זר לו, יכול להצליח כישראלי בשכונה שקרויה על שם אותו המנון, ממש כמו זאת שרבים מאיתנו איבדו בכל הנוגע לשלום ולדו קיום.
(אמיר בוגן)
לפנייה לכתב/ת 
