איך לא קונים רכב משומש

כשרוכשים רכב משומש, במיוחד מאדם לא מוכר, יש לגלות זהירות רבה בבדיקת פרטי הרכב - ולא להסתמך על בדיקת נתוני הרכב על ידי פקידי רשות הדואר.

רועי טלמור רכש מכונית הונדה אקורד ב"שוק המשומשות" באשדוד מידי אדם שאותו לא הכיר. תמורת הרכב הוא שילם 99.96 אלף שקל. בדיעבד התברר, שהמוכר זייף את רשיון הרכב - כולל מספר הרכב, תעודת הזהות ומספר השלדה. באמצעות הזיוף הוא מכר את הרכב שכלל לא היה בבעלותו.

לאחר ששילם והעביר את הבעלות על הרכב, התברר לרועי שהרכב שקנה גנוב ומזויף. הרכב נלקח ממנו והועבר לחברת הביטוח שביטחה את בעל הרכב המקורי ממנו הוא נגנב.

בעקבות המקרה החליט רועי להגיש תביעה נגד משרד התחבורה ונגד רשות הדואר, שם ביצע את העברת הבעלות, ותבע לפצותו בסכום של 124 אלף שקל. לטענתו, פקידי הדואר שביצעו את העברת הבעלות לא וידאו שהפרטים המופיעים על רשיון הרכב זהים לאלה המופיעים במחשב.

משרד התחבורה טעו בתגובה, כי מאז 1997 הוחלט להוסיף את מספר השלדה לטופס העברת הבעלות. זאת, כדי שרוכשי הרכב יוכלו להשוות את מספר השלדה לרכב עצמו. לטענת משרד התחבורה, על קונה הרכב לוודא את הפרטים הללו, ולא על פקידי רשות הדואר.

גם רשות הדואר טענה, כי בנוהלי הבדיקה אין כל הוראה להשוות בין מספר השלדה המופיע ברשיון לבין המספר המופיע במחשב. שופטת בית-משפט השלום בתל-אביב, ניבה ריב, לא קיבלה את טענות המדינה. השופטת קבעה, כי על פקיד הרשות היה לבדוק את מספר שלדת הרכב. במקביל אמרה השופטת, כי אם פקיד הדואר לא בדק את הנתונים, היה עליו ליידע את הקונה בצורך לבצע בדיקה כזו.

למרות הקביעה הזו, החלטה השופטת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט של 2,500 שקל. הסיבה: סתירות שהתגלו בעדותו של התובע וחוסר הזהירות שגילה במהלך העסקה. השופטת ציינה, כי אם התובע היה עושה בדיקה של פרטי הרכב, הוא היה מגלה את העובדה שמספר השלדה המוטבע על הרכב אינו זהה לזה הרשום ברשיון. עוד אמרה השופטת, כי התובע לא בדק את זהותם של הבעלים הרשומים של הרכב.