לא נעים, אבל קורה: כל השיטות למלחמה בעצירות

אורח החיים הקצבי, המאפיין את החברה המערבית, מביא עמו הישגים מרשימים, אבל גם כמה תופעות לוואי לא נעימות, כמו עצירות. אז נכון שבימים עברו לא היו נייר טואלט תלת שכבתי, אסלות מתחממות ומכלי הדחה נסתרים, אבל היה זמן. בשפע. ולא היה מזון מהיר ומתועש. שילוב זה של צריכת חומרים שאינם מיטיבים עם פעולת המעיים עם תחושת בזבוז הזמן שיש לנו כשאנחנו בשירותים, הפכו את העצירות לאחת התלונות השכיחות ביותר אצל רופאי המשפחה בישראל. אז למה אנחנו בכל זאת אופטימיים? כי יש פתרונות.

מה זה?

ההגדרה המסורתית של עצירות היא קושי בהעברת צואה, קשיון צואה או תחושה של ריקון לא שלם, אולם כיום רוב הרופאים המדברים על עצירות מתכוונים למצבים חוזרים ונשנים של אי יציאת צואה במשך יותר משלושה ימים. הבעיה שכיחה בעיקר בקרב קשישים המרותקים למיטתם, חולים כרוניים, אנשים שאינם עוסקים בפעילות גופנית, ויותר מכול אצל מי שהתפריט היומי שלו אינו מכיל די סיבים תזונתיים, כלומר פחות מ-35 גרם ביום.

מה גורם לכך?

העצירות נחלקת לשני סוגים: חדה או כרונית. עצירות חדה מתרחשת בעת שינוי בהרגלי תנועת המעיים, ומתבטאת בצואה קשה שאינה עוברת בקלות את תעלת המעיים. שינוי פתאומי כזה מרמז לרוב על בעיה גופנית: חסימת מעיים, חבלות, זיהומים בחלל הבטן, תגובה להרדמה כללית או לתרופות מסוימות וכו'. כאשר השינוי מתמשך, חוזר על עצמו או מחמיר, יש חשד לחסימה של המעי על ידי גידול, שפיר או ממאיר.

עצירות כרונית מוגדרת ככזו הנמשכת יותר משלושה שבועות, לרוב חודשים ואף שנים. הסיבה לכך לא תמיד ידועה, אולם בדרך כלל היא תוצאה של שימוש קבוע במשלשלים. אלה מונעים מן המעי את הצורך להתכווץ כדי לדחוף את הצואה, ולאורך זמן הוא הופך להיות "עצל" ומפסיק לבצע את ההתכווצויות החיוניות הללו.

סיבות אחרות לכך עלולות להיות דלקת, תת פעילות של בלוטת התריס, יתר סידן, גידול חוסם, מחלה נוירולוגית כמו פרקינסון, שבץ מוחי, פגיעה בחוט השדרה או אפילו מום מולד. העצירות הכרונית שכיחה בעיקר אצל קשישים, שאינם מקפידים על פעילות גופנית וניזונים מתזונה דלת סיבים.

מה הסכנות?

עצירות גורמת לכאבי בטן, לבחילות, לתחושת מלאות ולנפיחות בבטן. ככל שהעצירות מתארכת הצואה מתקשה יותר, משום שהנוזלים נספגים במעי הגס, והדבר עלול לגרום לפציעות במעי ובפי הטבעת, לדימומים מקומיים ולכאבים עזים. במצבים קשים במיוחד עלולה להיווצר חסימת מעי גס מוחלטת.

איך מאבחנים?

בטרם ימליץ הרופא על תרופות וטיפולים, עליו להוציא מכלל חשבון כמה מחלות באמצעות בדיקה רקטלית וקולונוסקופיה. בזו האחרונה מחדיר הרופא סיב אופטי ובקצהו מצלמה, שבאמצעותה אפשר לצפות במעי הגס ובסיבות האפשריות לעצירות. בדיקות נוספות הנדרשות: ספירת דם, בדיקות בלוטת התריס. קיימת חלופה לבדיקת קולונוסקופיה והיא חוקן באריום - צילום מעיים באמצעות חומר ניגוד.

איך מונעים?

ישנם כמה כללי "עשה" ו"אל תעשה", שבאמצעותם אפשר להימנע מהעצירות. הנה כמה מהם:

1. עסקו בפעילות גופנית, בעיקר כפיפות בטן, שכן היא משפרת הן את זרימת הדם למעיים והן את תנועת המעיים.

2. הקפידו על תפריט עשיר בסיבים תזונתיים, המצויים בין השאר בפירות, בירקות, בלחם מלא, בזרעי פשתן ובדגני בוקר. הסיבים מגדילים את נפח הצואה, מה שמגרה את דופנות המעי ומסייע לפעילותו התקינה.

3. שתייה מספקת של שמונה כוסות נוזלים ביום לפחות מסייעת בריכוך הצואה, בהגדלת נפחה ובהעברה חלקה ותקינה של הפסולת אל מחוץ לגוף.

4. הרבו באכילת מוצרים המכילים חיידקים פרוביוטיים, כמו יוגורט ביו, משום שאלה מונעים גם עצירות וגם שלשול וכן דלקות מעיים.

5. השתדלו להמעיט באכילת סוכרים וממתקים, המהווים ריכוז גבוה של קלוריות ללא סיבים.

איך מטפלים?

אם בתהליך האבחון נמצא הגורם לעצירות, הטיפול נבחר בהתאם לכך: תת פעילות של בלוטת התריס, למשל, תדרוש טיפול הורמונלי, גידול במעי ידרוש כריתה חלקית או שלמה של המעי, ומום מולד ידרוש ניתוח מתקן בהתאם. אם הסיבה אינה ברורה, קיימים כמה טיפולים אפשריים:

חומרים משלשלים: באלה יש להשתמש בזהירות, תוך התייעצות עם רופא, שכן שימוש בהם יותר מכמה ימים גורם, כאמור, ל"התמכרות" המעיים ולהחמרת הבעיה. נוסף על התרופות מצוי בבתי המרקחת גם שוקולד משלשל, המכיל חומרים שמגרים את פעילות המעיים, וגם הוא עלול לגרום להתמכרות המעיים בשימוש ממושך.

מגדילי נפח: כדורים ואבקות המבוססים על פסיליום, על קלציום על פוליקרבופיל ועל מתילצלולוז. אלה מכילים סיבים, פועלים לאט ובעדינות להגדלת נפח הצואה, ונחשבים לבטוחים יותר מהמשלשלים. אמנם הם אינם מסייעים לכל מקרי העצירות, אולם הם נחשבים לשיטה הטובה והבטוחה ביותר מבחינה בריאותית.

מרככים: שמן פראפין ונרות גליצרין. הראשון נחשב יעיל, אולם יש המתקשים להתרגל לטעמו ולמרקם שלו. הנרות מוחדרים דרך פי הטבעת, מרככים את הצואה ומגרים את המעי ופי הטבעת לפליטת הצואה. יש לזכור שמרככים מסוימים פוגעים בספיגתם של ויטמינים מסיסי שומן (כמו K ,E ,D ,A), ולכן אסורים לשימוש ממושך.

תכשירים אוסמוטיים: סוכר סורביטול ומלח אנגלי (מגנזיום סולפט) הם חומרים המושכים נוזלים אל חלל המעי, מה שמרכך את הצואה ומקל על יציאתה.

מה האלטרנטיבה?

בתי המרקחת מציעים מגוון רחב של תרופות טבעיות לטיפול בעצירות. יש לזכור שאף הן עלולות לגרום להתמכרות המעיים ולהחמרת העצירות בשימוש ממושך, ולכן לפני השימוש בהן יש להתייעץ עם רופא. להלן כמה דרכי טיפול חלופיות בעצירות:

תוספי מזון: חליטת שזיפים, בעיקר כשהיא נלגמת בבוקר לאחר הקימה, מגבירה את פעילות המעיים, אולם יש אנשים שהיא גורמת להם שלשול חריף. סובין הוא מגדיל נפח צואה, המסייע בוויסות פעילות המעי.

צמחי מרפא: צמחים המעודדים את תנועתיות דופן המעי, ובכך גורמים לשלשול. עם צמחים אלה נמנים הסנה ועץ הקסקרה.

רפלקסולוגיה: עיסוי האזור הקעור של כף הרגל, שבו על פי הרפלקסולוגיה משתקפים המעיים, ישפר את פעילותם ויסייע בשחרור עצירות. אצל תינוקות יעזור אפילו עיסוי קצר של 10 דקות לטיפול בבעיה, בעוד שאצל מבוגרים נדרש עיסוי ממושך יותר.

FreeLax: מכשיר אלקטרו-מכני, שפיתחה חברה ישראלית, המוצמד לגוף באמצעות חגורה ומפעיל לחץ קל בתדירויות משתנות על הבטן. עם רכישתו מקבל המטופל הסבר והדרכה על תדירות השימוש ומשכו, בהתאם לדרגת החומרה של העצירות שממנה הוא סובל. הטיפול אינו כרוך בכאב, באי נוחות או בתופעות לוואי, והוא מאושר על ידי משרד הבריאות. פרטים נוספים על המכשיר ניתן לקבל באתר.

לא לעולם חוקן

אחת הדרכים האגרסיביות יותר לטיפול בעצירות היא באמצעות חוקן, כלומר הזרמת מים חמים לחלחולת, באמצעות שפופרת המוחדרת לפי הטבעת. אלא שרופאים רבים מזהירים מן השימוש בשיטה זו.

"החוקן מיועד לטיפול חד-פעמי בעצירות קשה שלא מגיבה לטיפולים אחרים", מבהיר ד"ר מוטי לוי, "זאת משום שהגוף עלול להתמכר לכך, ואם הדבר לא נעשה כראוי הוא אף עלול לגרום לפציעה". לדבריו, שימוש נוסף לחוקן הוא כהכנה לקראת לידה, לניתוח, לקולונוסקופיה וכו'.

ברפואה המשלימה מייחסים לחוקן תפקיד של ניקוי הגוף, וכדי לשחרר את השרירים החלקים ולנקות את דופן המעי משתמשים לעתים גם בקפה ובהזרמה חוזרת ונשנית של מים חמים. עם זאת גם חסידי השיטה מקפידים שלא לעשות זאת יותר מפעם-פעמיים בשנה, ואף ממליצים להיעזר לשם כך באיש מקצוע.