הכדור עשוי להתגלגל לבג"ץ

דו"ח ועדת אור כולל קביעות לגבי האחריות של הדרג המדיני ושל קציני משטרה בכירים. אמנם מסקנות הוועדה לגבי אנשים אלה הן בגדר המלצות, אך ניתן לומר שנוצר נוהג חוקתי בישראל, לפיו מיישמים המלצות אלה ויהיה קשה לממשלה להתעלם מהן. אם יתעלמו מהמלצות אלה, הרי שניתן לצפות שבג"ץ יפסוק שעל הממשלה להתחשב בהן ולהראות ששקלה אותן בכובד ראש.

מעבר להמלצות אלה נמצאות בדו"ח קביעות העוסקות בדרגים משטרתיים שונים, שהן מבחינות רבות הסיפור המרכזי של הדו"ח הזה, אולי יותר מהקביעה שברק ובן-עמי כשלו קשות במילוי תפקידם: פעם אחר פעם קובעת הוועדה כי במהלך אירועי אוקטובר נעשה שימוש בתחמושת קטלנית בנסיבות בהן לא היתה לכך הצדקה.

כך למשל, לגבי אליק רון, קובעת הוועדה כי הוא היה אחראי לירי צלפים באש חיה לעבר מתפרעים באום אל פחם, ללא הצדקה, תוך פגיעה באנשים ומוות של אחד מהם. הוועדה קובעת כי הוא פקד אישית על ירי צלפים על מיידי אבנים ללא הצדקה.

לגבי שוטרים אחרים נקבע מפורשות כי הם היו אחראים להפעלת ירי צלפים באש חיה ללא הצדקה ובניגוד להנחיות המשטרה ולנהליה, ושבוצע בפקודתם ירי באש חיה שגרם למוות, בנסיבות שלא הצדיקו זאת.

לגבי ניצב משנה בנצי סאו קובעת הוועדה כי הוא ניהל עימות ממושך בצומת אום אל פחם ללא הצדקה, ודבר זה הוביל להרג שני אזרחים. בסיכומו של דבר קובעת הוועדה כי המשטרה חרגה מהנדרש בנסיבות העניין והשתמשה בתחמושת קטלנית במקרים בהם לא נוצר בפועל סיכון שחייב תגובה קטלנית.

ועדת החקירה אינה מוסמכת לקבוע אחריות פלילית, אך קביעות חמורות אלה, לפיהן היו גורמים במשטרה אחראים לירי באזרחים ולהריגתם בנסיבות לא מוצדקות, הן בעלות השלכות שיחייבו חקירה פלילית מקיפה.

בג"ץ עשוי לכפות חקירה 

אכן, לגבי שורה של אירועים המליצה הוועדה על קיום חקירה מטעם המחלקה לחקירות שוטרים, כדי שהרשויות המוסמכות יחליטו אם יש מקום לנקוט הליכים פליליים או אחרים. הליכים אלה עשויים להוביל למה שמשפחות ההרוגים דורשות: הטלת אחריות ספציפית לגבי מות יקיריהם. לאור המסקנות שבדו"ח, יש לצפות כי אם לא תתנהל חקירה פלילית מקיפה, יעתרו משפחות ההרוגים לבג"ץ, שצפוי לכפות חקירה ואולי אף העמדה לדין במקרים אלה.

מעבר להיבט של האחריות הפלילית האישית למות 13 המפגינים, עוסק הדו"ח בצורה רחבה יותר במדיניות המשטרה, בבעייתיות שבשימוש בקליעים מצופי גומי, ובבעיות בקבלת, הפנמת ויישום נוהלים במשטרה. כל אלה יחייבו את המשטרה לערוך רפורמות בנושאים אלה. אך הרפורמות הנדרשות אינן רק במשטרה: דו"ח ועדת אור עוסק בפירוט באפליית האוכלוסיה הערבית בישראל. לפי הדו"ח, מדינת ישראל והממשלות כשלו בתחום זה.

ביסוס טענות האפליה

הדו"ח מצביע על הזנחה וקיפוח בטיפול הממשלתי במגזר הערבי, על אי הקצאה שווה של משאבי המדינה, והיעדר חתירה מצד המדינה להקנות שוויון לאזרחיה הערבים. הוועדה קובעת כי על המדינה חובה לפעול לשינוי מצב זה ולהביא לשוויון באופן נחרץ ולפי לוח זמנים ברור. באופן ספציפי מתייחסת הוועדה לחוסר שוויון בקרקעות, ומצביעה על כך שאחד הגורמים לבנייה אי-חוקית בציבור הערבי, הוא היעדר תוכנית המאפשרות קבלת היתר בניה.

גם לקביעות אלה עשויות להיות השלכות משפטיות: קביעת הוועדה מבססת עובדתית את הטענות של הציבור הערבי על אפליה וקיפוח מתמשכים בתחומים שונים של החיים, ובאופן ספציפי מאמתת חלקית את הטיעון שבניה ה"לא-חוקית" במגזר הערבי היא תוצאה של המדיניות התכנונית של המדינה.

אף כי לממשלה נשאר שיקול דעת רחב בכל הנוגע ליישום המלצות הוועדה בתחום זה, הרי שאם לא תפעל הממשלה בשנים הקרובות בצורה נחרצת למען שוויון לפלסטינים אזרחי ישראל, הרי שהיא תחטא לחובה המוסרית והמשפטית שלה.

כבר כיום מוטלת עליה חובה כזו, ובשנים האחרונות פסק בג"ץ מספר פעמים בתחומים שונים כי על המדינה לשנות את הקצאת המשאבים המפלה שלה ולהקצות אותם ביתר שוויון. הקביעות הנחרצות של ועדת אור בנושא זה יסייעו לעתירות מסוג זה בעתיד, ויקשו על המדינה להתגונן כאשר עותרים יצביעו על אפליה: היעדר פעולה לקידום השוויון בהקצאת המשאבים מצד הממשלה ייתפס כיום לא רק כהפרת החובה החוקתית של המדינה לנהוג בשוויון, אלא גם כהתעלמות ממסקנות ועדת החקירה.