אני והעיר הגדולה

לא פשוטה הנחיתה בניו-יורק בימות הקיץ החמים מאוד של יולי-אוגוסט. לא פשוטה, גם מכיוון שאת העיר מציפים מאות אלפי תיירים, שהופכים אותה לתור אחד ענק ומפלצתי שמזכיר את רוסיה הסובייטית, גם מפני שאם חשבתם שהלחות בתל-אביב מעיקה זה רק מפני שלא הייתם לאחרונה במנהטן וגם מכיוון שעם כל הכבוד למבצעי המכירות, המחירים, אפילו בצ'יינה טאון, עולים ביחס ישר על פי כמות המבקרים שבה. לפני הכל וידוי קטן תוך לקיחת סיכון בגירוש ממעגל חבריי הקרובים: ניו-יורק לא עושה לי את זה באופן עקרוני. פריז מרגשת אותי, ברצלונה מסעירה אותי וניו-יורק, מה אומר, גורנישט! נו טוב, אם צריך אז אפשר לדבר על מושגים כמו מאיימת, מגמדת, מדגישה את היות האדם לבדו ואת קטנותו מול היקום, מול הבטון האורבני ומול אלוהי הכסף. ניו-יורק היא גן עדן לצרכנים, גיהינום לעניים ואזור סכנה לאנשים עם לב חלש.

ובכל זאת, אחרי תשעה ימים בתפוח שיצא לי ללעוס ממנו כמה פעמים בעבר, אני מודה כי למרות הכל, יש בניו-יורק ממש כמו בתל-אביב של אלתרמן איזה משהו. ניו-יורק היא העיר היחידה בעולם שבה תוכל להיכנס למופע דראג וליפול בטעות על דואט אקראי ומרהיב בין דראג קווין מזדקנת לבין כוכבת הלייבל האגדי מוטאון, תלמה יוסטון (Don’t Leave Me This Way, I Got The Music In Me). רק בניו-יורק תוכל לקפוץ לראות בצהרים את מלני גריפית מגלמת את רוקסי הארט במחזמר "שיקגו" ובערב לצפות בבעלה, אנטוניו בנדרס, שמופיע מעבר לכביש במחזמר "Nine". ניו-יורק היא מערבל המוחות הגדול שהסעיר את דמיונם של אמנים מאז ומתמיד והפך לאבן שואבת ליוצרים מכל התחומים. אפשר לומר שרק אחרי שהפנמת באמת את הקצב הניו-יורקי, תוכל להבין עד כמה מדויק היה פרנק סינטרה כששר: "If I can Make It There, I will make it anywhere".

רבים ניסו "לעשות את זה" בניו-יורק, רבים נכשלו, עבור אחרים עצם ההגעה לעיר וההשתלבות בה היתה ההוכחה האולטימטיבית למצוינות. הוזמנתי לניו-יורק במימונה של אגודת הידידים האמריקנית של להקת מחול "בת-שבע" לרגל השקת הבכורה הניו-יורקית של המופע "אנאפאזה" במסגרת פסטיבל לינקולן סנטר המתקיים מדי חודש יולי בעיר. מעבר לתגובות החמות מהקהל ומהמבקרים להן זכתה הלהקה, ריגשה במיוחד ההערכה לה זכו רקדני "בת-שבע" ומנהלה האמנותי הפורש, הכוריאוגרף אוהד נהרין, דווקא מצד קולגות. לשיעורים שהעביר נהרין לרקדני הלהקה הצטרפו רקדנים מבתי ספר למחול (תלמידי ג'וליארד) ומלהקות מובילות (כמו זו של הכוריאוגרף הנודע מרס קנינגהם והניו-יורק סיטי בלט). באווירה הזו קשה היה שלא להתרשם מכך שעבודתו של הכוריאוגרף הישראלי הפכה לחלק אינטגרלי מתוך המילון השלם והמעודכן של שפת המחול הבינלאומית.

הגיעה עונת המחזמר

עם תום מסע ההופעות של בת-שבע החלטתי לצאת למסע פרטי משלי ולהתחבר למקצב פעימות הלב של ניו-יורק ומה יותר ניו-יורקי מברודווי? התמקמתי בבית דירות קטן, מושקע, נקי וזול, מרחק הליכה מסנטרל פארק, אזור התיאטרונים המרכזי והטיים סקוור. הבניין שנמצא בין השדרה השביעית לשמינית (349w53rd st.), כולל דירות בגדלים משתנים ושייך לזוג ישראלים שחיים בארה"ב והחליטו לשבור את המונופול של בניין הצ'לסמור המפורסם. מלבד המחיר המצחיק (95 דולר לחדר זוגי שכולל שירותים, מקלחת, מצעים ומגבות ומטבחון עם קפה, תה וסוכר) לחובבי ברודווי שכמוני המיקום אידיאלי וחוסך עלויות של מוניות או אפילו נסיעה ברכבת התחתית.

המחזמר הראשון שראיתי היה "The Producers" עיבוד לסרט הקולנוע של מל ברוקס ששבר בשנת 2001 שיא היסטורי כשגרף 12 פרסי טוני בקטגוריות שונות. הקאסט המקורי שכלל את נתן ליין ומתיו ברודריק השתנה, אבל גם צוות השחקנים הנוכחי בו משתתפים לואיס ג'יי סטדלן (מקס ביאליסטוק) ודון סטיבנסון (ליאו בלום) בתפקידים הראשיים, מעורר הערצה. מחיר הכרטיס יקר (100 דולר באולם) ולמרות שאפשר להשיג כרטיסים זולים יותר בחלקו האחורי של היציע, זו אחת ההפקות הנקיות והמוצלחות ביותר בברודווי, כך ששווה להשקיע. גיבורי המחזמר הם מפיק כושל בברודווי שמחפש את הלהיט הבא שיעזור לו להביא את המכה ויחזיר אותו לכותרות ורואה חשבון חנון ותמים שמסייע לו להפיק מחזמר על פריחתה המחודשת של גרמניה הנאצית, ומייעץ לו לייצר דווקא הפקה כושלת לצרכי מס. המטרה של השניים לייצר כשלון בימתי אמנם לא מושגת אך בדרכו המפותלת והסוריאליסטית של ברוקס הקהל לא מפסיק לצחוק לכל אורך המופע שכולל מסרים כפולים וביקורת לא מועטה על השואוביזנס בכלל ועל ברודווי בפרט.

אפשר גם לרקוד

בימי שני מרבית ההפקות בברודווי סגורות, בעיקר על-מנת לאפשר לשחקנים לנוח. המתעקשים דווקא על מחזמר באותו היום, יאלצו להסתפק בפקות שרצות יחסית זמן רב כמו "Mamma Mia!", מחזמר המבוסס על שירי להקת אבבא השוודית שבדמותו נכתב/הופק/בוים המחזמר הישראלי "מרי לו" (בניגוד להפקה הישראלית שלוקחת את עצמה ברצינות, ההפקה האמריקנית לא חוסכת בהומור עצמי). בסך הכל מדובר בהפקה מהנה, קלילה ומהוקצעת שאפשר היה לחיות גם בלעדיה. זו בדיוק מוחלט מסוג ההפקות שבשבילן נועדו כרטיסי ה-Standings, מונח שרוצה לומר: מספר כרטיסים מוגבל במחיר זול במיוחד כרטיסים זולים (21 דולר), שנמכרים בקופות התיאטרון החל משעה 18:00 בערב המופע ומאפשרים לרוכשם לעמוד לאורך כל המופע (שעתיים וחצי) מאחורי היושבים בשורה האחרונה באולם. מכיוון שממילא כל המופע מבוסס על שירים שיקפיצו לכם את האחוריים ומכיוון שאין מדובר ביצירת המילניום, מומלץ בחום להתעקש על הכרטיסים הזולים ולבזבז את הירוקים על מחזות זמר או בילויים אחרים. המחזמר הניו-יורקי מכולם או לפחות זה שמתיימר להעביר יותר מכל האחרים את הצדדים הפחות מתקתקים והיותר הרסניים של העיר הוא "Rent" של המחזאי, הקומפוזיטור והתמלילן המנוח ג'ונתן לרסון, שאף זכה בפרס פוליצר לדרמה וברשימה ארוכה של פרסים נוספים. המחזה המבוסס על האופרה "לה בוהם" של פוצ'יני, מספר את סיפורם של אמנים מורעבים באיסט וילג' בניו-יורק כשברקע מגיפת האיידס. "Rent" שובר את מעגל החומרים הקונבנציונליים והפוליטיקלי קורקטיים של ברודווי ומציג את קצב החיים המטורף בניו-יורק. המחזמר לא מפחד לגעת ביחסים הומואים, לסביים, בבעיות סמים ובחיים בשוליים ובכך ייחודו. זו הפקה מעניינת שמיועדת אך ורק לאנשים שהשפה האנגלית שגורה בפיהם. כל האחרים עלולים להחמיץ הרבה מהמסרים. בקופות ה"Two For One" בטיים סקוור ניתן להשיג ל"Rent" זוג כרטיסים בסכום של 47.5 דולר והדבר יעלה לכם בעמידה של שעות בתור.

למי שלא הצליח להשיג כרטיסים למחזמר המדובר ביותר "Hair Spray" שגרף את רוב פרסי הטוני השנה - אפשר להשיג מנה מרשימה לא פחות של "מציאות ניו-יורקית" מדי ליל חמישי במועדון הגייז "Baracuda", שנמצא ברחוב 22 בין השדרות השביעית והשמינית. מהשעה 01:00 לפנות בוקר מתקיימת בבר תחרות כשרונות מאלפת של דראגיסטיות מתחילות יותר ופחות. בין אלו שהחלו את דרכן במוסד אפשר לציין את שקווידה, שחגגה בשבוע שעבר יומולדת 30 וזכתה לערב מחווה שערכו לכבודה כל שאר מלכות הלילה של ניו-יורק.

אבק של כוכבים

אם עשיתם את כל הדרך עד ניו-יורק מגיע לכם להתפנק בקצת אבק של כוכבים. שורה ארוכה של כוכבי הוליווד פילסה בשנים האחרונות את דרכה לתיאטרוני ברודווי הניו-יורקי והווסט אנד הלונדוני. בקיץ הזה תוכלו לתפוס בעיר את אנטוניו בנדרס ב"Nine" המבוסס על סרטו של פדריקו פליני "81/2" ואת מלני גריפית, רעייתו, בהפקה מחודשת של "שיקגו". בניגוד לאחרונה דווקא על ההפקה בה משתתף בנדרס ראוי להתעכב ואם יש לכם את המרפקים, המרשרשים והסבלנות, מדובר במחזמר ראוי למרות הביקורות. למרות שבנדרס הוא הסיבה העיקרית שתיאטרון יוג'ין אוניל מרשה לעצמו לגבות סכום שנע בין 76-101 דולר על כרטיס, מדובר בהפקה של כוכבים גדולים שעושה את ההשקעה למשתלמת.

בין השאר משתתפים בה כוכבת ברודוויי האגדית צ'יטה ריברה ("נשיקת אשת העכביש", "שיקגו", "סיפור הפרברים"" "ברנשים וחתיכות"), מרי סטיוארט מסטרסון ("בני וג'ון", "עגבניות, ירוקות מטוגנות") ושחקנית סדרת הטלוויזיה "אלי מקביל" ג'יין קרקובסקי. מדי לילה, עם תום המופע, נסגר רחוב 230w49th לתנועה על מנת לאפשר לשחקנים להיכנס בנוחיות לתוך הלימוזינות. יש לציין שבנדרס, (כשאינו נענה לבקשותיה של אשתו למהר ולעזוב את המקום), נהנה מכל ההמולה ולוקח את הזמן להצטלם עם המעריצים ולהעניק חתימות לכל מי שמצליח לעבור את ערמות המעריצים (אני הצלחתי).

תביאו בגדים נוחים

במסגרת יחסי ציבור לקראת מסע הופעות פוטנציאלי בישראל הוזמנתי להופעה של הקבוצה הארגנטינאית "De La Guarda". מדובר בהפקת פרינג' שכשעלתה לראשונה נחשבה ליוצאת דופן וייחודית ועוררה עניין רב בקרב להקות תיאטרון לא ממוסדים בעולם. חברי הקבוצה שפועלת בניו-יורק, במקסיקו ובארגנטינה מציגים עשייה בין תחומית שמשלבת אמנות פלסטית ויזואלית, מוזיקה ו-DJ, תיאטרון וטכניקה מיוחדת של מעוף בחלל. מחיר כרטיס 55 דולרים, עשו לעצמכם טובה ותגיעו למקום בבגדים נוחים, לא יקרים ואם כמה שפחות תיקים עליכם.

עדיין הבוס

למרות שקשה מאוד להאשים אותי בהערצה לברוס ספרינגסטין, אחרי שנים ארוכות כשהוא חזר להופיע בארץ הולדתו ניו ג'רזי, חשבתי שאסור לפספס את האירוע. אין מה לומר ספרינגסטין הוא "הבוס" ואין סיכוי שמישהו יתבלבל ויחשוב שהוא נולד במקום אחר מארה"ב של אמריקה. ספרינגסטין הוא שלט החוצות המהבהב של אמריקה הלבנה והשמרנית ולראייה בקהל העצום שמילא את איצטדיון הג'יאנטס בניו-ג'רזי לא הצלחתי למצוא ולו אפרו-אמריקני אחד (להוציא שני מנקים). בחור שעמד לידי ביציע וגילה התעניינות בשפה "יוצאת הדופן" שלי, התלהב לגלות שהגעתי מישראל: "We All For You", הוא אמר והוסיף, "America Backs You Up, You Know". כשניסה לחלץ ממני משפטי תמיכה בבוש, התחיל לרדת גשם ו"הבוס" שקיפץ יותר משעתיים וחצי על הבמה החליט שהגיע הזמן לרדת מהבמה. ספרינגסטין יחזור לאצטדיון הג'יאנטס בניו-ג'רזי בסוף חודש אוגוסט (28,30,31) ולמי שבאזור, מדובר בחוויה.