הקלטות של גלעד: "אולי אני רק קישוט"

בפברואר 2000, כמה חודשים אחרי שהחל לעבוד עבור הקבלן דוד אפל כיועץ לבניית פרויקט תיירותי ענקי באי היווני פטרוקלוס, הטמין גלעד שרון בתוך התיק האפור שלו טייפ זעיר ורמקול. הוא סר למשרדו של אפל ברמת-גן ושם הקליט אותו בחשאי. הוא הקליט גם שיחות טלפון בינו לבין הקבלן ושיחות נוספות בינו לבין מנהל הכספים של אפל, אייל דייזי. ככל שהזמן חלף, התמלא התיק האפור בעוד ועוד קלטות וראיות. "ידיעות אחרונות" פירסם הבוקר (ה') חלק מתמלילי הקלטות.

מדוע ביקש שרון הבן להקליט את איש העסקים אפל, ידיד המשפחה שסייע לאביו, אריאל שרון, להתמודד על ראשות הליכוד? שרון הבן סיפר כי היה מוטרד מאי-מימושו של ההסכם בין השניים, שלפיו הובטח כי אפל ישלם לגלעד תשלומים חודשיים של אלפי דולרים ובונוסים של שלושה מיליוני דולרים, שיועברו אליו עם קבלת ההיתרים לבניית פרויקט הנדל"ן.

גלעד שרון הקליט את אפל ואת דייזי - כל אחד בקלטות נפרדות. על צג הקלטת הוא כתב שם, תאריך ושעה. על-פי ראיות המצויות בידי המשטרה, שרון הבן תיכנן בקפידה את הקלטת השיחות עם אפל ואנשיו. הוא הגדיר טקטיקות, התאמן בסימולציות ורשם כמה פעמים את עיקרי הדברים שיגיד לקבלן. בידי המשטרה הקלטות של גלעד שרון, שבהן הוא מסביר לבני שיחו את מטרת ההקלטות שעשה בעצמו: "שאני אקבל את הכסף, ושזה לא ייוודע לעולם. לפי הסדר הזה".

בהמשך הוא חוזר ואומר: "לא רוצה שאף אחד יידע שזה קרה". בהמשך אמר גלעד שרון בהתייחסו לחלקו בפרויקט האי היווני: "כולם קישוטים. אולי אני רק קישוט".

כשלושה חודשים אחרי ביצוע ההקלטות, במאי 2000, חתמו אפל וגלעד שרון על חוזה כתוב. החוזה המעודכן הבטיח לגלעד סכומים גבוהים בהרבה מאלו שסוכמו, לדבריו, בינו לבין הקבלן בעל-פה בתחילת הדרך. החתימה המאוחרת הבטיחה את קבלת התשלומים על הייעוץ לפרויקט ביוון והסדירה את המשך ההתקשרות בין השניים. גלעד ביקש, ועל-פי החוזה היה אמור לקבל, קרוב לשני מיליון שקל החל מיוני 99' בעבור ייעוץ לפרויקט, שהיה לו ספק גדול לגבי פוטנציאל המימוש שלו.

ההתקשרות בין השניים נמצאת, כאמור, בחקירת משטרה. אפל, על-פי חשדות המשטרה, הפעיל את שרון האב, שהיה באותה תקופה שר החוץ, כדי לקדם את פרויקט התיירות הגרנדיוזי ביוון. אפל נתקל בקשיים ביורוקרטיים עצומים במימוש היוזמה, ועל-פי חשדות המשטרה החל להפעיל את קשריו עם פוליטיקאים ישראלים כדי שיסייעו לו.

כך, למשל, יזם אפל ביקור בארץ של משלחת יוונית, שכללה את תת-שר החוץ היווני, ויזם אירוח של המשלחת בביתו בהשתתפות גורמי מפתח בפוליטיקה הישראלית. מסמר הערב היה שר החוץ דאז, אריאל שרון, שהגיע לאירוע עם בנו גלעד. חיזקה את החשד העובדה שלפי ההתקשרות בין אפל לשרון הבן, אמור היה גלעד לקבל בונוס ראשון של מיליון וחצי דולר עם קבלת ההיתר הראשון או עם תחילת העלייה לקרקע של הפרויקט ביוון או בספרד. תשלום הבונוס השני, באותו סכום, היה אמור להינתן לא יאוחר מתום תקופת ההתקשרות.

הבטחת הבונוסים האלה הדליקה במשטרה נורות אדומות. הרי על-פי הגדרת תפקידו בחוזה עצמו אין ולא הייתה לגלעד שרון כל נגיעה לשלב קבלת ההיתרים (גלעד הוגדר שם כיועץ שיווק - ג.ו). על פניו, לשרון הבן, איש עסקים מתחיל וחסר ניסיון בתחום, לא היו הכישורים והקשרים לשכנע את רשויות יוון לתת את ההיתרים.

גלעד הבן שמר בחקירתו על זכות השתיקה. אפל הכחיש את החשדות וטען שהמשטרה רודפת אותו.

בתחילת 1999 נפגש גלעד שרון עם דוד אפל כדי להתייעץ איתו על יוזמות נדל"ן בתל-אביב. בהקלטות החוקיות הנמצאות בידי המשטרה נשמע גלעד שרון מספר כיצד החלה ההתקשרות:

"היו לי פרויקטים של בנייה בתל-אביב. התייעצתי עם מי שאני מחשיב ידיד, דודי אפל. אחרי כמה חודשים הוא הציע לי לעבוד איתו בפרויקט ביוון. אני רציתי לשמור את זה ברמת הידידות... הוא הציע לי סכום גבוה מספיק בשביל שאני אעשה את זה".

בהמשך הוא חושף את דעתו האמיתית על פרויקט האי היווני: "מדהים בגודלו. בלתי נתפס. מאה אלף חדרים. מופרך לחלוטין. אי-אפשר עם גן-חיות שכזה. אתה יכול עד גודל מסוים בלי אירגון ושיטה, מגודל מסוים זה פשוט לא עובד". וגם: "עבדתי שמונה חודשים בשיווק ומחקר. הפרויקט כנראה נפל. זה נוהל בחובבנות ראויה לשמה, העניין הזה. גן-חיות אמיתי. אמרתי לעצמי, הגן-חיות הזה הגיע יותר רחוק ממה שהגעתי, אז אולי יש פה משהו, בגן-חיות הזה".

ובמקום נוסף הוא נשמע אומר על ההתנהלות: "זה היה חובבני מאוד-מאוד-מאוד. זה היה כל-כך דפוק, שאתה לא מאמין".

ובכל זאת, מסביר גלעד שרון, מדוע רצה לעבוד בפרויקט שהוא עצמו תיאר כ"גן חיות אמיתי". לדבריו, "אני לא קבעתי את הסכומים. זאת היתה הצעה שאי-אפשר לסרב לה". ובמקום אחר: "בחיים לא הייתי בא לעבוד בשביל משכורת... אם לא היו את הבונוסים הגדולים, בחיים לא הייתי עובד בשביל משכורת".

וגם: "מדובר בסכומים גדולים. אם לא היו גדולים, לא הייתי בא. אם לא היה הרבה כסף, לא הייתי בא. באתי בשביל הכסף. לא באתי בשביל לבנות את יוון. באתי בגלל המחיר....".

אחר-כך מפרט בנו של ראש-הממשלה מדוע הוא מקבל את הכסף מחברה זרה, ומדוע הוא זקוק כעת לחוזה חתום: "אני לא באתי בגלל החברה היוונית (שלדברי גלעד שילמה לו את הכסף - ג.ו), הבנתי שאין לו ברירה אחרת בגלל בעיות מס. הוא לא רוצה לשלם פה מס... אחד מהתנאים לקבל פטור ממע"מ על עיסקה בחו"ל זה נייר חתום".

לדברי גלעד שרון באותה הקלטה, עסקאות בין חברות שמבוצעות בחו"ל פטורות ממע"מ (”אני צריך את הנייר החתום לרשויות"). גלעד שרון, כאן המקום להזכיר, אינו מקבל את הכסף לעצמו אלא לחברת "חוות השקמים בע"מ", החברה שנמצאת בבעלותו ובבעלות אחיו, עמרי שרון, ובה מרוכזים למעשה עיקר נכסיה של משפחת שרון. שרון האב הצהיר בעבר כי העביר את נכסיו, ובכללם את החווה, על-שם ילדיו.

אבל מעבר לשיקולי מס היתה – כך מתברר – סיבה נוספת ללחץ של גלעד שרון ולרצון שלו להוציא מאפל התחייבות כתובה על גובה התשלום. בפברואר 2000, שמונה חודשים אחרי תחילת העסקתו של גלעד שרון, הפרויקט ביוון היה תקוע, ועימו הבונוסים בני המיליונים שהובטחו עם קבלת ההיתרים. עד אז קיבל שרון הבן מאפל קרוב ל-75 אלף דולר עבור שמונה חודשי עבודה – סכום גבוה מאוד עבור ייעוץ נדל"ני. אבל סכום זה לא השביע את רצונו של גלעד, שטען כי לפי ההתחייבויות חייב לו אפל עוד 325 אלף דולר.

אפל ביקש שגלעד יאחר במסמך את מועד התשלום, תחילה לאפריל 2000 ובהמשך לאוקטובר 2000. בהמשך מספר גלעד כי אפל מסרב לחתום על הנייר. גלעד הולך לפגוש את אפל ודורש את כל הכסף המגיע לו. אפל אומר שיש לו בעיות לשלם. כיוון שבשלב זה החוזה ביניהם כבר נוסח כמה פעמים אך טרם נחתם, גלעד חושש כי אפל יתכחש להתחייבות: "לא צריך להעניש אותי בגלל שזה לא יוצא לפועל".

גלעד מפרט בהקלטות את גלגולי ההסכמות הכלכליות בינו ובין אפל במסגרת ההתקשרות לקידום הפרויקט באי היווני: "... סוכם על 5,000, 7,500 ואחר-כך 10,000 דולרים לחודש. עם קבלת ההיתרים, 1.5 מיליון דולר בספטמבר 99', ועם ההפעלה – עוד 1.5 מיליון בניכוי התשלומים החודשיים... כשהתחלנו עם כל העניין הלכנו לעו"ד שהכין טיוטה שלא הייתה מקובלת עליי. כשהתחיל העניין, הוציאו לי נייר חוזה סטנדרטי, שלא התאים למה שעשיתי, והסכומים לא היו דומים. מעבר לזה יש את הנייר שאני נתתי לו. זה לא חתום על ידו. הכול בעל-פה".

בהמשך הוא מתאר כיצד אפל משהה את החתימה על החוזה: "הוא אמר לי: 'קבל מאה עכשיו ו-300 בתחילת החודש. אחר-כך 300 עד ה-1 באפריל. אחרי זה הוא ביקש להעביר את זה לאוקטובר 2000. אחרי כמה זמן הוא אמר לי שהוא לא יכול לחתום על זה".

גלעד גם מסביר מדוע הוא מודאג מכך שהחוזה אינו חתום. "תאר לך שהבן אדם (אפל - ג.ו) יידרס. מדובר פה בהרבה כסף...". ובמקום אחר הוא אומר: "זה הרבה כסף. אני באתי בשביל הרבה כסף. לא בשביל לבנות את יוון. אני באתי בגללו. לא בגלל שאיזה קופטי יווני קרא לי".

בסוף ינואר 2000 הולך ידיד משותף לפגוש את אפל כדי לגשר בין השניים. אפל אומר לו שהוא אינו חייב לגלעד דבר. גלעד מקבל עד אותה עת 75 אלף דולר מאפל. הוא דורש עוד 325 אלף דולר. מפי גלעד זה נשמע כך: "היתה שריפה (בחוות השקמים - ג.ו). באתי אליו, אמרתי לו: אני רוצה הכול עכשיו. הוא אמר שיש בעיות. עד כה הכול נראה סביר. שלשום איש אמוני, מכר ותיק שלו, הלך אליו בעניין שלי. דודי אמר: 'אני לא חייב כלום לגלעד'. זה הדליק אצלי נורה אדומה. אולי אני לא משחק בליגה שלו. זה סכום גדול מדיי. לא הייתי מקבל אחוזים אם זה היה מצליח מעל ומעבר, ואני לא צריך להיפגע אם זה לא יוצא לפועל.

"השאלה מה אני עושה פה (במקרה הזה - ג.ו) לא דיברתי איתו מאז, כי לא ידעתי לאיזה מגרש נכנסתי יכול להיות שאם אני אבוא אליו, הוא לא ישקר לי בפנים. אבל אולי בשביל הסכום הזה הוא מוכן. אני לא יודע כמה מערכת היחסים הזו, כמה כסף היא שווה..."

ב-8 במאי 2000 נחתם החוזה. הוא מבטיח העברה של 400 אלף דולר ל"חוות השקמים בע"מ". לפי החוזה, אפל ישלם לשרון הבן 20 אלף דולר בחודש ואת שני הבונוסים הנזכרים עבור שירותי ייעוץ שתעניק החווה לפרויקט ביוון או בספרד.

בראיון סיפר אפל כי גלעד עבד בפרויקט בערך "שעתיים-שלוש ביום", ובמקביל המשיך לנהל את חוות השקמים. "הוא (אפל - ג.ו) מתחיל את השיחה עם זה שהכסף הוא על בסיס הצלחה", מדווח גלעד לאחד מידידיו ורומז לכך שעל-פי אפל את סכומי הבונוס הוא אמור לקבל רק אם הפרויקט יצליח. בהזדמנות אחרת הוא מציג את הוויכוח ביניהם על סכומי הכסף המגיעים לו ומספר שהתייעץ עם אחיו עמרי ועם אחרים כיצד להבטיח את התשלומים המובטחים.

"הוא (אפל) לא ישקר לי בפנים", נשמע גלעד מעלה את חששותיו באחת ההקלטות. גלעד מבהיר כי אינו מתכוון לוותר לאפל על התשלומים המובטחים: "אני לא מספיק גדול בשביל לוותר על 300 אלף דולר. אני לא רוצה לעבוד שם. תראה לאן הגעתי. אני עוסק בגבייה. אני לא רוצה להיות בסיפור הזה. אני לא נהנה מזה. לגבות זה יותר קשה מלעבוד. אני לא רוצה לעבוד במערכת הרקובה הזו. אני לא מוכן שישקרו לי. זה יהיה פיצוץ אם הוא לא ישלם, ניתוק מוחלט. אני לא ארצה לשמוע ממנו יותר בחיים".

בסופו של דבר מגבש גלעד דרך פעולה שתבטיח לו את תשלום הכסף. הוא מחליט להקליט את הבטחותיו של אפל – האיש שהוא עצמו הגדיר כ"ידיד שלי שהתייעצתי אתו הרבה פעמים כשעסקתי בנדל"ן", וגם כמי ש"השיחות בינינו תמיד חמות מאוד. הרוח תמיד חיובית. יש בינינו מערכת יחסים פתוחה". הוא מעדיף להקליט במקום להגיש תביעה משפטית ומסביר מדוע: "יכול להיות שאין לי עילה לתביעה. אני מוכן ללכת לפוליגרף. אני מעדיף מאוד מאוד לא לתבוע אותו. אני לא צריך את הרעש. אין חובות אבודים. אני תמיד בסוף הסתדרתי. גביתי הכול".

גלעד שרון סירב להגיב על הדברים.