דיאטה היא לא עונש, היא צורת חיים
לכל מי ששואל את עצמו (ואותי) אם כדאי להתחיל דיאטה לפני החגים או אחריהם, יש לי תשובה אחת: לא כדאי בכלל לעשות דיאטה, לא משנה מתי. למה? כי תזונה היא לא פרויקט או עונש, אלא צורת חיים
תמיד בתקופה זו של השנה פונים אליי אנשים ושואלים: מה דעתך, כדאי שאתחיל דיאטה עכשיו או רק אחרי החגים? התשובה שלי תמיד היא: דיאטה? בכלל לא כדאי לעשות, לא לפני החגים, לא במהלכם וגם לא אחרי.
למה לא, אתם שואלים? כי למרות כל המידע שזורם בתקשורת, למרות אינספור המאמרים והספרים, דיאטה, לצערי, עדיין נתפסת אצל רוב האנשים כעונש. ובינינו, מי יכול להיות בעונש יותר מדי זמן? ואחרי שמסיימים לרצות את העונש מה יהיה? התמונה ברורה לחלוטין.
אז מה עושים? ראשית משנים את ההתייחסות לדיאטה. בעצם, המילה דיאטה - משמעה תזונה. אולם למילה התמימה הזו נכנסו כל המשמעויות השליליות. באמת שהגיע הזמן להפסיק להתייחס לדיאטה כאל פרויקט או כאל עונש, אלא כאל צורת חיים. וכן, אפשר לצאת למסעדות, להיות באירועים, ולעבור גם את החגים בשלום. וכן, אפשר לאכול, ליהנות, לרזות וגם לשמור על המשקל הרצוי.
המטרות בחגים צריכות להיות ריאליות. זה לא הזמן לרדת הרבה במשקל. הרי ארוחות חגיגיות נוחתות עלינו מכל הכיוונים, ולא תהיה רזה בעולם של שפע כזה. המטרה: לעבור את החגים בשלום. אם ירדנו - מה לומר, פרס נובל, פשוט מחוננים. אם לא עלינו במשקל - הישג אדיר. ואם אכלנו קצת יותר ממה שתכננו - לא נורא, לא לשבור את הכלים ולצאת במתקפה פרועה על אוכל, לסלוח לעצמנו ולחזור מיד למסגרת.
ומה קורה לאלה שדחו את הדיאטה לאחרי החגים? אתם יכולים לתאר לעצמכם את מסעות הפרידה שהם מנהלים. ממש הסעודה האחרונה של הנידון למוות. הרי מיד אחרי החגים מתחיל העונש.
אולי כדאי גם לנצל את התקופה הזו של הימים הנוראים לקצת חשבון נפש? בואו נבדוק למה אנחנו רוצים לרדת במשקל? ואנא, לא בגלל הבעל, החברה, הבן וכו'. הרי עוד לא נולד הבעל שאוותר בשבילו על פרוסת עוגה. נבדוק גם את מידת ההשקעה שהתהליך דורש, ואת הציפיות שלנו (ושיהיו ריאליות).
ומה אפשר "לקנות" בכמה פרוסות עוגת דבש שחיסלנו כי עוד מעט מתחילים דיאטה? ובכן, 3 פרוסות עוגה = 11 פרוסות לחם רגיל = 22 פרוסות לחם קל = מנת פלאפל שלמה + 2 כדורי גלידת שמנת + כריך מלחם קל עם פסטרמה למקרה שנשארנו רעבים = כ-900 קלוריות.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
