דו"ח מבקר המדינה: חגיגת כרטיסי חינם ברשויות

בעיריית ירושלים לדוגמה: אגודת בית"ר ירושלים מחויבת להעביר לעירייה 30 כרטיסי הזמנה מדי שבוע, כאשר כל מוזמן יכול להביא עימו אדם נוסף. הטבות דומות מקבלים בירושלים מהיכל הספורט (מלחה), הפועל ירושלים ועוד.

תל אביב: עוד ועוד הטבות

בעיר ללא הפסקה המצב רק מחמיר: ראש העירייה ו-29 חברי המועצה קיבלו כרטיסי חינם למשחקי מכבי תל אביב בגביע אירופה. כל אחד מהם קיבל כרטיס זוגי ל-2,3 משחקים.

בין משחק למשחק, נהנים חברי המועצה ובני משפחותיהם מכניסה חופשית לבריכות עירוניות. בהן: קאנטרי ל', קאנטרי נווה שרת, הבריכה ברמת אביב ועוד .

המבקר קובע: "מדובר בטובת הנאה שהערך הכספי המגולם בה גבוה ביותר ועל העירייה להפסיק את הנוהג של כניסות חופשיות למתקניה".

וכדי שלראש העירייה ולחברי המועצה לא יהיה משעמם בשעות הערב הם גם מקבלים מנוי שנתי זוגי חינם לתזמורת הפילהרמונית הישראלית. עלות כל מנוי: 3.700 שקלים. מעבר לכך הם מקבלים כרטיסים להבימה, האופרה הישראלית, לסינמטק ועוד. אם סברתם שנבחריכם לא עושים שום דבר, הנה הסבר אפשרי: הם פשוט עייפים מהבריכה וכל ההופעות והסרטים. חיים קשים....

מבקר המדינה פנה לכמה מחברי המועצה וחלקם ענו כי פעילותם הציבורית היא התנדבותית ולכן מתן כרטיסים חינם הינו פיצוי סמלי לתרומתם.

ומה בחיפה ורמת גן?

גם בחיפה חוגגים עם כרטיסים חינם לאירועי ספורט ותרבות. משרד המבקר מצא, כי שווי כרטיסי החינם שחולקו על ידי העירייה למופעי תרבות היה 260,000 שקל. כמו כן, חולקו 570 כרטיסים לעונה באצטדיון קריית אליעזר בשווי של 340,000 שקל.

גם ברמת גן מקבלים ראש העיר וחברי המועצה כרטיסי חינם למשחקי כדורגל. לעיריית רמת גן אף יש חוזה עם ההתאחדות לכדורגל לפיו ההתאחדות יכולה לערוך באצטדיון רמת גן ארועים לתקופה של 49 שנה "ללא תמורה" וההתאחדות תעמיד לרשות העירייה 660 כרטיסים לכל אירוע פומבי ועוד 2000 כרטיסים ב50 אחוזי הנחה.

המבקר קובע: "מצטיירת תמונה לפיה העמידה העירייה את האצטדיון לרשות ההתאחדות לכדורגל, כביכול ללא תמורה, כשבפועל מקבלת העירייה תמורה. אלא שתמורה זו תחת שתכנס לקופה הציבורית משמשת לכיבודים למקורבים".

משרד המבקר העיר לרשויות כי: "חלק ניכר מהאירועים שאליהם קיבלו חברי המועצה כרטיסים חינם, אינם עונים להגדרה של אירוע בעל אופי ממלכתי או ציבורי ולכן לא ניתן לראות את השתתפותם באירועים אלה כהשתתפות בתוקף תפקידם".

תגובות

עיריית תל אביב: "מדובר בנוהג מקובל ברשויות המקומיות, בהן קיימים מוסדות תרבות וספורט בבעלות עירונית. בעקבות הדו"ח, אנו ממתינים להנחיות משרד הפנים בנושא לפיהן תפעל העירייה".

עיריית ירושלים: "בירושלים קיים נוהל של קבלת מתנות וטובות הנאה, נוהל זה חל על עובדי עיריה בלבד. בתקופה הקרובה יורחב הנוהל באופן שיכלול את נושא חלוקת כרטיסי חינם למתקני ספורט ובידור. הכוונה להביא את הנוהל בכללותו לאישור המועצה, כל שיחול גם על נבחרים.

עיריית חיפה: "דו"ח מבקר המדינה מתייחס לתקופת כהונתה של מועצת העיר הקודמת. מיד עם היבחרו לתפקיד ראש העיר הנחה יונה יהב על הקפאת חלוקת הכרטיסים. דו"ח הביקורת מחייב את משרד הפנים לפרסם נוהל בנושא חלוקת כרטיסים. חלוקת הכרטיסים לא תחודש עד לפרסום הנוהל אשר יאומץ ע"י עיריית חיפה ככתבו וכלשונו".

תגובת עיריית רמת גן: "העירייה פעלה לפי מיטב שיפוטה ושיקול דעתה ותוך שקיפות מלאה, וזאת - בהיעדר קריטריונים ונהלים ארציים מחייבים. מדובר בנהלים שהתגבשו משך עשרות בשנים, ולהערכת העירייה נעשתה חלוקת הכרטיסים בצורה שיוויונית ותוך איזון סביר, כאשר יודגש שהרוב המכריע של הכרטיסים חולקו תמיד לחיילים ולתלמידים, שהגעתם למשחקים רק תרמה להם וגם לאווירה באצטדיון (שממילא אינו מתמלא ברוב ואולי בכל המשחקים).

לגבי חברי המועצה - כל חברי המועצה (אופוזיציה וקואליציה) מקבלים כמות זהה של כרטיסים. לגבי כרטיסי ראש העיר: ראש העיר אישית אינו עוסק בנושא. כמות הכרטיסים שמתקבלת בלשכת ראש העיר, 25 ולא 35, נהוגה מזה שנים רבות, עוד מתקופת ראשי העיר הקודמים. החלוקה נעשית ע"י הלשכה - לתלמידים, למפקדים בצה"ל, לחיילים וכד'.

מכל מקום - אם וכאשר יקבעו קריטריונים והנחיות ארציות, מובן מאליו שהעירייה תפעל על פיהם.

בבדיקה שערך מבקר המדינה נמצאו ליקויים רבים באבטחת מוסדות החינוך בעשר הרשויות שנבדקו. בין השאר גדרות של מוסדות רבים לא תאמו את דרישות משרד החינוך, היו כאלה שפשוט לא גודרו כלל.

במוסדות חינוך המקיימים יום לימודים ארוך, השומר נישאר רק עד הצהריים וב-55 מאלה שנבדקו לשומר לא היה אמצעי קשר לעת חירום.

כך כותב על כך מבקר המדינה: "ב-20 בתי ספר כלל לא הוכנו תכניות לפינוי התלמידים בעת אירוע פעילות עוינת: בחולון תשעה מוסדות חינוך, בעמק חפר חמישה מוסדות, בכפר סבא ארבעה מוסדות וכפר יונה ודרום השרון 1 כ"א".

בבתי ספר שאין בהם מקלט, הרשויות המקומיות לא יישמו את האפשרות לאתר חדרים שישמשו מחסה לתלמידים בזמן חירום. בבני ברק כשליש מבתי הספרים חסרים במיקלוט ובשאר הרשויות בבתי הספר שאין מקלטים לא ילמדו בשעת חרום.

בבתי הספר שכבר היו בהם מקלטים, נמצאו ליקויים רבים בתחום אחזקת המקלטים: הקירות שלהם צופו בחומרים דליקים, הוקמו מחיצות בניגוד לתקנות וחסרו ציוד עזרה ראשונה, חילוץ ומיכלי אגירה למים. "בשבע רשויות מקומיות צופו רצפות המקלט וקירותיהם בשטיחים ובעיריית לוד צופו קירות מקלט בית ספר אחד בלוחות עץ", נכתב.

בשעת חירום בחלק מבתי הספר, לא ניתן יהיה לעשות שימוש ביציאות החירום - מאחר ובחלק מפתחי החירום במקלטים הותקנו סורגים שאינם ניתנים לפתיחה. גם אם ייאלצו התלמידים להשתמש בפתחי החירום, הם יתקלו בבעיה מאחר וב-11 ממוסדות חינוך שנבדקו לא הותקנו פתחי מילוט בסורגים.

לסיכום כותב המבקר: "קיום הליקויים מורה, כי הרשויות המקומיות לא הפנימו כראוי את חובת ההקפדה על קיום כל אמצעי האבטחה והמיגון הנדרשים לנוכח המצב הביטחוני הקשה ששורר במדינה".

בתגובה הודיעו מנהלי מוסדות החינוך שנבדקו למשרד מבקר המדינה כי הם פועלים לתיקון חלק גדול מהליקויים שהועלו. עיריות בני ברק וחולון טענו כי תיקון חלק גדול מהליקויים כרוך בהוצאה כספית ניכרת וקבלת הקצבות ממשרד החינוך. ממשרד החינוך נמסר כי ירכז את עיקרי הממצאים ויפיצם לכל ראשי הרשויות המקומיות ולמנהלי מחלקות החינוך ולקציני הביטחון של מוסדות החינוך ברשויות המקומיות.

מבדיקת המבקר עולה כי עיריית ירושלים לא עשתה די כדי לספק לתושבי העיר ולמבקרים בה עיר נקייה ונעימה. "ניקיון העיר עדיין לוקה בחסר, למשל בפינוי אשפה, בניכוש עשבייה, בהסרת מודעות ובמחיקת גרפיטי", נכתב בדו"ח.

עיריית ירושלים החלה כבר בשנת 2000 בבניית מדדים לניקיון העיר, אולם כשנתיים לאחר מכן מצא המבקר, כי ניסוח המדדים שאמור היה לקבוע איך להשתלט על הלכלוך, טרם הסתיים ולא הוחלט כלל איך ליישם מדדים שכאלה. מבצע אחר של העירייה, שזכה לשם "עושים ניקיון בשכונה - טיפול 10", היה מאמץ מרוכז לשיפור את המצב בסיוע התושבים, אולם הוא נכשל.

בעצם קיומו של המבצע ראה המבקר את אוזלת היד של עיריית ירושלים, שמתפקידה לנקות את העיר. ליקויים נוספים נמצאו בהטלת קנסות על מפרי חוק המלכלכים ברשות הרבים.

עוד גילה המבקר, כי פסולת בניין מפוזרת בשטחים פתוחים ברחבי העיר, משום שהאתרים המורשים לפינוי פסולת מרוחקים מאוד. המבקר מציין, כי נבחנה הצעה בעירייה לגרוס את הפסולת, אולם היא לא קודמה.

החוקרים במשרד המבקר לא הסתפקו הפעם בכתיבת דו"ח, אלא יצאו לשטח וצילמו את המפגעים התברואתיים מהם סובלים תושבי ירושלים. הצילומים שהביאו מהשטח מעטרים את הדו"ח וניכר, כי האשפה עולה לא פעם על גדותיה, וחודשים ארוכים חולפים עד שעובדי העירייה מסירים כתובות גרפיטי ומודעות שנתלו במקומות אסורים.

עיריית ירושלים מסרה למבקר המדינה בתגובה, כי לגריסת פסולת בניין עלות גבוהה וכי מבצע הניקיון בסיוע התושבים זכה השנה לתיקצוב גבוה מהרגיל - למעלה משני מיליון שקל - כדי להשיג מטרות שלא ניתן להשיג בטיפול שגרתי. עוד נמסר כי ראש העיר החדש, שנבחר לפני 5 שבועות - עדיין לומד את הנושא, ובכל מקרה ביקש לטפל בו באופן אישי.

עיריית תל-אביב-יפו: האסון הבא בדרך?

בתל אביב החליטו להקדים רפואה למכה ולמנוע חזרה של אסון ורסאי, בו נהרגו עשרות בני אדם בשל ליקויי בטיחות במבנה. אולם העירייה לא עמדה ביעדים שהציבה לעצמה - לעקוב ולפקח על עסקים המקבלים קהל רב הפועלים ללא רישיון.

העירייה התכוננה תחילה לפרוייקט גדול של מיון כל העסקים הגדולים (בתי מלון, אולמות, בתי קפה ודיסקוטקים) שאין בידם רישיון עסק, תוך פירוט הסיבות מדוע אין בידם רישיון שכזה. אבל הביקורת העלתה שמתוך מאות עסקים ללא רישיון בתל-אביב, טופלו 14 עסקים בלבד עד הסוף.

עוד מעלה הבדיקה, כי נכון לסוף שנת 2001 - 44.9 אחוזים מעסקי הבידור (אולמות שמחה, ספורט, מועדונים, תיאטרון וכדומה) פעלו ללא רישיון עסק. במקרים בהם כבר הלכה העירייה לבית המשפט כנגד בעלי העסקים שאין בידם רישיון - היא לא דרשה צו סגירה מיידי בכתב האישום, למרות שמדובר במקומות הומי אדם שאינם עומדים בנהלי הבטיחות שנקבעו על ידי המשטרה או מכבי האש.

כך למשל נפתח בשנת 1994 קניון התחנה המרכזית החדשה. לחברות דן ואגד המפעילות בו קווי אוטובוס רבים לא היה רישוי עסק במקום עד לשנת 2002 והן אפילו לא טרחו להגיש בקשה לרישוי, משום שהעירייה פשוט לא עידכנה אותם בצורך זה. עוד עולה כי קניון התחנה המרכזית החדשה פעל ללא רישוי עסק שנתי במשך 8 שנים. בשנה שעברה הוא קיבל סוף סוף את הרשיון המיוחל, למרות שעל פי החוק חייב היה להחזיק ברישיון שנה אחת בלבד מרגע שנפתח לציבור.

עוד נמצא כי חמישה חניונים ובהם אלפי מקומות חניה פעלו ללא רישיון עסק. מסתבר שאחד החניונים שייך לחברה עירונית, כלומר חברה שבבעלות העירייה. הבדיקה מצאה גם עשרה בתי אבות בהם מתגוררים מאות קשישים - ללא רישיון עסק.

קריית מלאכי: קצב מצפצף

ראש עיריית קריית מלאכי ליאור קצב הצליח להבעיר את חמתו של מבקר המדינה. בתחילת שנת 2000 הפסיקה העירייה להעביר למשרד מבקר המדינה את הפרוטוקולים של ישיבות מועצת העירייה, כפי שמחייב החוק.

מאז יוני 2002 שולח משרד המבקר מכתבים לעירייה ואף לקצב עצמו, בבקשה לראות את הפרוטוקולים, אך תשובה אין ופרוטוקולים גם כן - אין. גם פניה טלפונית של מנהלת אגף במשרד המבקר אל קצב, לא הותירה רושם רב בקריית מלאכי.

ראש העיר אמנם הבטיח אישית לשלוח את הפרוטוקולים תוך ימים אחדים, אך דבר לא נעשה. במילים אחרות - קריית מלאכי מנוהלת כמדינה ריבונית שאינה חייבת בדיווח לאיש ועל בקשות משרד מבקר המדינה - מצפצפים שם.

"מבקר המדינה רואה בחומרה יתרה את התנהגותו של ראש העירייה המתעלם מפניותינו החוזרות ונשנות ומפר את החוק", נכתב בדו"ח. "מחדליו שלך ראש העירייה אינם מתיישבים עם נורמות של כיבוד החוק ומוסדות המדינה, בייחוד כאשר מדובר בנבחר ציבור שאין הדעת סובלת שכך ינהג".

ראש העירייה, ליאור קצב, מסר בתגובה ל-ynet כי "אנו שמחים לגלות שאין מעשי שחיתות בקריית מלאכי... יש להצטער על כך שהפרוטוקולים לא הועברו למבקר המדינה. ראש העיר רואה בחומרה את התנהגות מ"מ מזכיר העירייה בעניין והוא ננזף בשל כך".

עיריית דימונה: הפקידים סייעו לליכוד

בשנת 1999 חתמה העירייה על הסכם עם משרד הפנים לקיצוץ בהוצאותיה, אולם מצאה דרכים מקוריות כדי לעקוף את ההסכם. הוצאותיה של העירייה בגין שכר אמורות היו לקטון בעקבות התכנית הכלכלית, אך בפועל גדלו ההוצאות בהרבה. בדו"ח החדש מגלה מבקר המדינה, כי הקרן לפיתוח דימונה שהוקמה בשנת 1986 הגדילה את הוצאותיה ב-350 אחוזים ואילו מספר העובדים בקרן גדל ב-88 אחוזים.

העירייה אכן הפחיתה 73 משרות ממצבת כוח האדם שלה, אולם ההוצאות לא זו בלבד שלא קטנו אלא גדלו בכעשרה מיליוני שקלים. הקרן לפיתוח דימונה אותה מממנת העירייה הפכה לצינור אלטרנטיבי להעסקת העובדים - וכך תפחו ההוצאות. למרות החריגה, מציין מבקר המדינה כי העירייה דווקא הגיעה לאיזון בסוף שנת 2001 בין הוצאותיה להכנסותיה עקב גידול ברווחי הארנונה.

עוד התגלה כי עובדי עיריית דימונה עסקו בפעילות פוליטית, שעל פי חוק אסורה עליהם. עובדי עירייה שעוסקים בקבלת קהל או עובדים בעלי סמכות מנהלית אינם יכולים לעסוק בפעילות פוליטית, אולם בעיריית דימונה נטלו עובדים רבים חלק פעיל במערכת הבחירות של סיעת הליכוד, סיעתו של ראש העירייה. ראש העיר אף מצא לנכון להודות ל"עובדים הנאמנים" במודעה מעל דפי העיתונות וכך עלה משרד המבקר על הפרת החוק הבוטה.

עיריית חדרה: לא צריך מכרז

בעיריית חדרה לא מצאו לנכון לפרסם מכרז לפני חתימת חוזה לפיתוח ותשתיות בשכונה חדשה בעיר. העירייה גם לא ניהלה ספרי חשבונות ולכן לא ניתן היה עד סוף 2002 לעקוב אחרי הוצאותיה מאחר שאין דיווח מסודר בעניין.

בשנת 99' החלו בחדרה בפרוייקט פיתוח בשכונות חדשות וותיקות ונחתם הסכם ללא מיכרז עם חברה קבלנית. אולם עד יולי 2002, שלוש שנים לאחר התחלת העבודות בשכונה החדשה, לא נעשתה כל התחשבנות ביניים בין העירייה לחברה הקבלנית. משום כך, כותב המבקר בדו"ח, הדוחות הכספיים אינם משקפים את הכנסותיה והוצאותיה של העירייה הקשורות בפיתוח השכונה.

כרמיאל: אין שליטה בנכסים

בעיריית כרמיאל שוררת אנדרלמוסיה בכל הקשור לרישום הנכסים שבבעלותה. מסתבר כי לעירייה נכסים, שהנעשה איתם אינו בשליטתה המלאה בשל ליקויי רישום. כך למשל הושכרו נכסים או ניתנו ללא תמורה לעמותות, לגורמים ממשלתיים וכדומה, מבלי שנבדק מהו מחיר השכירות הראוי ומה הקריטריונים למתן נכס ללא תמורה. עם חלק מהשוכרים, אפילו לא נחתם חוזה מסודר. "הדבר עלול לפגוע בהכנסות העירייה", כותב המבקר בדו"ח.

נצרת: לא גובים חובות

גם בעיריית נצרת לא עושים עניין גדול המשכרת נכסים, אלא ששם בשנים האחרונות לא הצליחה העירייה לגבות אפילו עשרה אחוזים מהחובות המגיעים לה בגין השכרת נכסים.

על פי דו"ח מבקר המדינה, החזיקה העירייה ב-50 מבנים ונכסים שונים שהועמדו להשכרה. איש בעירייה לא טרח לבדוק מהו שווי הנכס ומה התמורה ההולמת עבורו. כך הושכרו הנכסים ללא פיקוח ובסוף 2001 עמד החוב לעירייה בגין שכירויות על מיליון וחצי שקל. שיעור דמי השכירות שנגבה בפועל היה פחות מעשרה אחוזים מהחוב.

עוד נמצא, כי מרבית השוכרים לא שילמו דמי שכירות במשך שלוש וחצי עד עשר שנים… העירייה המנומנמת אפילו לא טרחה לפתוח בהליכים משפטיים נגד בעלי החוב.

מועצה מקומית עוספיא: לא בדקו

במועצה המקומית עוספיא חתמו על הסכם לפינוי אשפה עם קבלן תמורת 900 אלף שקלים לשנה, אולם בשל ליקויים בחוזה המשיכה המועצה והזרימה אל הקבלן עוד 600 אלף שקלים בעבור העבודות שביצע. מדוע? המועצה המקומית לא לקחה בחשבון את כמות האשפה העומדת לפינוי, אלא קבעה באופן שרירותי כמה מיכלי אשפה יפונו במהלך השנה על ידי הקבלן, ללא בדיקה מהו היקף העבודה האמיתי. את האשפה צריך היה להמשיך ולפנות גם כאשר דיווח הקבלן כי למעשה השלים את המכסה השנתית עבורה קיבל תשלום. כך המשיכו הכספים לזרום אל כיסו בעבודה שניתן היה לחזותה ואולי אף לתמחרה בדרך זולה יותר.

את הביקורת בשנקר ביצע המבקר בשנת 2002 ומצא כי הסגל האקדמאי לא מילא מכסת שעות ההוראה הנדרשות על פי הנחיות ועדת התיקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוה, לא הייתה בקרב על קיום חובותיהם הנוספות של חברי הסגל, הפיקוח של שנקר על עבודה נוספת של סגל ההוראה לא תאם את הכללים שקבעה ות"ת בנושא. לא הייתה הקפדה על קבלת אישורים מראש לעסוק בעבודה נוספת במוסדות אחרים, ולא קוימו מעקב ובקרה בעניין זה.

ראשי החוגים בשנקר, קובע המבקר, קיבלו גמול תפקיד בשיעור 25 אחוזים משכרם ואילו לפי הנחיות ות"ת, רובם היו זכאים לגמול בשיעור של 7-12 אחוזים. הנהלת שנקר העניקה דרגת פרופסור לחברי סגל כדי להגדיל את משכורתם בלי אישורים מוועדת המינויים של המועצה להשכלה גבוהה ומות"ת.

עוד קובע המבקר כי שנקר העסיק מורים מן החוץ בהיקף גדול, מקצתם בחלקי משרה החורגים מהוראות ות"ת. לחלק מהם העניק דרגות שכר גבוהות מהדרגות שהיו זכאים להן על פי הנחיות ות"ת והסכמי השכר במוסדות להשכלה גבוהה. בשנקר לא ניהלו תיק אישי לכל מורה מן החוץ, בתיק אמורים להיות נתונים על השכלתו, נסיניו הקודם וקידומו בעבודה. כמו כן שילם שנקר למורים מן החוץ דמי הבראה - למרות שמחלוקת עם ות"ת לגבי הזכאות לכך לא יושבה. הדיווח של המורים על העדרות מהעבודה מחמת מחלה נעשה לעיתים באיחור של חצי שנה עד שנה ובשנקר לא הפרישו כספים בגין התחייבותו לתשלום ימי המחלה שלא נוצלו עבור עובדים שגילם פחות מ-55.

עוד נמצא בבדיקה כי דרגת מורה בכיר ניתנה למורים בהם אף חלק מראשי החוגים, בעלי תואר ראשון בלבד. בחוג מסויים ניתנה דרגת מורה בכיר בתקן קבוע למרצה שאין לו השכלה אקדמית. עוד העלתה בדיקת מבקר המדינה כי רוב חברי הסגל האקדמי ובהם ראש החוגים, לא מילאו את מכסת שעות ההוראה הנדרשת על פי הנחיות ות"ת או על פי ההוראות הפנימית של שנקר. שעות ההוראה של חברי סגל אלו היו ארבע עד עשר בשבוע בלבד.

"חוג משפחתי"?

בדיקת המבקר בשנקר העלתה עוד כי מחודש אוקטובר 96 עד תום הביקורת הועסקה בשנקר מרצה בחוג שבראשו עומד בעלה. הכפיפות הישירה לבעלה יצרה אפשרות ממשית לניגוד ענייינים. עוד עלה כי בעת קבלתה לעבודה כמורה מן החוץ הוענקה למרצה דרגה גבוהה מהדרגה שלה הייתה זכאיתו. גם כשמונתה מאוחר יותר כחברת סגל מן המנין, קיבלה דרגת פרופסור חבר באישור נשיא שנקר בהליך שאינו עולה בקנה אחד עם דרישות המועצה להשכלה גבוהה, שאישורה לקבלת התואר התקבל בדיעבד.

בתשובת שנקר למבקר נטען כי עומס ההוראה של המורים גדול יותר בשל הנחיית פרויקט גמר של תלמידיהם. מקצת מחברי הסגל הסבירו למבקר המדינה כי נוסף על שעות ההוראה הפרונטליות הם עסקו במטלות רבות נוספות המקנות זיכוי לסטודנטים. בנושא העסקת כוח אדם הסבירו בשנקר שעם כל הרצון לנהוג על פי כללים אין ביכולתם לאמת או לשלול הצהרות המתקבלות מחברי הסגל. בנושא גמול תפקיד ההסבירו בשנקר כי תוספת 25 אחוזים ניתנה מיום היוסדו.

בנושא למרצה שהיא אשתו של ראש החוג השיבו בשנקר כי היא מלמדת כיום בעומס הוראה מלא והוסיפו כי קבלת חבר סגל נעשית ע"י המועצה האקדמאית ולא ע"י ראש החוג. בנושא הענקת תארי פרופסור השיבו בשנקר כי בעבר ההם העניקו תארי פרופסור אך זה הופסק לאחר דרישת המועצה להשכלה גבוהה. בנושא השכר השיבו בשנקר כי ראוי להביא בחשבון שלמורים בתחום העיצוב יש בגרך כלל תואר ראשון ודרגתם נקבעת ע"י הנחיות ות"ת. לגבי דיווח על ימי מחלה קיבלו השנקר את עמדת מבקר המדינה והבטיחו לחייב את כל חברי הסגל לדווח על העדרות מייד.

מכללת תל חי: תקנון לא תקף

בביקורת במכללת תל חי מצא המבקר כי המכללה פועלת על פי תקנון שאינו תקף ואצל רשם העמותות מופקד תקנון אחר שנמכללה אינה פועלת לפיו. עוד מצא המבקר כי יו"ר הועד המנהל קיבל שכר בלי שהאסיפה החליטה על כך ומינוי עובדים לוועד המנהל במכללה מקבלים ממנה שכר שלא בשל היותם חברי הוועד מנוגדים לחוק העמותות.

בתשובת המועצה להשכלה גבוהה וות"ת בנושא התקנון, הובטח שיחוזק הקשר בין רשם העמותות לבין המועצה על מנת למנוע הישנות מקרים כאלה. בנושא השכר שונה התקנון כך שנושאי תפקידים שהינם עובדי המכללה אינם עוד חברי ועד מנהל.