הבמאי הפלסטיני מודה: חלק מסרט התיעודי - מבוים

במאי הקולנוע הפלסטיני האני אבו-אסעד משתומם על הטענות שמועלות נגד סרטו התיעודי, "פורד טרנזיט", שזכה בפרס "רוח החופש" בקטגוריה התיעודית בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי שהתקיים בירושלים בחודש שעבר. מידיעה שפורסמה אתמול בעיתון "הארץ" עולה, שגיבור הסרט אינו נהג טרנזיט אלא שחקן, ושחלק מהסצינות בו מבוימות.

"פורד טרנזיט", שהוצג בהצלחה גדולה גם בפסטיבלים חשובים בעולם (אמסטרדם, סאנדנס ואחרים), עוקב אחר הנעשה בשטחים דרך עיניו של רג'אי, נהג טרנזיט, המסיע פלסטינים. מפיו ומפי נוסעיו אפשר לשמוע שמץ מסיפורי ההשפלות "הקטנות" שהם נאלצים לחוות בדרכים ובמחסומים וללמוד משהו על מחיר הכיבוש. באחת הסצינות המבוימות, שריגשה את הצופים, מכה חייל את נהג הטרנזיט. באחרת נראה הנהג מריח תקליטורים כדי לזייף אותם בשטחי הרשות הפלסטינית.

 רג'אי, שהשתתף בסרטו הקודם של אבו-אסעד, "החתונה של ראנה", שם גילם דמות שולית, היה בעבר מורה לנגינה בדרבוקה וכיום משמש צלם בתחנת חדשות ערבית.

 אבו-אסעד, יליד נצרת, ומי שהפיק בשנות ה-90 את סרטיו המוקדמים של הבמאי הפלסטיני הוותיק רשיד משהראווי, השתתף בפסטיבל ירושלים ב-99' עם סרטו ההולנדי "הפרגית ה-14", וב-2001 עם הסרט "נצרת 2000". "אני לא מבין את הטענות נגדי", אמר אתמול ממקום מושבו באמסטרדם. "תמיד אמרתי שהסרט הוא 100 אחוז בדיה ו-100 אחוז מציאות. מעולם גם לא ניסיתי להסתיר שיש בסרט סצינות שביימתי.

"השאלה היא: מה יותר חשוב? השפה הקולנועית שאני משתמש בה או המציאות? לדעתי, המציאות המטרידה היא החשובה. גם השפה שבה השתמשתי היא לא דבר חדש בקולנוע, ונועדה לתאר את המציאות בשטחים הכבושים. כשהכיבוש הופך לחוק, כל החוקים והערכים ההומניים נשברים. גם השפה הקולנועית. כל מה שתיארתי בסרט קורה גם במציאות".

 לדברי אבו-אסעד, כאמן מותר לו לנקוט פתרונות. "מה שעשיתי הוא ברירה אמנותית, לא ברירה עיתונאית. אני לא מחשיב את עצמי כעיתונאי, שצריך להקפיד על דיווח של אחד לאחד", הוא מסביר. "באותה מידה יכולים לבוא בטענות על המוזיקה שבחרתי ללוות את הסרט. גם היא לא הייתה במציאות. הרי בקולנוע דוקומנטרי גם העריכה משנה את המציאות. מהרגע שהמצלמה מתחילה לרוץ, האנשים משנים את התנהגותם ולא מתנהגים כפי שהיו מתנהגים אלמלא הייתה שם".

למה לא עדכנת את הצופים ואת הנהלת הפסטיבל על כך שחלק מהסצינות מבוימות?

"אפשר להבין את השימוש שעשה הבמאי היושב בהולנד כדי לתאר את המציאות הפלסטינית ב'פורד טרנזיט'", אומר יהודה סתיו, מבקר הקולנוע של "ידיעות אחרונות". "תפיסת הקולנוע התיעודי של תחילת שנות האלפיים כבר לא מנציחה את המציאות באופן הכי אובייקטיבי, כפי שעשו פעם. קיימת היום בקולנוע מגמה מהותית, שבה החיפוש אחר אמת סובייקטיבית מנחה את היוצר התיעודי לא פחות מהחיפוש אחרי האמת האובייקטיבית. במקום לחפש את העולם שמסביבם, היוצרים הדוקומנטריים מחפשים את העולם שבתוכם. וכמו שהקולנוע העלילתי נמשך אל הריאליסטי, כך הסרט הדוקומנטרי נמשך אל הסיפורי. זוהי מגמה חובקת עולם, ההולכת ומתרחבת וקונה לה מעריצים. על רקע זה ניתן להבין את דבריו של אבו-אסעד, שהסרט שלו מאה אחוז תיעודי ומאה אחוז סיפורי.

עם זאת, חבר השופטים צריך להרהר שנית: אם נהג הטרנזיט הוא דמות מובילה ומרכזית והסרט נותן לצופה להאמין שהוא דמות אותנטית, ואם הבחור באמת שחקן מקצועי ובאמת מתחזה בסרט למשהו אחר. קשה לי להאמין שיש כאן מעשה רמייה. לכל היותר, זו בעיה אתית של הבמאי, לא של השופטים", מבהיר סתיו.

בתגובה אומר אבינועם חרפק, מנהל התוכניות של פסטיבל ירושלים, "אנחנו יוצאים מנקדות הנחה, שמי שהגיש את הסרט כסרט דוקומנטרי, התכוון לכך. סרט זה לא כתבת חדשות טלוויזיונית אלא יצירת אמנות שעומדת בפני עצמה. בעשור האחרון הקולנוע הדוקומנטרי בארץ ובעולם הרחיב את גבולותיו, ולפיכך היום זהו השדה הקולנועי המרתק ביותר, שמנתב אליו אנשים המבקשים למצוא דרכי ביטוי אמנותיות חדשות".

תשקלו לשנות את החלטת חבר השופטים ולהעניק את הפרס לסרט אחר?

"כל סוגיה שעולה נשקלת מחדש, וגם השאלה הזו תישקל כשפורום הנהלת הפסטיבל יתכנס".