ארץ קטנה עם הומור

היו שנים שאפרים קישון נחשב לגדול כותבי הקומדיות בארץ. אחר כך הוא הפך לסופר שעיקר פרנסתו ופרסומו בחו"ל. לפני שנה, באווירה הפטריוטית המחודשת של האינתיפאדה, זכה קישון בפרס ישראל, וכעת מעלה קבוצת שחקנים צעירים מבוגרי הסטודיו של יורם לוינשטיין, בהדרכת השחקן אלברט כהן, כמה מהמערכונים והפזמונים המפורסמים ביותר שלו. זהו ערב שהוא ספק מופע בידור וספק מופע הצדעה לקישון ולכשרונו הקומי, אך גם לאותה מדינה קטנה ומבולבלת שקישון אהב ללגלג עליה אך גם לחבק בחום.

בראי הזמן, המערכונים בהחלט שומרים על קסמם האנתרופולוגי כמייצגים של סכסוכים בראשיתיים בכור-ההיתוך הישראלי. התמונות מ"סאלח שבתי" מדגימות יותר מכל את הנאיביות של קישון בהתייחסותו לשני הצדדים בשסע העדתי, כי אין בהן רוע אלא רק סדרה של אי הבנות קומיות משעשעות. גם התמונות האחרות שומרות על סוג של הומור נקי ובלתי מזיק, שגורם לכל הערב לשמור על אווירה משעשעת אך תרבותית. השחקנים הצעירים עושים מלאכה יפה בהתמודדות עם הדמויות הקריקטוריות ועובדים בטיימינג מצוין. בשירה, התוצאות פחות מוצלחות, אך כי יש כמה קולות יפים בחבורה.

לסיכום, ערב נעים של תיאטרון בעל ניחוח נוסטלגי, שמבעד להומור החביב מבטא סוג של געגוע למדורת השבט, שבה כל אחד יכול היה למצוא את מקומו בלי שקצת הומור עצמי בריא יזיק לגאוות המולדת שלו ולתחושת השייכות שלו לקולקטיב הישראלי המתהווה.