מניאק שאוהבים

אנחנו נפגשים ב"בראסרי", בר תל אביבי, שבערב הוא בדרך כלל מקום טוב לפיק-אפ. אבן גבירול סואן מאוד בשעה הזו, אבל שדה, 40, שחקן מקצוען באמצע הדרך, מצליח איכשהו להשכיח את החום ואת הרעש. הוא נעים באופן יוצא דופן, איש של ניואנסים. "איזה מין איש אתה?", אני שואלת את האיש שכבר יותר מעשור אינו מתראיין, והוא עונה: "אני בן אדם טוב. לא חשדני, נורא נותן אמון באנשים. אני הכי אוהב את החיים. אצלי לקום בבוקר ולראות שמש, זה מספיק לכל היום. הרצון להיות שחקן בא אצלי מאיזו הבנה של להיות סקרן אל החיים, להתעניין בכל דבר ולאהוב אנשים באמת. אני חושב שטוב ואהבה מנצחים הכל. הכל מתחיל משם ונגמר שם. אם אני לא בקאסט שיש בו אהבה, אני לא יכול לתפקד. בתוך המכלול הזה של החיים שלי, המשחק הוא גוון בהיר ויפה".

ב"חיים זה חיים", סרטה החדש של מיכל בת אדם, מגלם שדה את יוסי, בעלה של איילה (יעל אבקסיס), שעם הפרידה ממנה הוא מתמודד. "הסופר ההוא לקח אותך ממני", הוא אומר לה רגע לפני שהוא עוזב, כשברקע סצינת תשוקה שלהם. מקי (משה איבגי) הוא סופר ומרצה לספרות בן 50, נשוי, שמנהל רומן עם איילה, אבל לא רק. יש לו רומנים עם האשה שהוא פוגש בקפה, עם סטודנטית שלו ואפילו עם אשתו. נדמה שכל אחת עושה לו את זה. דמיון ומציאות מתערבבים אצלו והכל נכנס לספרו החדש.

בפרמיירה שדה נרגש מאוד. הוא ראה את הסרט אינספור פעמים ועוד לא אמר די. "זו חוויה מדהימה לעבוד עם מיכל. היא חברה קרובה שלי, אנחנו כמו משפחה". זה הסרט השלישי שהוא עושה איתה, אחרי "אשה זרה" ו"אהבה ממבט שני". מקומו לא נפקד גם מהמסך הקטן ואפשר לראותו יום יום בתפקיד משה, גיסה של דניאלה (דפנה רכטר), ההופך למאהבה ב"אהבה מעבר לפינה". הוא היה גם המאהב השיפוצניק של יונה אליאן ב"האשה האחרת". בערבים הוא סוחף את הקהל ב"מרי לו" בתפקיד ריקרדו, האמרגן המפוקפק שהופך את מרים לובוביץ' למרי לו. הוא מעביר ערבי אלתרמן בתיאטרון הרצליה וכעת עובד על ערב ברכט. הוא שייך לתיאטרון "הבימה", ובעבר היה שחקן בתיאטרון "החאן" ובתיאטרון באר שבע. מאז סיים את "בית צבי" ב-86', צבר קילומטרז' רציני של הצגות, וריטה, בת המחזור שלו, היא החברה הכי טובה שלו.

הסצינה שבה אתה זורק את יעל ממך היתה אלימה. מה הרגשת ביחס לזה?

"הזדהיתי עם יוסי לחלוטין. לא ראיתי את זה כמשהו אלים. הוא לא מרביץ לה, אלא מוריד אותה ממנו. הוא רוצה ללכת, לעזוב את המקום הזה. אני אישית לא סובל אלימות, אבל מסוגל לראות אלימות בסרט או בהצגה כשזו משרתת משהו. אני חושב שכאן זה נתן איזה ביטוי למקום שיוסי נמצא בו".

חווית סצינה קשה כזו בחיים?

"ממש לא, אני בדרך כלל מדבר על הדברים".

אתה נשוי?

"לא. ידעתי שהשאלה הזאת תגיע".

יש לך ילדים?

"לא, אבל יהיו לי".

אתה כבר בגיל המשבר. חווית כזה?

"עוד לא. היה לי משברון ב-38. פתאום חשבתי שאני הולך לסיים את החיים. אמרתי וואו, אני נכנס לארבעים ומה יקרה שם? אבל לא קרה כלום, עברתי את זה".

אין לך חלומות על אשה, בית, ילדים וכלב?

"לא, אין לי חלומות כאלה".

אתה אוהב נשים?

"אני מתאהב באנשים, כי אני אוהב אנשים".

אתה מאושר, שלם?

"אני זורם עם כל תשוקותי. אני לא מתוסבך. אף פעם לא היו לי תסביכים".

אז לא תוותר על האבהות?

"לא, כי יש לי את הצורך הזה. הילד של אחי, אורי, הוא בבת עיני. אני מחכה ליום שישי כדי ללכת להורים שלי, אני רץ במדרגות כדי 'לקרוע' אותו לחתיכות. אורי הוא בשבילי דרגה לפני אלוהים. בשבוע הבא יהיה בן שנתיים. תראי, אני לא יודע מה החיים יולידו. אנחנו רוצים דברים ולפעמים הם לא קורים. אני שונא דגלים ועקרונות. כל יום משתנה. אני מאמין במשהו ביום אחד ויום אחרי זה אני מגלה שאני כבר לא מאמין בו, או שהוא לא קיים עבורי. יש אנשים עם עקרונות שאומרים, 'אני לא אעשה את הדבר הזה בשום אופן' - ואני דווקא מאמין שכדאי לעשות אותו, כי אולי אגלה משהו שלא גיליתי קודם".

מה היחס שלך לעירום בסרטים או בהצגות?

"אני ביישן כרוני, אבל אם זה יהיה קשור בסצינה אולי אוכל לחשוב על זה".

התפשטת פעם על במה?

"כן, ב'בית צבי', בהצגה 'ליקוי מאורות'. שיחקתי את המשורר ראמבו, שזה תפקיד חיים, וגדי רול הבמאי דיבר איתי על סצינה שבה אני בתוך אמבטיה, אור מציף את הבמה ותוך כדי כך אני יוצא ומתנגב. אחרי שבועיים של מחשבה הסכמתי וביקשתי ממנו להשאיר את זה לחזרה הגנרלית. מגיעה הגנרלית, יושבים באולם עדה בן נחום ז"ל, המתרגמת, גדי רול ועוד כמה אנשים. כולם יודעים שאני הולך להתפשט ואומרים לי 'וואו, הולכים לראות לך את הזין'. אני במתח מזה שאני הולך להתפשט. מה זה מתח - אני לא חושב על כלום. עולה לבמה, נכנס לאמבטיה, שם את המגבת לידי והאור עולה. ואז רואים אותי קופץ מהאמבטיה עד לתקרה וצורח: 'גדי, נשרף לי התחת!'. מתברר שבמקום מים חמימים הם הכניסו לאמבטיה מים ממש רותחים. שעה אחר כך לא יכולנו להפסיק לצחוק. זה הניסיון שלי עם עירום".

ב"חיים זה חיים" יש הרבה סצינות של ציצים חשופים. יעל אבקסיס, עדי גילת וחני נחמיאס. את מה שירתו הציצים?

"את התשוקה שלהם אחד כלפי השני. זה לא להראות סתם את הציצים, זה לא עירום לשם עירום, זו לא פורנוגרפיה. מקי שוכב עם נשים, וזה רק טבעי".

משה ב"אהבה מעבר לפינה", שהיה הבאד גאי, הופך לאט לאט לאנושי.

"דווקא אהבתי את הרעיון לשחק את הרע. בגילום הרע יש דברים נורא מפתיעים, והסצינות לעיתים קרובות הרבה יותר דרמטיות. את יודעת, אפרופו רעים, זה גם מצחיק. ישבתי בבית קפה ואיזו מכונית עם זוג עוצרת לידי, והאשה מורידה את החלון ואומרת לי, 'בעלי רוצה להגיד לך משהו'. והבעל אומר לי: 'אני רוצה להגיד לך שטוב שהחזרת לה את הכסף. צריך ללמד אותן לקח'. ואני אפילו לא זכרתי מאיזה סצינה ובאיזה פרק זה היה".

אתה צופה ב"אהבה מעבר לפינה"?

"יש לי הצגות בשעות האלה".

ב"מרי לו" אתה מגלם את ריקרדו, שגם הוא טיפוס די מניאק.

"אבל מניאק שאוהבים אותו. זה היה האתגר שלי, שהוא יהיה מלא קסם וחן ולא רק האיש הרע. יש לו חלומות, וזה היופי שבדבר. הוא חושב, יאללה, בואו נעשה את זה בארצות הברית, והוא באמת מאמין בזה. אני לא חושב שאנשים פועלים מתוך רוע צרוף. הם מאמינים במשהו ורוצים להשיגו, ורק בסוף זה מקבל כותרות 'הוא איש רע', או 'הוא גרם לזה' וכו'. בבסיס לריקרדו אין כוונות רעות, ובגלל זה אנשים מבינים את האנושיות שלו ואת ההומור שלו. הוא לא עושה דבר כדי להזיק".

תגיד, מרי לו היא בלונדינית במהותה, כמו שהמושג מגדיר בלונדיניות?

"אני לא יודע מה זה בלונדינית במהות. מרי לו היא חלום, לא? תמיד אותו חלום בשם מרי לו".