בזכות תאומי וחזקיה

"המלביש" מאת רונאלד הארווד האנגלי הוא מחזה קצת מיושן על היחסים המורכבים והתלותיים שמתפתחים בלהקת שחקנים בימי מלחמת העולם השנייה באנגליה. במרכז העלילה, דמויותיהם של השחקן השקספירי הוותיק, שמכונה סר, ומשרתו הנאמן, נורמן, שמשמש לו הרבה יותר ממלביש.
ההחלטה של הבמאי מיכה לבינסון והמעצבת רות דר להעמיד את ההצגה דווקא על הבמה הפורצת של התיאטרון על הירקון, עוזרת להדגיש את היחס האירוני שבין חיי המציאות הדהויים לחיי האשליה הבימתית הזוהרים. לבינסון גם מצליח לבנות סדרת דמויות משנה קומיות, בעיצובם של אולה שצור, דודו בן זאב, ויוסף כרמון, שמדגימים את חיי להקת התיאטרון.
שרה פון שוורצה מרירה במידה בתור בת זוגו המושפלת של סר, ואילו שירי גולן משכנעת בתור מנהלת ההצגה הקשוחה. הבעיה היחידה היא ששתי השחקניות הללו נראות צעירות מדי לתפקידים של נשים קשות יום בגיל העמידה.
בעיקר זו הצגה שמתבססת על שני שחקנים מנוסים המביאים ביצוע רגיש ומתוזמר היטב בתפקידים הראשיים. עודד תאומי משכנע בבלבול ובחרדה של סר, אך גם יודע להרים את עצמו לרגעים הגדולים של הפאתוס השקספירי ולהקרין את הנרקיסיזם הילדותי של הכוכב המפונק. יצחק חזקיה, לעומתו, מלא אנרגיה עצבנית וטרחנות אינסופית סביב חדרו וגופו של אדונו האהוב. בסופו של דבר, הטרגדיה של ההצגה היא הטרגדיה שלו, וחזקיה מבטא את הרגעים הללו באיפוק מרשים.
התוצאה היא הצגה קצת ארוכה, שלא תמיד מצליחה לשמור על מתח ועניין אך בסופו של דבר מעוררת חמלה והרבה אנושיות.