טיפול נמרץ

רבים שואלים את עצמם כמה שאלות ללא תשובה ברורה: האם אופיו של העימות חיזק את ארגוני החמאס והג'יהאד יחסית לרשות הפלסטינית? כיצד להאבק בשני ארגונים אלה? האם ניתן לנתק בין הדרגים הפוליטיים והדרגים המבצעיים שלהם? מה מידת היעילות של פגיעה בדרגים המבצעים ללא יוזמה כלפי הדרגים הפוליטיים? האם חסידי שלום צריכים להסיר את החסות ממנהיגי הטרור?
הרשות הפלסטינית נחלשה מאוד, ואילו ארגוני החמאס והג'יהאד, שגם הם נפגעו במידה מסוימת, התחזקו יחסית אליה. הנסיבות כיום, לאחר הקמת ממשלתו של אבו-מאזן, מאפשרות לנו לחזק משרדים וארגונים הנמצאים תחת השפעתו ולהתמקד באויביו ואויבינו המרים ביותר – החמאס והג'יהאד.
מערכות הביטחון פיתחו ועיצבו תורות לחימה, אמצעים ותרגולות הראויות לציון ברמה האופרטיבית והטקטית, אולם עד עתה צמצמו את תחום המאבק למרכיבים הצבאיים של ארגוני הטרור. אחד הטיעונים נגד מאבק בהנהגה הפוליטית הוא כי כך נחשוף את מנהיגינו לפעולות נגדיות. אך נימוק זה אינו מחזיק מים. הרי כבר פגעו ברחבעם זאבי – שר בממשלת ישראל. שרינו חיים בעיקר הודות להגנה עליהם מפני הרצון והניסיונות לפגוע בהם. אפילו מנהיגי שמאל כמו חבר הכנסת יוסי שריד לא היו מאריכים ימים ללא הגנה.
תולדות ארגוני הטרור בעולם מצביעות על כך שאבן הבניין העיקרית שלהם היא דווקא הזרוע הפוליטית, אשר מנהיגה הלכה למעשה את הארגונים. כמעט תמיד, מטרותיו של הטרור הן פוליטיות ומוכתבות על-ידי דרג פוליטי עליון, שקובע את עוצמת הלחימה, את סוג הקורבנות (אזרחים או חיילים, בישראל או בשטחים), הפסקות-אש, כניסה למשא ומתן וחידוש הפיגועים.
אפשר למצוא במהירות תחליפים לראשי חוליות ולמתאבדים, אבל דרוש פרק זמן ניכר למילוי מקומו של מנהיג ברמה הפוליטית–אידאולוגית. לדוגמה, חמש שנים עברו מאז הריגתו במלטה של פתחי שקאקי, מנהיג הג'יהאד האיסלמי, ועד שהארגון הצליח להתאושש. האם קיים בחמאס יורש בעל אוטוריטה דומה לזו שיש לשייח יאסין? ספק רב.
במשך 100 שנות טרור ערבי למדנו כי מאבק כאשר יד אחת קשורה אינו משיג תוצאות משמעותיות. למרות זאת אנחנו מנהלים מאבק שבו הדרג המשפיע ביותר, הדרג הפוליטי של הטרור, חסין מכל רע. כך יכול רנטיסי להופיע בכיכר העיר ללא חשש ולהעביר בגלוי לכל מחבל מארגונו את המסר שמדיניות הפיגועים תימשך ודם אזרחים יהודים יישפך.
הקבינט של ישראל הכריז לא פעם כי יש לצבא יד חופשית לפעול נגד הטרור. אם כן הסוגיה אינה פוליטית. הכפפה נמצאת בידי הפיקוד הצבאי העליון. הצבת הדרג הפוליטי של ארגוני החמאס והג'יהאד כיעד במאבק אינה אומרת שהולכים על חיסולים שיטתיים. להפך, אין בכוונתנו להפוך אותם למרטירים קדושים שיציתו אש נוספת. עלינו לשקול בכובד ראש מי הם המנהיגים הפוליטיים שמתנגדים ומונעים יותר מאחרים את הגשמת תפיסותיו של אבו-מאזן. האם ומתי עדיף לעצור אותם, לגרש אותם, להכריז על מעצר בית, או לנקוט דרכים אחרות.
הלקח מהבנת מטרותיו הפוליטיות של הטרור וממלחמות אחרות נגד טרור, מוביל להנחת עבודה שכדי להשפיע ביתר עוצמה על הפוליטיקה והמדיניות הפלסטינית נאלץ במוקדם או במאוחר לפעול מול המנהיגות הפוליטית של ארגוני החמאס והג'יהאד.