האיטלקי השרמנטי

במונטלצ'ינו, עיירה מקסימה סמוך לסיינה ובכפרים הצמודים אליה, גידלו גפנים, בצרו ענבים ועשו יין מאות בשנים, אטרוסקים ורומאים ואיטלקים, דורות על גבי דורות. יינות טובים, או ממוצעים, בעיקר לצריכה העצמית של האיכרים, הסוחרים והאצילים המקומיים. במאה ה-19, כורם ויינן בן המקום ושמו פרוצ'יו ביונדי-סאנטי החל לטפח יין מהרכבה של גפן הסנג'ובזה, שנודעה בשם "ברונלו". יין בעל גוון של אבן אודם, שהפך להיות אלגנטי והרמוני יותר ויותר עם התיישנותו. הוא השתבח בבקבוק, כמו יינות גדולים, במשך עשר עד שלושים שנה, בהתאם לבציר (ולעתים אף יותר). במונטלצ'ינו נהגו לשתות אותו בסעודות של בשר אדום, צלי שלל ציד ומנות המבוססות על פטריות וכמהין, כמו גם עם גבינות פקורינו מקומיות.
מלבד משטר עבודה קפדני שכמעט אין מחמיר ממנו באיטליה, מצליחים יינני מונטלצ'ינו לנקז אל הבקבוקים את איכות הטרואר המתאים כמו כפפה ליד לענבי הברונלו. תערובת אדמת טוף, חימר וגיר, מזג אוויר ים-תיכוני עם ריכוז גשמים באביב ובסוף הסתיו, והר גבוה יחסית בדרום-מערב, מונט-אמיאטה (1,740 מ'), המעניק מחסה לעיירה וסביבותיה מפני התפרצויות אקלימיות קשות.

ארבעה כללי ברזל חלים על דרך עשייתו של הברונלו:

1. התיישנות מינימום של שנתיים בחביות עץ אלון.
2. רמת אלכוהול מינימלית של 12.5%.
3. ביקבוק אך ורק בתוך אזור הייצור.
4. לא מוציאים יין למכירה לפני תום חמש שנים מהבציר.
עד אמצע שנות השישים של המאה העשרים, רק מספר קטן יחסית של בקבוקים, באמצעות יודעי דבר, הגיע למקומות אחרים באיטליה, לשולחנות טובים בשתיים-שלוש מסעדות יוקרה, ואז, לאט, החלה להתגלגל השמועה אודות היין הנפלא של מונטלצ'ינו, ומהר מאוד התחולל מהפך, והיקבים בעיירה החלו חשים כמו הבדואים בסעודיה אשר מתחת לאוהל המשפחתי שלהם נתגלה נפט. אם בשנת 1975 ייצרו 25 היקבים שפעלו באיזור כמות של 800 אלף בקבוקים, שנמכרו במהירות, בשנת 2000, כבר היו בתחום המוגדר 192 יקבים (כל כולו 13,000 דונמים), אשר עשו כארבעה מיליון בקבוקים - שרובם נוסעים לכל קצות תבל.
אחד מהם, מהיקב ההיסטורי "פטוריה דיי ברבי", התגלגל השבוע גם אל שולחנו של המדור ונטעם בהנאה רבה (ייבוא: "החברה הסקוטית"). משפחת קולומביני, שצאצאיה מנהלים את היקב עד היום, מוכרת במונטלצ'ינו מאז אמצע המאה ה-14. את הכרמים שלהם הם רכשו ב-1790 ושטחי הברונלו שלהם הם מהגדולים באזור. הבקבוק הנוכחי שלנו הוא מבציר 97, אחת משלוש-ארבע השנים הטובות ביותר של העשור הקודם. עם המזיגה שלו מתחילה החגיגה. האדום הנועז שלו נוצץ כמו קליפת דובדבן, הארומות שלו מושכות, עשירות, מדגדגות באצבעות מתובלות. במגע עם החך הוא שרמנטי ומלא, מורכב, קטיפתי ונמשך עוד ועוד. יין שכדאי להצמיד לאירוע נחמד בחיים, לעידוד הזיכרון. 250 שקלים לבקבוק. כן, גם המחיר חגיגי.

הברון הכשר

יינות היקב הקליפורני "הברון הרצוג", הם מהיינות הכשרים הידועים ביותר בעולם, וכמה מהם נמצאים בקבוצות האיכות הראשונות של יינות בכלל. שורשי משפחת הרצוג היו נטועים לפני דורות רבים בכרמים בצ'כיה, ונודעו תקופה מסוימת כיצרנים המועדפים על הקיסר ירום הודו פרנץ-יוזף, שליט האימפריה האוסטרו-הונגרית. בזכותם, הוענק התואר ברון לבן המשפחה פיליפ הרצוג (1843-1918).
ב"כרמל מזרחי", צאצאי ברון אחר, צרפתי, משיקים כעת סדרת יינות מיובאת מהיקב האמריקני אשר תשווק בחנויות, מסעדות ובתי מלון בלבד. המדור טעם שניים מהם, בחדווה יהודית.
ה"שרדונה 2001", שתסס מספר חודשים בחביות עץ אלון, התגלה כיין ארומטי באופן נדיב. ניחוחות תפוח רענן והדרים הודגשו על רקע מינרלי חד, ובמגע עם החך התברר השרדונה כבעל נוכחות, רעננות טובה ואיזון יפה מאוד. 69 שקלים לבקבוק.
ה"זינפנדל 2001", זן שמנהל יחסי אהבה עם הטרוארים הקליפורנים משחרר בכוס ניחוחות פרחוניים, משהו שזיפי ועננות מעושנות קטנות מעץ החביות הקלוי בהן התיישן. בטעימה הוא ידידותי, חלק ונעים. 69 שקלים לבקבוק.