מצלמת רפלקס דיגיטלית מגשרת עולמות

ככל שגדלה הפופולריות של מצלמות ספרתיות בציבור הרחב של חובבים וצלמים מזדמנים, כן התברר מה גדול הפער בין המבחר העומד לרשותם ובין המצלמות המיועדות למקצוענים. את הציבור הרחב בלבלו עם מיליונים של פיקסלים - ואופטיקה חסרת ערך - כדי שיתנפל על המצלמות הזולות יחסית.
ואילו החובבים הרציניים נשארו תקועים באזור שמעל אלפיים דולר (לא כולל עדשות!) עם מצלמות שאינן מעשיות למי שלא מתפרנס מצילום. Nikon D100 הייתה ניסיון לגשר בין העולמות, אך הוא דיבר רק למי שכבר השקיע הרבה כסף בעדשות ובתוספים עבור מצלמות ניקון. EOS-D60 של קנון פנתה לקהל רחב יותר, אבל היה מה לשפר באיכות התמונה שלה.

דרישות הטכנולוגיה

קנון השתמשה בחיישן CMOS, במקום ה-CCD המסורתי, והטכנולוגיה הזאת דורשת עיבוד תמונה משוכלל במיוחד כדי לתקן פגמי היצור הבלתי נמנעים. (יש צורך בטבלאות כיול מפורטות לכל פיקסל, משום שהאחידות של CMOS נופלת מזו של CCD)
עכשיו יוצאת קנון עם מצלמת SLR מחודשת, EOS-D10, בה תוקנו כל הפגמים של הדגם הקודם, ולהפתעת כל המשקיפים המחיר ירד לרמה שחובבים רציניים מגדירים כ"ריאלי". בארה"ב היא עולה 1500 דולר - ונחטפת מעל המדפים מהר כל-כך, שברור כי הקונים חושבים כי היא שווה כל דולר.

גוף קשוח

יש לה גוף מגנזיום שנראה קשוח הרבה יותר מגוף הפלסטיק שהכרנו בעבר והוא יושב בצורה טובה ביד בלי להכביד גם על צילום ביד אחת (משקלה כ-700 גרם עם עדשות צנועות). לחיישן אבחנה של 6.5 מיליון פיקסלים וגיאומטריה מוקטנת ביחס 1:1.6 בהשוואה לפילם 35 מ"מ (כלומר עדשת זום 80-24 מ"מ סטנדרטית מתנהגת כמו 128-38 מ"מ).
מעבד התמונה הייחודי של קנון DIGIC מבצע את כל הפעולות בצורה מושלמת, החל ממדידת מרחק וחשיפה בכל תנאי התאורה (אין לה צורך בפנס אינפראדום), דרך כיול צבע ודחיסת JPEG, וכלה בניהול כרטיס הזיכרון והעברת מידע למחשב.
צלם המערכת של PC Magazine בניו-יורק, שעובד מזה שנים עם מצלמה העולה יותר מ-20,000 דולר, לקח את EOS-D10 למבחנים שנמשכו חודש וכללו את כל ספקטרום התמונות שחובב רציני - או מקצוען שזקוק למצלמה פחות מסורבלת מכלי העבודה המסורתיים - עשוי לרצות לצלם. הוא חזר מלא התפעלות והמלצות בלתי מסויגות.
לדבריו, EOS-D10 היא המצלמה הראשונה שמביאה יכולת כמעט-מקצועית להישג יד של חובבים רציניים וצלמים צעירים בראשית דרכם המקצועית.